פתאום נתניהו נזכר בז'בוטינסקי

נתניהו מכשיר שותפות יהודית-ערבית
צילום של נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: US Military

נתניהו מנסה לנצל כל סיטואציה על מנת לזכות בבחירות. הוא שמגן עלינו מאימת הקורונה ומביא לנו את החיסונים בעצמו. עוד מעט יאמין שהוא גם המציא אותם ושינע אותם. אבל אין טעם להכחיש – אימת הקורונה ותקוות החיסונים עומדים בראש מעייניו של הציבור הדואב והמודאג.

אמנם, הטיפול במגפה היה פוליטי להדהים, וראש הממשלה גם התגלה בכישלונו הניהולי והפוליטי. לכן אין תמה שהוא מתגדר בחיסונים. אבל יש תמה ברומן שהוא מנסה לקשור עם מנסור עבאס, איש רע"ם. התנועה האסלאמית הדרומית איננה קרובה לאבו מאזן ולרשות הפלסטינית כמו עודה וטיבי. התנועה האסלאמית הדרומית וכמוה התנועה האסלאמית הצפונית קרובות הרבה יותר לחמאס, וכתנועות דתיות יש להן מכנה משותף רחב.

כאשר עבאס בוחן גישה חדשה לפוליטיקה הישראלית הוא מוצא את נתניהו. ונתניהו, המסית הכי עקבי נגד התקרבות יהודית-ערבית, נזכר פתאום בערגה בדברי ז'בוטינסקי על שיתוף הפעולה היהודי-ערבי במדינה שהגה. יש אין-ספור הקלטות המעידות על יחסו של נתניהו למיעוט הערבי. בסוגיה זו לא תיאמן מידת האופורטוניזם שלו, שסותרת את השקפת עולמו.

מנקודת ראותי יש ברכה רבה בתפנית של נתניהו. הוא, אדריכל הימניות, נותן גושפנקה מראש, לא מותנית בזמן, כדי ליצור שיתוף פעולה יהודי-ערבי. אני סבור כבר שנים אחדות שהוצאת הערבים ממשוואת השותפות בשלטון היא טעות אסטרטגית. הביקורת עליהם אומרת שאינם נאמנים לערך היסוד שעליו מושתתת המדינה, היינו "מדינה יהודית", וליברמן אומר תמיד שאסור לשתף פעולה עם מפלגות לא ציוניות.

זיקתם של הערבים לעניין הפלסטיני היא כזיקתם של החרדים לרב ש"ך ולרב קנייבסקי וכזיקתם של המתנחלים לרב ליאור ולרב אליהו. אין קל מלסתור את המשוואה שיצרתי – הם "ערבים" והם "יהודים".

אני מאמין שכל חלקי החברה זכאים להשתתף בניהול המדינה על בסיס פרוגרמטי. יש לי ביקורת קשה על עודה וטיבי, שהחרימו את הלוויית שמעון פרס והתנגדו להסכמי השלום האחרונים. אבל עמדה זו איננה פוסלת שותפות עם מפלגותיהם.

ההחמצה הגדולה של המחנה הליברלי הייתה אחרי תוצאות הבחירות השניות לכנסת ב-2019. היה אז סיכוי להחליף את נתניהו אם היה איחוד מלא של הכוחות, כולל הרשימה המשותפת. כבר אז פקפקתי ביכולתו של גנץ לייצר מנהיגות אלטרנטיבית אמיתית.

נתניהו, בבואו לקושש קולות על מנת להעביר מעל ראשו את רוע הגזרה של משפטו, הכשיר שותפות עתידית עם הנבחרים הערבים. אינני יודע עם שותפות זו תתקיים, אבל היא כבר איננה פסולה, ואת ההכשר עם חותמת המהדרין נתן נתניהו עצמו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. אבל אני כמובן גם נגד חיבוקים מלאכותיים שבאים מתוך אינטרס של רגע.

  2. מאמרו של עוזי ברעם מציג זווית ראייה חדשה שרבים מקווים שתעמוד במבחן הזמן, אך לא במחיר המשך כהונתו של נתניהו. הקשר החדש עם מנסור עבאס מרע"מ הוא עסקי גרידא ואין מאחוריו כל מניע אידיאולוגי. עבור נתניהו זה צו השעה להישרדות. דעותיו על הערבים לא השתנו. יחד עם זאת, אם קשר זה יהיה בדרגת חיוניות כמו הקשר עם החרדים, ויימשך יותר משנה שנתיים, לדינמיקה שלו תהיה תרומה חיובית לשיתוף הערבים בניהול המדינה. אך כצופה מהצד, אני בהחלט בעד שקשר זה לא יחזיק זמן רב וניתן יהיה לחדש אותו עם ממשלה נטולת נתניהו.

    1. כמובן שגם אתה טועה. גם קואליציית הבלתי אפשרית של גוש ימינה – תקווה חדשה עם רע"ם ומה שבינהם (סוציאליסטים מזוקקים, סוציאליסטים נבובים, אין עתיד ושחור לבן) הוא ללא ממניע אידיאולוגי, אלא צו השעה להישרדות. שהרי נתניהו היה יכול להקים ממשלה אם בנט וסער היו מצטרפים אליו. ואז היתה קמה ממשלת ימין שמגשימה את החזון האמיתי של כל מרכיביה.

      אבל משהו מנע מבנט וסער להצטרף לנתניהו. וזה לא בגלל הקלישאה שהם שונאים אותו. זה כמובן קשה ומפריע, אבל בפוליטיקה גם ברית בינהם היתה אפשראית. המשפיע המרכזי עליהם היו התיקים הפרקליטות גיבשה כנגדם – בנט בעניין העלמות 30 מיליון ש"ח מקופת "הבית היהודי". רגע לפני שנטש אותם והקים את "הימין החדש"; וסער על תיק פלילי מיני שנפתח ב-2014. הפרקליטות משהה את הטיפול בתיקים האלה כחרב מעל ראשם, ולכן לא נותרה ברירה בידם אלא לחרף את נפשם עם שנואיהם, ובלבלד שמערכת המשפט תתרצה ונתיהו יילך לצמיתות לקיסריה.

      כל עוד הימין מלוכד אחרי נתניהו ישנה אפשרות טובה שנתניהו ינצח בבחירות שיבואו על גבי כשלונות ממשלת הקלישאות הנוכחית.וזה מטריד את מערכת המשפט והקואליציה הנוכחית עד שהם מוכנים לחוקק חוקים המגבילים את חופש הפרט וחופש הדיבור (בעיקר באפליקציות ובאתרים שבמרשתת) ותקוע סכין בגב לדמוקרטיה. לשם כך, גם "אנשי ארץ ישראל השלמה" לפי טענתם מוכנים כדי לגייס את רע"ם לקואליציה ולקבל את תמיכת המשותפת, לשלם להם 53.5 מיליארד ש"ח כשלמונים, לחבר יותר מ-100 אלף בתים, מכלאות ופחונים לחשמל שלא לפי החוק והתקן, לתת להם תפקידים אקטיביים בקואליציה (שר, יו"ר ועדת הפנים בכנסת).

      את כל אלה נתניהו מעולם לא חלם להציע לערבים. לכל היותר הוא הגדיל את תקציב השתתפות המדינה בפרוייקטי בינוי וחינוך במגזר הערבי, כנדרש מול כל קבוצת אזרחים שהיא, כפי שעשה עוד ב-2015. הוא לא מכר אתץ המדינה ואופיה תמורת כסאו כמו שעשו בנט, גנץ, לפיד וסער.

  3. בכישלונו הניהולי של נתניהו אין חדש. עכשיו נחשף גם כישלונו הפוליטי וטוב שכך.
    ניסיונותיו לקושש קולות מכל עבר, כולל מתומכי חמאס, הם ציניים ופתטיים ונקווה שזה מסמן את סוף דרכו.
    מאמר חשוב שראוי לתשומת לב ולתגובות.

  4. הבעיה נמצאת אצל הבוחרים שמאפשרים לעשות מהם צחוק. וזה לא רק בציבור הערבי.

  5. הרבה אמרות ופתגמים נוצרו מסיטואציות מפתיעות. השכיחה שבהן היא זו שמציבה אדם- בכל דרגה, תפקיד, או פעולה משפטית – נוכח תוצאות שונות מאלו שציפה להן כשתכנן מהלך מסוים במלוא הכוונה. תוצאות בלתי צפויות שכאלה מניעות גלי תהודה לכיוונים שונים ואף הפוכים מן המתוכנן. עוזי ברעם מאיר באופן בהיר ומשכנע כיצד נתניהו, הפוליטיקאי המנוסה ה"קוסם" נקלע למצב המפתיע גם אותו והמשכו ייצא משליטתו לטובת הכיוון הערכי מוסרי וחברתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

פשיטת רגל

נתון מחריד ומבשר רע בנוגע לילדינו