חישוב מסלול מחדש

לדון בהצעתו של אביגדור ליברמן
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

בקרב הציבור ניכרת אכזבה, אם לא ייאוש, מהניסיונות הכושלים של המערכת הפוליטית לעצב ממשל יציב לאורך זמן, בעל יכולת משילות, קבלת החלטות ויישום יעיל ואפקטיבי. סדרת מערכות הבחירות הכושלת שהתחוללה בשנה האחרונה המאיסה במידה רבה את המערכת הפוליטית, והניסיון האחרון של שני קודקודים יריבים נחרצים אינו זוכה לקמצוץ של אמון, כפי שמעידים הסקרים התזזיים. שוררת תחושה שכבר עדיפה מערכת בחירות רביעית על פני הפארסה העכשווית. ממשלת הכלאיים הזאת נולדה בחטא ותוחלת חייה קצרה, וגם אם נדחה קיצה במספר חודשים, סופה ודאי, עם נזק בלתי נתפס לכלכלה, לבריאות, ללכידות החברתית ובמידה לא מעטה גם לביטחון מדינת ישראל, ששחקה את כושר ההרתעה עד דק. רק נקודת אור אחת יש, אמנם חשובה מאוד, והיא הסכמי השלום הצפויים עם מדינות ערב מסוימות, ועל כך תודה לטראמפ – ולהבדיל, לאיראן – שהביאו אותנו למצב הזה, בתקווה שלא נספיק לקלקל זאת עוד לפני החתימה על מדשאת הבית הלבן.

אזרחי המדינה עומדים חלקם משתאים וחלקם אחוזי פלצות לנוכח הקרקס הפוליטי הפנימי המטורף האוכל כל חלקה טובה – תוצאה של שאיפת השמאל להשיב לידיו את מושכות השלטון שאיבד בבחירות 1977, ומנגד מאבקו האישי של נתניהו לבלום את המתקפה המשפטית המאיימת לחסל את שאיפת חייו להיכנס לספר ההיסטוריה של העם היהודי כראש הממשלה המוצלח ביותר לאחר בן-גוריון.

קיבלנו ארכה של 120 יום עד למשבר הבא (אם לא יתרחש קודם לכן), כדי להרהר לאן מועדות פני החברה הישראלית ולמצוא דרך להשיב את המדינה למסלול שפוי של משילות אחראית. כיוון אפשרי הוא המתווה שהציג ליברמן עוד לפני הבחירות השניות. תזכורת: תוצאות הבחירות הראשונות בסבב הנוכחי חשפו את המחלוקת החברתית שאינה מאפשרת משילות אפקטיבית, מכיוון שלאף אחת מהמפלגות אין רוב מספיק כדי לעצב קואליציה יציבה. כל מפלגת שלטון, ולא משנה מאיזה צד, נאלצת לצרף לשורותיה מפלגות סקטוריאליות קטנות הנחשבות "לשון מאזניים" – מילת קוד מכובסת לסחטנות פוליטית אנוכית צרה, שהיענות לה הופכת את המפלגה השלטת לבת ערובה.

מתווה ליברמן בא לעצור אחת לתמיד את הסחרחורת הזאת בכך ששתי המפלגות הגדולות יחברו יחדיו, עם 70 המנדטים שלהן, כדי לנסח סדר יום פוליטי מוסכם, להקים ממשלה בגודל שפוי ולהעלות את אחוז החסימה לרמה של 5%–7%. לאחר מכן יציעו לשאר המפלגות הקטנות להצטרף אליהם על בסיס המצע הפוליטי הזה בלבד וללא תנאים מוקדמים. כך לא יצטרפו לממשלה מפלגות בעלות סדר יום קיצוני ותיפסק הסחטנות של מפלגות לשון מאזניים סקטוריאליות, וכך תקום ממשלה בעלת יכולת משילות. מתווה זה אינו דומה להסכם כחול לבן-ליכוד של היום, הנעדר איזון פנימי אמיתי ואינטרסים משותפים.

מלחמת עולם פרצה בעקבות ההצעה של ליברמן, שנתפסה מאיימת על הקואליציה דאז, ומאחר שאיש לא היה יכול לערער על התוקף הפנימי של המתווה, הופנו החיצים, כנהוג במחוזותינו, לתקיפה אישית פרועה – ובהצלחה רבה יש לומר. ליברמן הואשם בכל נגעי הפוליטיקה האפשריים, כולל הדבקת התואר המופרך "מפרק ממשלות סיטונאי" – שאינו אלא כיסוי ישבן למהלכים של נתניהו לבדו. עוצמת ההתקפה העידה על עוצמת החרדה ממימוש אפשרי של המתווה. מתוך הדאגה להבטיח את עתידו ולא בהכרח את טובת המדינה, השכיל נתניהו ליצור גוש חוסם על ידי הבטחה – למפלגות החרדיות בעיקר – כל מה שירצו תמורת תמיכתם בו ללא כל הסתייגות. ניזכר בדבריו של ליצמן, שאפילו לא התבייש להציג את האתנן לחתימה כשאמר בקולו "תנו לנו את הכסף ותעשו מה שאתם רוצים בזירה המדינית." מהלך זה חיסל את האפשרות ליישום המתווה, ועלותו למדינה נמדדת בדמים, תרתי משמע. זהו מעשה חסר אחריות ממדרגה ראשונה. ועדיין אנו מדשדשים מבחירות לבחירות…

לפנינו 120 יום של הזדמנות לחשב מסלול מחדש, כאשר המתווה המוצע מהווה בסיס לשיפור – אם יימצא מקום לכך. ההמלצה היא לדון במתווה באופן בלתי תלוי באישיותו של ליברמן הנתונה במחלוקת, כי שוללי המתווה יתלו בו את התנגדותם מבלי להתייחס כלל למהות, כמקובל במחוזותינו. לחזור היום לשיטה המפא"יניקית הישנה – משמע חידלון, קיפאון פנימי וחוסר יכולת להתמודד ביעילות עם אתגרי המחר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

29 תגובות

  1. תודה על מאמר המתאר באופן ברור את המצב הפוליטי הפנימי במקומותינו. הצעתו של ליברמן אכן שווה בדיקה.
    עם זאת, ברשותך, תיקון קטן – ההתקדמות ביחסים עם כמה מדינות ערביות מתבשלת אצלנו כבר במשך שנים אחדות וקבלה תנופה אצל נתניהו. טראמפ הצטרף ליזמות שלנו ואכן על זה מגיעה לו תודה גדולה.
    לגבי האיראנים, כבר לפני חמש שנים נתניהו נאם בפני הקונגרס בארה"ב, בימי אובמה, נגד הסכמים עם האיראנים. אחרי שטראמפ נבחר הוא נפגש עם נתניהו שהכניס אותו לתמונה. טראמפ קלט, הבין, ביטל את ההסכם והטיל על איראן סנקציות קשות. גם על זה מגיעה לטראמפ תודה גדולה מאד, אולם היוזמה היא שלנו, של מערכת הביטחון כאשר נתניהו הוא קבלן הביצוע.

    1. דגני
      אין במאמר שלי כול כוונה או מגמה לשלול מנתניהו משהו מהישגיו החשובים כפי שפרטת- אדרבא!
      הבעיה שנוצרה בעקבות משפטו בו ההיא מלחמתו על מקומו בהיסטוריה של העם היהודי, המביאה אותו ליצור קואליציות העושה אותו בן ערובה בידי קבוצות סחטניות ומחיר האתנן הוא הרסני.
      המתווה מטרתו לשחרר את השיטה הבלתי אפשרית יותר- ולידינו הזדמנות נדירה לעשות כך

  2. בשביל לשנות את שיטת הממשל צריך לגבש רוב בכנסת. דהיינו עסקנים פוליטיים שחיים על חשבון השיטה צריכים להצביע בעד חיסולם הפוליטי. הסיכוי שזה יקרה לא שואף לאפס. הוא האפס המוחלט. אני עוד לא רואה את ההזדמנות הנדירה שעליה אתה כותב.
    מקומו של ביבי בהיסטוריה לא כל כך חשוב. החשוב יותר הוא חוסר היכולת להרכיב ממשלת רוב. מדוע זה קרה הסברתי כבר במאמר אחר שיתפרסם כאן בקרוב לכן לא אחזור על כך.
    קואליציות עם קבוצות מיעוט סחטניות תמיד היו כאן. השיא היה הברית שבישל בגין עם החרדים.
    אגב – קטסטרופות שלטוניות יותר חמורות כבר היו כאן – השילומים, הפרשה, ואדי סליב והפנתרים, המיתון, האינפלציה הגדולה בשנות השמונים, רצח רבין.
    לגבי "משפטו" – עדיין לא ברור לאן זה ילך. להערכתי יתכנו עוד הפתעות.

    1. אתה צודק שנדרש רוב בכנסת לכך כפי שאכן עמדה לנו ההזדמנות הזו לפני הבחירות האחרונות, אם שתי המפלגות הגדולות היו חוברות לקואליציה של 70 מנדטים שהיו לרשותם- היה ניתן לעשות את השינוי . לשתיהן היה רוב מספיק וכדאיות להעלות את אחוז החסימה, שוודאי שלא מתאים לקבוצות הסקטוריאליות הקטנות שלימדנו אותם את כדאיות המצאתם להיות "לשון מאזנים"- קוד מכובס ליכולת לסחוט מפלגת שלטון ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית היא, ולמנוע כול ניסיון להעלות את אחוז החסימה. ההזדמנות כזו הייתה לפני הבחירות הקודמות, לכן יש סיכוי לחזור למודל הזה באיזשהו הרכב פוליטי

      1. לא עמדה לנו הזדמנות, כפי שאתה קורא לזה, לפני הבחירות הקודמות. בעובדה – זה לא קרה. על כן בלוגיקה פשוטה – לא הייתה הזדמנות. אתה מחזיק בפנטזיה שנובעת מקריאת מספרי ח"כים ואינך נותן לעצמך דין וחשבון מדוע זה לא קרה. מדוע לדעתך זה לא קרה?

        1. דגני
          דעתי שהייתה הזדמנות כי המתווה הזה הוצג לא פעם אף אם לא מוממש. ואני חושב שיש מקום לבחון שוב האם הוא המתווה הרצוי, ואם כן- האם יש לו התכנות
          אגב- לא קראתי ספרי ח"כים (זו דעתי הפרטית) אודה להפניה

          1. מי יבחן? מתי יבחנו? – בקיצור לא ראלי.
            לא כתבתי ספרי ח"כים אלא מספרי ח"כים, דהיינו כמה ח"כים כל מפלגה הכניסה לכנסת.
            בעובדה – אחרי בחירות מס' 3 לא הצליחו להרכיב ממשלה אפילו כשניסו לשלב את הערבים בקואליציה.

  3. אם נתניהו הולך הביתה בתוך שבוע יש ממשלת אחדות אמיתית.

    1. היומ"ש מנע ממנו את הנבצרות ולכן הוא ממשיך
      אבל גם בלי המהלך הזה שלא הסתייע- השינוי צריך לבוא מתוך אותו חלק העם הרואה להיכן הספינה הזו משייטת..ללא הגה וללא נווט

  4. ולמרות זאת מסכים בהחלט עם המצווה שלו. אסור להינעל במחשבה.

  5. פשוטה ולא מתוחכמת. לכן יש לו לפעמים הצעות שלו עושות שכל למרות שהקו האידיאולוגי הכללי שלו לא מקובל עלי. למשל בהעברת שטחים מוואדי ערה לפלסטינים. ולמשל בעניין ממשלת האחדות.

    1. למה העברת שטחים בוואדי ערה לפלסטינים לא מקובל עליך? אולי לא חשבת מספיק?
      וואדי ערה הוא ממילא שטח פלסטיני. אז יותר טוב שיהיה מנוהל על ידי הרשות הפלסטינית. מה לא מגיע לערבים שהיהודים לא ינהלו אותם?
      כך תהיה לנו לגיטימציה להעביר את גוש עציון, מעלה אדומים ואריאל למדינת ישראל.
      כך נחסוך כסף בביטוח לאומי, בקצבאות ילדים, במקום 20% ערבים בישראל יהיו רק 10%, יתפנו בכנסת מקומות לעוד 6 עד 8 חברי כנסת יהודים.
      אולי הרשימה הערבית המשותפת לא תעבור את אחוז החסימה.
      כך הנדל והאוזר יוכלו להצביע בשקט נגד ביבי ולמנות מישהו אחר לראש ממשלה בלי פחד מהיבא יזבק או מחנין זועבי.
      ואז כבר לא נצטרך ממשלת אחדות ותוכל להראות שההצעות של ליברמן עושות שכל.

  6. לא לפסול דעות והצעות רק בגלל שמי שמשמיע אותן שיך למחנה פוליטי אחר. לשקול כל דבר לגופו.

  7. כל עוד הימין-דתיים הם גוש מלכוד וכל היתר: שמאל, מרכז, ערבים, מסוכסכים עם ביבי וכדומה הם מפולגים וממשיכים כל הזמן להתפצל. עם רקע כזה אין סיכוי לממשלת אחדות שתחזיק מעמד ותתפקד.

    1. שתי המפלגות הגדולות יחד שווה 70 מנדטים, וזה מספיק
      ולבטח יצטרפו עוד- ללא תנאי סחיטה מוקדמים
      שווה לנסות- כי אני לא רואה דרך טובה יותר במצב הבלתי אפשרי הנוכחי

      1. אין שתי גדולות. נכון – הליכוד גדולה. אולם מנגד אין אף מפלגה שכוללת יותר מ- 18 חברי כנסת. אז מאיפה אתה לוקח ששתי הגדולות זה 70 מנדטים? קצת התבלבלת.

        1. אל תתייחס לסקרים של היום המושפעים מהמגפה וכו. בסיבובים קודמים היו לשתי המפלגות הגדולות קרוב ל 70 מנדטים. הכול יכול להשתנות גם בסיבוב הבא כאשר הציבור יבין את הנזק שבשיטה הנוכחית בה מתקיימות 4 מערכות בחירות ברצף על ניוטראל..

          1. הציבור לא מבין כלום. ההצבעה למפלגות היא שבטית. כחול לבן התפרקה כי לפיד לא מסוגל לשתף פעולה עם ביבי. זה לא עומד להשתנות. גם הקואליציה הבאה תהיה ימין ודתיים. אולי ישיגו 61. אם לא נלך לבחירות מספר 5. אולי עכשיו כשההתפרפרות של ג'ודי יצאה לאור ביבי יכול להגיע ל- 40 מנדטים.

            1. מראה השיטה הנוכחית היא אופן ההתמודדות עם הקורונה. ואם חפצי חיים אנחנו – יש לעשות שינוי
              אגב- כחול לבן לא התפרקה בגלל לפיד אלא בגלל גנץ שעצביו לא עמדו לו בשעת מבחן

  8. ולא לנושא לגופו
    וחושבת שהלוואי שרבים היו חושבים בדרך שלך

    1. את צודקת, מיותר לגמרי, יחד עם זאת – הטיעון על פוליטיזציה של המאבק בקורונה מסביר מדוע המתווה נחוץ כדי להיחלץ מהשפעות אלה

  9. המתווה הזה אפשרי רק אם ביבי לא יהיה בתפקידו כרוה"מ . באופן פרדוקסלי כשהוא לא יהיה במערכת אז לא נצטרך את הפתרון הזה.

    1. לא כך, נכון להיום כמו גם אז- אין לאף מפלגה היכולת להשיג 61 מנדטים לפחות ולכן כול מפלגה, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית- חייבת לעצב קואליציה עם מפלגות אחרות. וכאשר המפלגות הדתיות/חרדיות מהוות את לשון המאזניים- לא הימין ולא השמאל יכולים להיות בשלטון ללא תמיכתם, ומכאן- להיות בני ערובה בדיוק כפי שהליכוד עם נתניהו נמצאים בו.
      המתווה היחיד היכול לשחרר את השיטה הפוליטית הזו השרירה מאז הקמת המדינה היא ששתי המפלגות הגדולות (אז היו אלה כחול לבן והליכוד ואולי + ישראל ביתנו) בלי נתניהו- משיגים לפחות 70 מנדטים, מנסחים סדר יום מוסכם, מאפשרים למפלגות אחרות להצטרף על בסיס סדר היום הזה בלבד ללא "הסכמים" מתחת לשולחן, מעלים את אחוז החסימה ל5-7% וכך תחזור השפיות לארצנו
      אגב- לדעתי מתווה כזה היה מקובל גם על נתניהו אלמלי חרב המשפט על ראשו- אף אחד לא נהנה להיות בן ערובה סחיט

  10. צריך להפריד בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. אני מציע שני בתים: 1.בית של נבחרים לרשות המבצעת שבו רק שלש הסיעות הגדולות יאיישו את הבית.הנבחרים מבית זה ירכיבו את הממשלה. פרלמנט זה יפקח על הממשלה ויאשר מינוי ראש ממשלה ושריה וכן יאשר פעם ראשונה חוקים המוצעים על על הממשלה כאשר האישור הסופי יעשה על ידי הפרלמנט השני. (50 נבחרים)
    2. בית של נבחרים רב סיעתי כמו הכנסת לרשות המחוקקת בלבד. פרלמנט זה ישמש רק לחקיקת חוקים ולא תהיה לו סמכות לאשר ממשלה. אך תהיה לו סמכות להפיל ממשלה ברוב של 75 אחוז ומעלה. בדרך זו תהיה גם יציבות שלטונית וגם בקרה.(70 נבחרים)

  11. אני לא מחסידיו של ליברמן אבל הוא הפתיע לטובה בזמן האחרון. לא הצטרף לביבי, מטיף לחיסול הסחטנות החרדית, כוון שלטוני די נכון.

    1. בדיוק
      עכשיו, אחרי הקטסטרופה שהחרדים מובילים אותנו במגפה- הציבור מתחיל להבין עד כמה המודל של ליברמן אקטואלי היום יותר מתמיד. ליברמן מדבר על המודל הזה כבר מאז הבחירות השניות, אבל בגלל אישיותו, ובגלל האשמות השווא שהוא "הסמולאן שגרר את ישראל לבחירות" (הבל), כך נראה, לא הקשיבו לו די.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך