געגועיי לשמעון פרס

שמעון פרס ידע לנהל משבר
שמעון פרס ז"ל צילום: Ministry of Defence Flickr

עבדתי עם פרס בקרבה רבה כאשר הייתי מזכ"ל המפלגה והוא ראש הממשלה בימי ממשלת הרוטציה בינו ליצחק שמיר. אבל קרבתנו הפוליטית הייתה מפוקפקת, וב-1992 נתתי את תמיכתי ליצחק רבין בפריימריס מול פרס. ובכל זאת, השנים עוברות ואני מהרהר בחולשותיו ויתרונותיו של כל אדם שהיה בקרבתי, ללא אינטרסים וללא כעסים שהזמן גרמם.

מסקנתי ברורה – היום חסר לנו ראש ממשלה כשמעון פרס. רבים שחים על חולשותיו. על מעמדו ההפכפך בציבור. השיח מתעלם מכישוריו הייחודיים. בין 1984 ל-1986 הוא הוביל גם את התכנית שהצילה את כלכלת ישראל וגם נסיגה מתוכננת מדרום לבנון. ראיתי את פרס ב-1985 עם תכניתו הכלכלית להדברת האינפלציה. להכנת התכנית לקח את טובי הכלכלנים של אז, מיכאל ברונו ואיתן ברגלס. שלא כהיום, הוא נתן להם את מלוא הגיבוי והזמין פוליטיקאים קובעי עמדה לשיחה עמם על מנת שישוכנעו שהגזרות הכלכליות יחלצו אותנו מהמשבר.

אני זוכר שיחות שלי עם מיכאל ברונו, שהיה מקובל גם על שר האוצר דאז יצחק מודעי. ממני ביקש פרס להביא להידברות עם ההסתדרות, שנאבקה בכל כוחה נגד התכנית. הוא הביא את הנושא להכרעת הממשלה. חלק משרי הליכוד – כמו שרון, לוי וקצב – התנגדו, אבל הוא הוביל להכרעה אחרי ישיבה של 14 שעות. הוא ועימו שר האוצר ניהלו את התכנית לפרקיה, התגברו על התנגדויות וגייסו את דעת הקהל. ופרס החזיק בשרביט.

שמעון פרס היה אדם שפניו גילו את תחושותיו. לנוכח כישלון היו פניו מקומטות והוא נראה עייף ופחות חיוני. כאשר הוא לחם למען מטרה נראו פניו כמו מגוהצות עד שהשיג את המטרה. נתניהו הוא אנטי-תזה לפרס, כי יש פער אדיר בין כושרו הרטורי ליכולת הניהול והביצוע הדלה שלו. אצל פרס פרויקטור היה פרויקטור, עם גיבוי ויוקרה.

אני, שממש לא נחשבתי ל"איש פרס", מתגעגע אליו. לראייה, ליכולת הביצוע ולכושר הניהול. עבדתי עם אחרים מוכשרים, אולי אפילו מחוברים יותר לציבור, אבל למציאות של היום נחוץ פרס – שמעון פרס חדש.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. עוזי ברעם, מעלה במאמרו סוגיה מעניינת, שעיקרה היא המורשת שמשאיר אחריו מנהיג שהיה שנוי במחלוקת. ברעם מתמקד בתרומתו של שמעון פרס לעם ישראל. ואכן אנו מכירים לא מעט דמויות היסטוריות, שייזכרו בשל התרומות החיוביות שלהם, ואת אלה הבעייתיות שהיוו מקור לא אכזב לכותרות לא מחמאות ייתפסו לאחר שנים כזוטי זוטות. שמעון פרס שספג לא מעט ביקורת ציבורית, שייך לאלה שקנו את עולמם בשתי פעולות מעוררות התפעלות והצליח להתמודד עם מציאות קשה של כלכלה קורסת ולשים קץ להרפתקה הקרויה מלחמת לבנון הראשונה, בכך שהורה לצה"ל לסגת מרוב חלקיה של לבנון. עוזי ברעם מעלה על נס את תרומתו של פרס וסביר להניח שברבות הימים תישכח הביקורת הציבורית נגדו. כאן המקום להזכיר כי. גם ראש ממשלת בריטניה, ווינסטון צ'רצ'יל ספג ביקורת קשה, אך האנושות מעריצה אותו בשל עמידתו האיתנה בתקופת הבליץ הנאצי, שהצילה את אירופה והעולם מהטירוף הנאצי. חשוב להזכיר כי שמעון פרס, הוא גם אבי הכור בדימונה, ואחד השושבינים ברכישת נשק מתקדם מצרפת שאפשר לישראל הצעירה להגן על עצמה

  2. עם השנים מתגבשת ראייה פרספקטיבית לגבי מצבים ויותר מכל- לגבי אנשים שפעלו כאן ואינם כבר איתנו.
    מאמר זה מדגיש את תכונותיו של שמעון פרס כמופת להתנהגות מנהיגותית שבנויה על אחריות, רצינות והתעלות מעל נטיות אישיות לטובת הכלל. המחבר, עוזי ברעם, שהיה בין הפעילים בחברה, במפלגה ובחיים הפוליטיים, חש בזמן אמת את המהלכים שהשפיעו על כולנו והיה שותף לתהליכים מרכזיים . על כן להשוואה שלו בין הקיים היום להתרחשות אחרת, יש תוקף פוסטפריורי, כלומר ביסוס מן הנסיון. דומני שהוא מבטא עמדות של רבים מאלה שהכירו את ישראל לפני עידן נתניהו. וייתכן שבין הקוראים המזדהים עם תחושותיו יהיו שיעלו מזכרונן דמויות אחרות, אך כולן תהיינה שונות ממי שנמצא היום בתפקיד, והן קשורות למצבי עבר, שגם המשברים הונהגו ביושרה ובאחריות ציבורית.
    חשוב להזכיר שיכול וצריך להיות כפי שהיה כאן קודם.

    1. הנני שותף בהחלט לגעגועיו של עוזי ברעם לשמעון פרס. איפה ישנם עוד אנשים כאלה?
      אבל, וזה אבל גדול מאד, אינני יכול להימנע מלהעיר לך שלא יכול להיות וכנראה שלא צריך להיות כפי שהיה כאן קודם. זו אפילו לא אשליה, בלשון המעטה. חברה אנושית לא דורכת במקום. כך קורה גם בחברה הישראלית.

  3. מהמאמר המצוין של עוזי ברעם משתקפת מורשתו של פרס בכל הקשור למנהיגות, חזון, יכולת ניהול, קבלת המלטות, הכרעות חשובות ותרומתו הביצועית ברמה הלאומית.
    על רקע המציאות בימים טרופים אלה מביע עוזי ברעם, כרבים אחרים, בצדק געגועים לשמעון פרס

  4. נכון יצחק חברה לא צריכה לצעוד במקום וגם מדינה. אבל כאשר השינוי מביא בעטיו לאוירת ההתססה שהגיעה לארץ שסדר היום כולו מוכתב מנקודת ראות של אימת הדין. מותר להתגעגע לארועים ואישים בעבר בתקווה שכאילו יקומו גם בעתיד

    1. לנחום שלום עלית על נקודה מאד רגישה. ברוב שנותי ביקרתי את פרס. תמיכתי ברבין ב1992 נבעה מאמונתי שהוא טוב יותר כמועמד מנצח אבל לא מתאים יותר לתפקיד..רבין היה טוב מפרס ביכולת להשיג תמיכה ציבורית למהלכיו. הוא בשום אופן לא היה טוב ממנו בהובלת ממשלה אל יעדיה. לא רציתי לעסוק בכך אבל קביעתך הפסקנית הצליחה למשוך את לשוני

      1. הסוגיה המעניינת שהעלית מובילה אותי למחוז זיכרון עמוק יותר. הלוא פרס היה אחד מ"נערי בן גוריון" שנבחרו על ידו להנהלת המדינה. ביניהם היו למשל: טדי קולק, ארנסט דוד ברגמן, משה דיין ויצחק נבון.
        לעומתם ראה נא את ה"אישים" שביבי בחר כדי שיסייעו לו בניהול המדינה: דוד ביתן, דודי אמסלם, אמיר אוחנה, מירי רגב ומיקי זוהר.
        יחי ההבדל הקטן שאולי אומר כמעט את הכול. אלו היום פנינו ומי שמייצג אותנו כיום באו"ם ועוד מעט גם בוושינגטון הוא "אבא אבן הקטן" השגריר גלעד ארדן. עם סגולה כבר אמרנו?

  5. אכן, שמעון פרס איש רב זכויות בעשייה ובחזון שאולי מחמיץ עתה לראות במו עייניו ניצנים "למזרח תיכון חדש"
    ואני עדיין לא מסוגל להתגבר על אתנן "מחיר השלום" שפרס טבע- לזכר מאות קורבנות חלום העיוועים של אוסלו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל