חגיגת המינויים

את מי משרתים המינויים הפוליטיים?
תמונה של ניצה
פרופסור ניצה נחמיאס

הדרישה של השרה מירי רגב למנות אדם לא מקצועי למשרת מנכ"ל רשות שדות התעופה עוררה את שאלת המינויים הפוליטיים. שאלה זו עולה מדי ארבע שנים, לאחר הבחירות, כאשר השרים החדשים (וראשי הרשויות המקומיות) נכנסים לתפקידם, וכל שר עורך חגיגת מינויים של ידידים וחברים שזוכים לתפקידים בעלי כותרות מרשימות ומשכורות מפליגות. הממשלה הנוכחית אחראית ל-421 מינויים אישיים לפחות!

הטענה המרכזית בעד המינויים הפוליטיים היא שהמינויים תורמים להגברת המשילות ומסייעים לנבחר הציבור לממש את מדיניותו. עם זאת, סקירת סוגי המינויים הפוליטיים הקיימים כיום והשלכותיהם מגלה שמינויים פוליטיים מעודדים פוליטיזציה של המערכת הבירוקרטית, דהיינו איוש משרות בכירות בפונקציונרים פוליטיים שאינם בהכרח בעלי מקצוע וחסרים ידע וניסיון בתחום הנדרש.

ביום רביעי, לאחר דיון סוער בכנסת, אמר שר המשפטים ניסנקורן "יועץ משפטי חייב להיות עצמאי, הפרקליטות חייבת להיות עצמאית, בתי המשפט חייבים להיות עצמאיים, זו נשמת אפה של הדמוקרטיה והחופש והזכויות של האזרחים". המושג "מינוי פוליטי" הפך למעין כינוי גנאי המייצג שחיתות, פרוטקציוניזם, חוסר מקצועיות וכו'. במינוי פוליטי חשובים הקשרים ולא הכישורים, ומי שמתמנה לתפקיד אינו בהכרח האדם המתאים ביותר לתפקיד. מה שקובע זה הקשר בין הממנה למתמנה, ואדם מתמנה רק משום שהוא נמנה עם מקורביו של הגורם הממנה או עם מצביעיו.

עם זאת, מינויים פוליטיים הם חלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי שלנו, ותהליך זה מעלה את השאלה על הצורך בהפרדה בין פוליטיקה ומינהל ציבורי. מה צריכים להיות היחסים בין המאכרים הפוליטיים המתמנים על ידי השר לתפקיד בכיר רק בגלל נאמנותם הפוליטית, ואשר תפקידם היחידי הוא למלא את רצונותיו ומשאלותיו של השר שמינה אותם לתפקידם, לבין הצורך הציבורי, הצורך של האזרחים, במינהל תקין נקי מפוליטיקה?

אחת הטענות בעד מינויים פוליטיים היא שבעצם אי אפשר להפריד בין המינהל הציבורי לפוליטיקה, שכן אין החלטות מינהליות טהורות ואין אפשרות להפריד בין השניים. הרי גם השר הוא נציג פוליטי. נוסף לכך ניתן לטעון לטובת מינויים פוליטיים שהם נחוצים להגברת המשילות ואף תואמים עקרונות דמוקרטיים. המינוי נועד לסייע לשר לממש את מדיניותו, ובכך את רצון הציבור כפי שהובע בבחירות. כדי למלא את תפקידו השר חייב שלצידו יעבדו אנשים מטעמו, אחרת הוא יישאר בודד מול פקידים מקצועיים ומנוסים, ויהיה למעשה שבוי בידי אנשי מקצוע במשרד, אשר יקדמו רק את המדיניות המועדפת עליהם. ברם, אנשי המינהל הציבורי, בניגוד לפוליטיקאים, אינם סובלים מרמת תחלופה גבוהה, הם המקצוענים במינהל והם מבטיחים את ההמשכיות והיציבות של המערכת השלטונית.

במדינת ישראל, כמעט מיום היווסדה, שלטה התרבות המינהלית המבוססת על מינויים פוליטיים. אך קשה לטעון שפוליטיזציה של המינהל הציבורי רצויה ומשרתת את הציבור. רבים מהאזרחים רוצים לשמור על עקרון הממלכתיות, אשר תופס את תפקיד הפוליטיקאי – המחזיק במשרה הציבורית – כנאמן הציבור כולו ושולל כל העדפה עדתית, שבטית או אישית במסגרת מילוי תפקידו. מצד שני, קיים עקרון המפלגתיות – הפוליטיקאי הינו שליח של ציבור תומכיו, ולכן המשרה הממלכתית מעניקה לנבחר הציבור הזדמנות לגיטימית להגשים גם את מצעו הפוליטי וגם את תפישתו הערכית, כשליחו של ציבור מסוים. לפיכך, זוהי זכותו ואולי אף חובתו של הפוליטיקאי לגייס סביבו אנשים כלבבו, שמזוהים עם האג'נדה שהוא שואף לקדם תוך כדי מילוי תפקידו.

שני העקרונות, עקרון הממלכתיות ועקרון המפלגתיות, הם שני עקרונות קוטביים, כך שפתרון בכיוון של מימוש עיקרון אחד מוביל לביטולו של העיקרון השני. הנבחר נמצא בדילמה, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להיות 100 אחוז ממלכתי אם ברצונו לשרוד פוליטית. כמו כן, במקרה כזה קיימת הסכנה שהמדינה תהפוך להיות כלי שרת בידי מפלגה מסוימת. עם זאת, מדינה דמוקרטית המצווה לשרת את כל אזרחיה בשוויון חייבת לפעול לפי עקרון הממלכתיות. כיצד מוצאים את שביל הזהב, את אותה פשרה שמשלבת בהגינות את שתי התפישות?

מדינות דמוקרטיות שונות אימצו דרכים שונות כדי למצוא את שביל הזהב ולפעול לפיו. המודל הבריטי נחשב למודל הקלאסי של ממלכתיות. ה-Civil Service הבריטי ידוע ביציבותו ובמערכת הקריטריונים המסורתית והקשוחה השולטת בו. קידום עובדים נעשה לפי ותק ומיומנות, הפקידות הבכירה נהנית מקביעות ומשרה בשירות המדינה נחשבת למשרה לכל החיים. השירות הציבורי בבריטניה סגור כמעט לחלוטין מפני השפעות פוליטיות. המודל האמריקני מצדד בגישה הפוכה. הדרגים הנמוכים בנויים על עקרון המקצועיות, אך הדרגים הבכירים הינם כמעט כולם מינויים פוליטיים. מדינת ישראל בחרה החל מראשיתה לעבוד לפי המודל הבריטי. בישראל שלטה ההנחה שחייבת להיות הפרדה בין הרמה הפוליטית לרמה הבירוקרטית-מקצועית הנחוצה במינהל הציבורי.

אזרחי ישראל העדיפו להשאיר את הפוליטיקה מחוץ למינהל הציבורי, ברם נראה שהדמיון ל-Civil Service הבריטי, המקצועי, הפועל בממלכתיות למען כל אזרחי המדינה ללא העדפות פוליטיות, הולך ומתערער. משרדי הממשלה מתמלאים בפקידים בכירים המתמנים רק על פי העדפה פוליטית ולא על פי העדפה מקצועית. חילופי שרים יוצרים אי יציבות במינהל הציבורי בשל תחלופה מהירה ואיוש פוליטי של המשרות הבכירות. הממשלה הנוכחית אף העצימה את הבעיה בשל המספר הגדול של המשרדים. סביר להניח שמספר המינויים הפוליטיים בממשלה הנוכחית ישבור את כל השיאים של כל הממשלות הקודמות. ברם, אני בספק שכתוצאה מכך נקבל מינהל ציבורי יעיל ואמין יותר. להפך.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. ועוד יותר את המינים שמכבדים את הציונים
    רק את העם זה לא משרת

  2. נכון כתבת – הם משרתים את הממונים.
    בישראל, מיום הקמתה ועוד לפני כן המינויים לתפקידים בכירים היו על טהרת הפוליטיקה ו\או הנפוטיזם.
    הדבר אף הביא להרס עצמי של מפלגת השלטון הראשונה – מפא"י. לדוגמה נסיכים כדוגמת אלוני, ביילין ושריד, בשר מבשרה של המפלגה, סחבו אותה שמאלה וגרשו ממנה מצביעים. הגדיל לעשות אשרק'ה ידלין, מחותן של ארבעת הגיסים, שניהל מנגנון מושחת ותרם באופן ישיר למפלת המפלגה ב- 77.
    בבריטניה יש עד היום מעמדות. לשרות הממשלתי נכנסים בני מעמד מסוים או חברי האולד בויז נטוורק. הם שומרים על האינטרסים של המעמדות העליונים.

    1. אם פעם היה לא בסדר אז גם כעת צריך להיות לא בסדר?
      אם במדינה אחרת לא בסדר אז זאת הצדקה שכאן יהיה בסדר?

  3. האם לא האנשים המתאימים ביותר, ברמה הגבוהה ביותר, עם כל הכישורים הנדרשים, מכהנים ביעילות בכל התפקידים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ניצה

חיזבאללה בע"מ

על הקשרים הפיננסיים של חיזבאללה

דילוג לתוכן