על הדרך לקריסת המשטר בישראל

השנאה במסדרונות הכנסת מונעת גיבוש ממשלה יציבה
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

אזרחי ישראל חיים בתוך פרדוקס מדהים. מחד גיסא המדינה נחשבת ל"אומת הייטק", משגשגת כלכלית, מובילה במדע וטכנולוגיה, מחזיקה באחד הצבאות המתקדמים והחזקים בעולם, אוגרת רזרבות מרשימות של מט"ח בבנק ישראל ומקיימת מערכת ענפה של קשרים בין-לאומיים. מאידך גיסא המערכת הפוליטית הדמוקרטית במדינה לא מצליחה להקים ממשלה יציבה, באמצעות גיבוש רוב בכנסת כפי שקובע החוק.

ייאמר מלכתחילה: ישראל היא מדינה דמוקרטית. הדמוקרטיה הישראלית אינה פנטזיה אלא היא יסוד סוציולוגי-תרבותי מושרש בחברה, הגם שקיימים במערכת האזרחית בישראל שוליים, שהוויית חייהם אינה דמוקרטית אלא קלריקאלית-משיחיסטית, לאומנית, או אנטי-ציונית. אפשר להוכיח תזה זו באמצעות ההיסטוריה של החברה הישראלית, על פי מה שקרה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין. החברה הישראלית לא קרסה בעקבות הרצח הנתעב. לא פרצו מהומות למרות הניסיון לטרפד את הדמוקרטיה. שוב נערכו בחירות כלליות. נבחרה כנסת שהקימה עד מהרה ממשלה, כך שהמשטר בכללותו לא קרס.

עם זאת ניתן לציין שמאז רצח ראש הממשלה, תהליך הקמת ממשלה יציבה בישראל רק הלך והסתבך. בשלהי העשור השני ותחילת העשור השלישי של המאה העשרים ואחת, ועל פי תוצאות בחירות דמוקרטיות, הכנסת לא הצליחה לגבש רוב של 61 ח"כים כדי להקים ממשלת ימין. בשלוש מערכות בחירות, אבסורד כשלעצמו, לא נבחרה כנסת בעלת יכולת להקים ממשלה. כיום (סוף אוגוסט 2020) מדברים על גלישה למערכת בחירות רביעית טרם זמנה, הגם שב-24 באוגוסט התבשרנו שהצעת הפשרה של ח"כ האוזר התקבלה. אף שהמדינה נתונה תחת התקפת קורונה שסופה לוט בערפל, מנהיגינו הבכירים מתנהגים כמוכי עיוורון או כמסוממים.

השאלה הגדולה היא מדוע נקלעה המדינה למצב אבסורדי זה?

המפתח להבנת התופעה הוא הכרת המשטר הפנימי המתקיים בתוך המפלגות הפוליטיות בישראל. אם בבחירות כלליות יכולים כל אזרחית ואזרח לבחור באופן חופשי במפלגה זו או אחרת על פי צו מצפונם, הרי שבעת גיבוש רשימות המועמדים של המפלגות לכנסת מתנהלים, בתוך רוב המפלגות, תהליכים אנטי-דמוקרטיים לחלוטין. התהליכים נגועים בנפוטיזם, בפרוטקציוניזם, במשוא פנים, באינטרסנטיות ובגניבת דעת. בעקבות כך נוצרות במפלגות לטיפונדיות שבראשן עומדים "מנהיגים נבחרים" שאינם מתחלפים. אלה גוררים עימם קדימה שנאות וסלידות מן העבר, עד כדי חוסר יכולת לתפקד יחדיו בניהול המדינה.

המפלגות לא מצמיחות הנהגות חדשות לצורך ייצוג אמיתי של הציבור. רוב ה"מנהיגים הנבחרים" תקועים בעבר הן מבחינה אידיאולוגית והן מבחינה פרגמאטית. תהליך אנטי-דמוקרטי שכזה הלך והתעצם עד כי בין דבוקות "חברי הנהגות יקרים" אלה קיימות שנאה וסלידה המסכלות שיתוף פעולה כמתחייב ולו רק מתוקף "מציאות הקורונה" שנפלה עלינו.

מיהם מנהיגי המפלגות המיוצגות בכנסת בימינו?

בליכוד – ביבי הוא יחיד ואין בלתו. נסיך ממשפחת מיליקובסקי (מילוא) המקורבת לבגין. הוא חיסל כל מתחרה והקיף עצמו במלחכי פנכה פריפריאליים. בעבודה – עמיר פרץ, מגלח השפם מעורר הרחמים, קבר את המפלגה. במפלגות הדתיות – דרעי, צאצא רוחני של הרב עובדיה, עבריין מורשע, שולט בעניינים; מר ליצמן העבדקן הוא מינוי של הרבי מגור; מר פורוש הוא נסיך חרדי אשכנזי, דמוקרט למופת ואת החבר בנט כולנו כבר מכירים. איש מהם לא נבחר באופן דמוקרטי. למעשה, הם ילכו עם מי שייתן להם יותר "דמי קיום". יש עתיד היא רכושו הפרטי של הבן של טומי לפיד. בחירת דמוקרטיות אין במפלגתו. כזה הוא המצב גם במפלגתו של ליברמן. ברשימה הערבית המשותפת מר עודה וד"ר טיבי נותנים את הטון. שניהם שוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ועל כן הם פוסלים את מפלגתם לכל קואליציה. בשמאל הישראלי הורוביץ וזנדברג פוסלים את עצמם א-פריורי מלהשתתף בממשלת סיפוח.

עם מנהיגי המפלגות הללו צריך מי שקיבל את המינוי מהנשיא להרכיב ממשלה. האמת היא שאם מר ליברמן לא היה סולד מנתניהו, הייתה יכולה לקום ממשלה כבר אחרי סיבוב הבחירות הראשון בשלהי 2019. ובאשר לשאר: עמיר פרץ הלך לבחירות על עיקרון "יחימוביצ'י": אני עם בנימין נתניהו לא אשב. בנט היה בבחינת סמרטוט אדום מול המטה בבלפור. בוגי והבן של טומי טרפדו את הצטרפות כחול לבן הגדולה לממשלת נתניהו. שניהם סולדים מראש הממשלה ומעדיפים לשרוף את המועדון כאשר נתניהו יושב בראש. גנץ ואשכנזי, החצי השני של הקוקפיט, הצטרפו, כידוע, לנתניהו. הם אוכלים קש, כיוון שראש הממשלה לא סופר אותם בשל היעדר לויאליות.

גם אם העם היושב בציון ילך לבחירות בפעם הרביעית, יש להניח ששינוי פוליטי משמעותי בהרכב הכנסת לא יתרחש. הכאוס במערכת הפוליטית בישראל לא יעבור מן העולם. למרבה הצער, האיש הטוב היושב בבית הנשיא אינו מסוגל לתפוס את השור בקרניו ולהטיל מרות על "חבורת הפטריוטים" המאיישת את הנהגות המפלגות.

לממשלה, לכל ממשלה, ישנם באופן עקרוני שני תפקידים: לגבות מיסים ולהפעיל כוח. משני התפקידים הללו נגזרים כל יתר מעשי הממשלה. משום מה נוהגים מנהיגי ישראל כאילו שהפוליטיקה כאן היא "משחק סכום אפס". רובם אינו מסוגל לנהל מערכת שבה המוטו הוא WIN-WIN, כפי שידעו לעשות המנהיגים בדורות הקודמים. כאשר אין בקרב המנהיגים תחושת שליחות מינימאלית, וכאשר על זה מתווסף ים של שנאות וסלידה הדדית, מזומנת לנו קריסה של המשטר. המצב לא יבוא על תיקונו עד שייבחרו מנהיגים חדשים למפלגות, כאלה שייבחרו באורח דמוקרטי, וינהלו את המדינה על פי צורכי הציבור ולטובתו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. המלצתך מתקבלת.
    פרקו את ממשלת האחדות. מה הלאה?
    2 אפשרויות: ביבי מצליח להרכיב ממשלת 61. ואז מה עשינו? או שלא מצליח, כמו ב- 3 הבחירות הקודמות. ואז הוא עומד בראש ממשלת מעבר עד בחירות 4 בעוד חצי שנה. ואז מה עשינו?
    יהיו בחירות 4. שובה 2 אפשרויות: ביבי מרכיב ממשלה כל שהיא. או שלא מצליח ואז מתגלגלים לבחירות 5.
    אז בשביל מה לפרק את ממשלת האחדות?
    אולי בשנה הבאה גנץ יהיה ראש ממשלה. ואז לפחות נצליח להחליף את ביבי.
    אפשרות שניה: גנץ לא נהיה ראש ממשלה ואז ביבי…..
    מה אתה אומר ישי קריסטל חביבי?

  2. לצערי אי אפשר להחליף את העם ולכן חובה להחליף את שיטת הבחירות. שיטה שתאלץ מפלגות להתאחד ותמנע את הפילוג (כל ״חכם״ או גנרל מקים מפלגה חדשה) והשיטה המומלצת והדמוקרטית לדעתי היא העברת כל הפתקים הלבנים וקולות של הלא בוחרים למפלגה הגדולה. ידע כל בעל זכות בחירה שלא הולך להצביע שקולו ינתן למפלגה הגדולה. ואם זה לא מתאים לו שילך להצביע.

      1. מה זה חישוב מסלול מחדש? מי צריך לחשב את המסלול מחדש? איפה צריך לחשב מסלול מחדש?

  3. השנאה שיש בעם. זאת הבעיה. במיוחד כאשר זה תואם אינטרסים של מנהיגים שזה האינטרס שלהם ושיש להם את הכישורים ללבות.

  4. משמעות הדבר שאת הדמוקרטיה תחליף הדיקטטורה הלאומנית או הדתית שלא נדע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים