היום שבו הושבו הערכים

מדינת ישראל חיה זה יותר משבעים שנה בתפיסה יחידנית. היא אפילו כונתה במדעי המדינה: single-issue political system. במילים אחרות – מערכת פוליטית הנשענת על נושא אחד. בישראל נושא זה הינו חוץ וביטחון. אין פירוש הדבר כי לא קיימים נושאים אחרים על סדר היום החברתי והפוליטי. הרי הפנתרים השחורים, ש"ס, נהגי המוניות וקבוצות עולים שונות ניסו ואף הצליחו לתפוס מקום כלשהו בציבוריות הנושאית והפוליטית. מפלגות שונות קמו ונפלו. רעיונות חברתיים וכלכליים ניסו למצוא תהודה בקרב בוחרים. אך בעת בחירות העדיף רוב העם ליפול אל ידיהם החמדניות של אלו שידעו לנווט אותם סביב "הבעיה הביטחונית" או אל חרדת "מצבנו אל מול אומות ערב" או אף אל "השמדתנו האפשרית".

האם השתנה משהו? דומה שכן. ניתן לחבר שני קצוות להבדלים שהתהוו לנו בשנים האחרונות. מצד אחד, "השאלה הפלסטינית" הועברה אל תחתית סדר העדיפות הביטחונית-לאומית. בין שהסיבה היא הסכמי השלום החדשים ובין שהיא מחדלי הפלסטינים בניהול המו"מ (או אי ניהולו כלל), הרי שנושא ה"שלום" עם הפלסטינים אינו מרכזי על סדר היום.

מצד שני, ניתן לזהות תזוזה ראשונית בהעדפת הבוחרים בנושא אחר. אנסה להתייחס אליו בזהירות המתבקשת. זה מספר עשורים שישראל חדלה לעסוק בסוגיות ערכיות בבואנו לבחור לכנסת. במקום לדון בערכים ובהשקפות עולם, עברנו לדבר על אישים בלבד. פרס מול נתניהו, ברק מול נתניהו, בוז'י או ציפי מול נתניהו, יחימוביץ' או פרץ (מול נתניהו), וגנץ מול נתניהו. כלומר, לא "הליכוד" מול "העבודה" או מול "כחול לבן" אלא אנשים אל מול אנשים. כבר סקרתי תופעה זו – העברת הדגש בפוליטיקה מהנושא אל האדם – באוקטובר 2016 על גבי דפים אלה.

אבל כעת אני טוען שמשהו השתנה. אומרים כי הנבואה ניתנה לשוטים, אך דומני כי אכן הפעם משהו השתנה. כניסתו של גדעון סער למרוץ שינתה משהו. ייתכן שאף החזירה את הגלגל אל אותם מקומות שבהם האידאולוגיה תחזור לצבור מעט כוח. הרי סער כבר צירף אליו את ה"אידאולוגים" הנדל והאוזר. איני בא לטעון כי גדעון סער הינו המשיח. גם לא הדמות הכריזמטית ביותר או אדם ש"כולנו יכולים ללכת לישון בבטחה" תחת הנהגתו. ואין אני טוען כי נצליח להפוך אותו לדמות נערצת בעתיד אשר אחריה ינהרו מיליונים. נהפוך הוא. דווקא האפרוריות שלו, ודאי וודאי מבחינה רטורית ומבחינת כריזמה, יכולה להצביע על שינוי מגמה. הסקרים, שכמובן אין להתייחס אליהם בכובד ראש כלשהו שכן הם אולי, במקרה הטוב, משקפים תמונה רגעית של מגמה, לא יותר, ובכן אותם סקרים מצביעים על אפשרות ראשונית שקבוצה "אידאולוגית" חילונית מימין תצליח להוות אלטרנטיבה לליכוד. לא עוד "הפחד" ממפד"לניקים קיצוניים יפגע בביטחון הציבור בהצבעה, אלא תהיה אפשרות רלוונטית לימנים להצביע ימין מבלי לחשוש. הרי בנט ושקד יכלו להוות גוף חלופי לליכוד, אך סמוטריץ' ודעותיו פוגמים בביטחון של חלק ממצביעי הימין לגבי אופיה העתידי של המדינה תחתיו.

עתה, לראשונה, יש לימנים הרוצים להתרחק ממפלגות ה"מרכז" אלטרנטיבה חילונית בטוחה לליכוד ולמנהיגו. ואותם סוקרים מפוקפקים גם מצביעים על מעבר חד-משמעי ימינה של העם כולו במהלך השנים האחרונות. נוסיף על זה את העובדה כי "השמאל" הישראלי כבר לא ממש קיים כאלטרנטיבה שלטונית או כאידאולוגיה בעלת יכולת להמריץ בוחרים, והרי לכם שינוי פוליטי מעניין. אולי אף "מפץ" פוליטי ימני. תחליף לפרדיגמה המסוקרת עד מאוד של מפלגות מרכז.

ולכל התוהים לגבי מבנה קואליציות עתידיות, די לפוסט אחד בשעתו…