הקורונה – מלחמת יום הכיפורים של הליכוד

גלגלי השינוי מתחילים לנוע לעבר חילופי השלטון
תמונה של יזהר
פרופ' יזהר אופטלקה

אינני זוכר רבות משנות חיי הראשונות, אך שתי תמונות נצרבו בזיכרוני לעד. הראשונה היא קולה של האזעקה שפילחה את האוויר באותו יום כיפור נורא ואיום של שנת 1973 ואת אימא מחזיקה את אחותי הקטנה ביד אחת, סל עם מצרכים ביד השנייה, ואני מחזיק בקצה הסל ונגרר אחריהן בהליכה מהירה לעבר המקלט שהיה ממוקם בבניין הסמוך. התמונה השנייה היא גשרים גדולים מעל תעלת סואץ שפרס צה"ל לאחר שכוחותינו (אז קראו לזה כוחותינו, מטוסינו, ולא כמו היום המטוסים הישראלים, הכוחות הישראלים כאילו היה מדובר בצבא זר בארץ רחוקה) חצו את התעלה ועברו ל"אפריקה". כמה התפעמתי מגודלם של הגשרים בתור ילד קטן. אבי כנראה היה שם, כי שירת במילואים במלחמה ההיא.

באותן השנים לא ידעתי דבר וחצי דבר על ההפגנות הגדולות נגד הממשלה שהחלו לאחר שנודע גודל המחדל שהוביל למותם של אלפי חיילים, לא ידעתי גם על הזרמים החברתיים שהחלו לנוע לכיוונו של שינוי מהותי ראשון בשלטון. אומנם השליטים האחראים על המחדל הנורא נבחרו שוב בבחירות שהתקיימו שלושה חודשים לאחר סיום המלחמה, לא מעט בשל "הבייס" של אותם הימים, כמו סבי שהמשיך להצביע למפלגת השלטון הגדולה באותה הנאמנות השמורה כיום ל"בייס" של הימין, בכלל, והליכוד, בפרט, אך משהו בכל זאת החל להשתנות, זאת למדתי שנים רבות לאחר מכן עת התעניינתי באותה התקופה.

כמו היום, גם אז היו אלה צעירים ומבוגרים שיצאו לרחובות לא רק כדי לצעוק "לחם עבודה", אלא גם כדי לצעוק כנגד עוולותיו של השלטון ומחדליו במשבר הגדול ביותר שידעה ישראל של שנות השבעים (למעט בתקופת דור תש"ח). המוחים לא היו בני השכבות החלשות שניתן היה להדביק להן סטראוטיפים מעליבים ומשפילים ובכך לפתור את השלטון ואת המעמד השולט מלטפל במצוקותיהם, אלא מי שעד לפני המלחמה היו בוחרים נאמנים של מפלגת השלטון והאמינו אמונה שלמה בדרכה.

השלטון הגיב. הממשלה התחלפה ובמקומה עלה לשלטון רבין המנוח, אך הצעד היה מאוחר מדי. רכבת המחאה והכמיהה לשינוי כבר יצאה לדרכה ובבחירות של שנת 1977 נבחר בגין, ראש מפלגת הליכוד, שהיה מוקצה מחמת מיאוס בקרב שכבות חברתיות רבות מאז קום המדינה. בגין זכה גם בתמיכת קולותיהם של מאוכזבי שלטון מפא"י שפנו למפלגה חדשה – "שינוי".

חוקרי מנהיגות ומנהיגים בוחנים לא מעט את שאלת קבלת ההחלטות של מנהיגים במצבים שונים ובכלל זה במצבי לחץ ושינוי. אף שאין אחידות בממצאיהם, על דבר אחד מסכימים רבים: לאחר תקופה ממושכת בתפקיד מנהיגותי, מתרחשים תהליכים פסיכולוגיים הן אצל המנהיג והן אצל המונהגים. כך, המנהיג מפתח לעיתים תחושת עליונות ומתנתק אט אט מהמציאות סביבו, לא מעט בשל הזמן הרב שבו זכה ליהנות ממטעמי השלטון וממינוי אנשים המריעים לו חדשות לבקרים ומספרים לו כי מורם מעם הוא וכי נולד להנהיג את עמו. המונהגים מצידם מפתחים "סימביוזה" עם המנהיג הואיל ורבים מהם סבורים, בטעות כמובן, כי ביטחונם תלוי בו ובניסיונו הרב, ומושפעים מהמיתוס כאילו המנהיג שלהם הוא כול יכול ואין בלתו, קרי אין אדם אחר היכול להיכנס לנעליו הענקיות.

תהליך מעין זה קרה פעמים לא מעטות לאורך ההיסטוריה. הוותיקים זוכרים את סופו של צ'אושסקו, נשיאה הבלתי מעורער של רומניה, והצעירים יותר זוכרים את גורלו של קדאפי שנתפס באירופה כשליט כול יכול במשך שנים רבות. זכורים לי מקרים בארץ של ראשי עיר שאחרי עשרים שנה סברו כי אין להם תחליף וכי יושבים הם לבטח על כיסאם רק כדי לגלות שמועמד צעיר וחסר ניסיון ניצח אותם בבחירות והחליף אותם בלשכתם המפוארת. הם גילו את מה שכולנו יודעים – אין אדם שאין לו תחליף ולא לעולם חוסן.

כל מי שהשתומם ושאל הכיצד ראש ממשלה המואשם בפלילים, העושה לביתו לא מעט, ואינו מסתיר את ניסיונותיו להימלט ממשפט פלילי בדרכים (חוקיות) עוקפות שאינן עומדות לרשות אף נאשם אחר, זוכה לפופולריות רבה בקרב קהלים רבים כל כך בציבור היהודי בארץ (במישרין ובעקיפין), חווה תחושת ייאוש כלשהי עד שאחדים אף האמינו שלאיש אין תחליף, שהוא "קוסם" וששלטונו מבוצר לעד. מה שהאנשים הללו לא ידעו הוא שבעיתות משבר נצמדים המונהגים למנהיג, תומכים בו כ"אבא" מגן, אך לאחר שהמשבר מסתיים ו"פצועים" רבים מוטלים בשטח, הם מפנים לעברו אצבע מאשימה ודורשים את החלפתו, בדיוק כפי שאירע לבכירי מפא"י של שנות השבעים.

אינני מתיימר לנבא את העתיד אך דבר אחד כבר אירע. ניהולו של משבר הקורונה מתגלה יותר ויותר כשלומיאלי במקרה הטוב וכמי שמושפע משיקולים אישיים ופוליטיים במקרה הרע. כך, גם לאחר שהמגפה תחלוף ייקח עוד שנים רבות לתקן את הכלכלה שניזוקה לא רק בשל הופעתו של הנגיף ככוח עליון, אלא בעיקר בשל כשלים שנתגלו ועוד יתגלו למכביר בתפקוד המנהיג ושריו שמאמינים שהם כאן לעד ושה"בייס" יתמוך בהם בכל מצב.

זה לא ייקח חודש ולא חודשיים, יכולות לעבור עוד שנה-שנתיים ואף יותר מכך, אך גלגלי השינוי כבר נעים ושלטון ממושך מדי ולא יעיל יתחלף בסופו של דבר. ולא, לא מדובר עוד בימין ושמאל, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים. מדובר בבני אדם שיבינו שמצבם הכלכלי הירוד אינו גזרה משמיים ואינו תוצאה של קבוצה חברתית זו או אחרת כפי שעוד ינסו להראות להם, אלא הוא תוצאה של שלטון שהתנתק מזמן מהמציאות סביבו ורואה בסיפורים על אנשים המחפשים מעט אוכל משאריות הדוכנים בשוק "חארטה".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. בביטחון? בחינוך? בשיוויון המעמדי? בספורט? בגיוס לצבא? ואפשר להמשיך עד מחר. והנפגעים העיקריים הם שבויי השלטון בו הם תומכים העיוורון. וכך זה יהיה גם בנושא הקורונה

  2. לא ברור לי מהיכן האומץ להשוות רוה"מ שנבחר כחוק לבין רודנים?

    שנית, כאשר היה פה שגשוג כלכלי, זה היה בסדר ועכשיו שוכחים את הכל.(ראה דירוג ישראל בעולם).

    את הסדרי השלום שעשו פה אנשים גם שוכחים.

    בנוסף העובדות שיש קורונה וזה לא יצירתו של השלטון, אלא בעיה עולמית.(וגם ישראל היא חלק מהעולם).

    לקיים הפגנות זה אולי הליך יסוד של הדמוקרטיה, בוא נבחן במציאות מי עומד מאוחרי אותם הפגנות?
    הפגנות הם ניסיון כושל של קבוצה שלא הבינה שיש דמוקרטיה, ושלטון מחליפים בבחירות, ולא בהפצת שנאה, הסתה ורועה.

    מה אתה מעדיף שלטון של פעם, שבו מי שקיבל מקום עבודה,אוכל ועוד היה מי שהחזיק "פנקס אדום"?

    ולגבי 1973, אני זוכר הייטב מי היו הקרביניטים בשלטון.

    1. יש באקדמיה הישראלית קבוצת מלומדים שנסחבה שמאלה. כנראה שכותב המאמר משתייך אליהם. אבל בדבר אחד כותב המאמר צודק – בסוף השלטון יתחלף. כל שלטון בסוף מתחלף. ככה זה בחיים.

      1. כותב המאמר שייך לקבוצת הפרופסורים המייעצים לליברמן כיצד לצאת מהקורונה.

  3. הימין מתחזק
    ומי המפלגה הכי גדולה בימין
    ומי המנהיג הבלתי מעורער של הימין

    1. זה בדיוק מה שכותב המאמר אומר. כעת בזמן מגיפה כולם הולכים כעד אחר המנהיג הימני המוכר ובעוד שנה שנתיים שהקטסטרופה הכלכלית תהיה בעיצומה הם יעיפו אותו לכל הרוחות.

      1. שלטון הימין בפירוש אינו זמני. גם אם ביבי יאלץ לעזוב את בלפור יימצא מחליף בשורות הימין. השמאל התנדף. מספיק לפנתז.

  4. בלי שום מפלגת אופוזיציה משמעותית, ולמרות. שאין שום מנהיג אלטרנטיבי זמין אנשים ממשיכים לבטא את סלילתם מהשלטון ולמרות הממסד שרובו עושה הכל לדכא אותם הם לא מוותרים וז ה אף מתעלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים