בתקופה האחרונה עולה שוב הדיון סביב הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. עניינה של הצעת חוק זו הוא בהגדרת זהות המדינה כמדינה יהודית ועיגונה בחוק יסוד. הצעת החוק כוללת הגדרה של סמלי המדינה, שפתה, מעמד זכות השבות, טיפוח המורשת היהודית, מעמד המשפט העברי ועוד.
בשני כינוסים שונים בנושא שבהם נכחתי – בפורום קהלת בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן – השתתפו תומכים ומתנגדים שהעלו את טענותיהם השונות בנוגע לחוק יסוד זה. כך למשל מצד המתנגדים טען עו"ד חסן ג'בארין, מייסד ארגון עדאלה, כי ההצעה תפגע קשות בזכויות המיעוט הערבי ותחזק את האפליה הקיימת כלפיהם במדינת ישראל. מצד התומכים הסביר ד"ר הראל ארנון כי חקיקת החוק הכרחית להשלמת המבנה החוקתי של מדינת ישראל, המבוסס על ערכים יהודיים-דמוקרטיים. כשם שהעיקרון הדמוקרטי הפורמלי עוגן בחוקי-יסוד מוסדיים (כגון חוק-יסוד: הכנסת וחוק-יסוד: הממשלה) והעיקרון הדמוקרטי המהותי זכה אף הוא לעיגון בדמות חוקי היסוד שנחקקו ב-1992 (חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק), כך ראוי שהעיקרון היהודי יעוגן בחוק יסוד ויצטרף לחוקה המהותית במדינת ישראל.
טענה שהושמעה כמה פעמים מצד המתנגדים היא שעיגון העיקרון היהודי בחוק יסוד הוא מיותר, משום שברור לכל כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית. כך למשל טען השופט (בדימוס) אליהו מצא בכינוס בנושא שהתקיים בחודש פברואר השנה בפורום קהלת כי: "אנחנו לא זקוקים לאישור של אף אחד שאנחנו מדינת לאום של העם היהודי. זה מצוי כבר. זה מצוי בחוקי היסוד, זה מצוי בפסיקת בית המשפט העליון, ואני אינני חושש לומר שהדבר הזה יכול אולי לגרום רק נזק אם ההצעה הזאת תתקבל כמות שהיא".
טענה זו מוזרה בעיניי. כל עניינה של החוקה, הבאה לביטוי בחוקי היסוד, הוא עיגונם של עקרונות יסוד שעליהם אין (כמעט) מחלוקת. האם קיים ספק בציבור הישראלי בנוגע למעמדה של ירושלים כבירת ישראל? אם לא קיים ספק, מדוע חוקקה הכנסת ב-1980 את חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל? האם האזרח הסביר בישראל יעלה על דעתו כי לגיטימי ליטול את חייו של אדם או לשלול את חירותו ללא סיבה מוצדקת? אם ברור לאזרחים שמעשה כזה לא ייעשה – מדוע נחקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בחייו… של אדם" וכי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם"?
התשובה לכך טמונה בהבנת תפקידה של החוקה. הרציונל הקיים בישראל לאימוץ אסטרטגיה חוקתית הוא הרצון להגן על ערכי יסוד מפני פגיעה. בהנחה שלפחות הרוב הגדול מסכימים על חשיבותם – מניין נשקפת לערכים אלו סכנה?
תארו לעצמכם שאתם באירוע משפחתי ורוצים לשתות אלכוהול. כידוע "אם שותים – לא נוהגים" ולכן אתם מבקשים מחבריכם, שלא לומר מתחננים בפניהם, שימנעו מכם לנהוג במצב של שכרות, גם במחיר של הפעלת כוח נגדכם. כלומר, בשעת פיכחון אתם מבקשים מחבריכם להגביל אתכם מלעשות בשלב של אבדן שליטה מעשה שעליו תצטערו בעתיד. סיטואציה זו מזכירה את בקשתו של אודיסאוס (יוליסס) אשר ציווה על מלחיו לקשור אותו לתורן הספינה חרף כל בקשותיו להשתחרר, ובכך למנוע ממנו לקפוץ אל מותו בשל שירתן היפה של הסירנות.
תפקידה של החוקה הוא להגן על עצמנו מפני עצמנו. בזמן פיכחון ערכי היסוד נשמרים ומוגנים ואין חשש כי הציבור יפר אותם. בשעת משבר או איבוד עשתונות עלול הציבור לאבד את שיקול דעתו הצלול, לשכוח את המובן מאליו ולקבל החלטות המנוגדות לערכי היסוד שבהם הוא מאמין. במקרה כזה החוקה מקנה סמכות אכיפה לבית-המשפט לפסול חקיקה ראשית העומדת בסתירה לעקרונות המעוגנים בחוקה. במילים אחרות, הציבור פיתח מנגנון בדמות חוקה, אשר ימנע ממנו לנהוג כאשר הוא שיכור. יוצא אפוא כי דווקא העיקרון היהודי, המובן מאליו, הברור לכול, שאין עליו עוררין, נדרש לביסוס חוקתי ברור וחד-משמעי שימנע פגיעה בו בעתות משבר ומצוקה.
**
שאולי שארף הוא עו"ד ודוקטורנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מרצה במרכז האקדמי פרס ברחובות ובקריה האקדמית אונו.
44 תגובות
במידה והחוק ייטיב עם הרוב היהודי על פני המיעוט הערבי, יש לדון האם זו פגיעה גדולה מידי במיעות ומשכך אינה תקינה ואולי רק מבחינה מוסרית.
אך מי שטוען שהחוק רק מעגן מצב קיים, לכאורה אין בו צורך והוא מיותר.
וללא קשר לבעד ונגד, צריך לקחת בחשבון את ההשלכות של חוק כזה על התדמית שלנו בעיני העולם.
טענותיך לגבי הפגיעה במיעוט והתדמית בעיני העולם אינן רלוונטיות לנושא בו המאמר עוסק.
בכל מקרה, לדעתי, טענת הפגיעה במיעוט היא טענה תוצאתית ולא טענה עקרונית – כלומר ניתן באמצעים טכניים (בניסוח נכון של החוק) למנוע פגיעה במיעוט. עיגון העיקרון היהודי אינו מהווה בהכרח פגיעה במיעוט – ואני חולק על מי שטוען כך.
לגבי החשש מהתדמית בעיני העולם – גם זו טענה תוצאתית. בלי קשר, דווקא במקרה הזה הייתי רוצה שנדאג יותר לתדמית שלנו בעיני עצמנו.
כתמיד- הפחד הכי גדול שלנו, הוא מעצמנו.
פשוט תענוג לקרוא מאמר איכותי ומקצועי, אשמח לקרוא עוד הרבה מאמרים כאן באתר.
חרף כתיבתו היפה של הכותב ונימוקיו המעניינים, אצדד במתנגדים. לדידי, ל"יהדות" אין צורך במדינה ובמסחור. טעם נוסף נעוץ בכך ש"העיקרון היהודי, המובן מאליו, הברור לכול, שאין עליו עוררין" כדברי הכותב, נתון לפרשנות כה רבה, כך שכל פוליטיקאי מתחיל או פרשן סוג ג' רואה אותו בצורה שונה. הרי לא דין המדינה היהודית לדידו של מר יאיר לפיד, כדין המדינה היהודית לדידו של מר אורי אריאל או משה גפני, כך שגם לאחר עיגון בחוק יסוד, כל אחד יחפוץ לעשות שימוש בחוק זה לאג'נדה אותה הוא מנסה לקדם ולצרכיו שלו. ראוי לה ליהדות להיות עיקרון על, אך לא באמצעות כתיבתה עלי ספר, אלא בהיותה חקוקה על לוח ליבו של האדם היהודי.
את טענתך ניתן לגלגל גם לפתחו של העיקרון הדמוקרטי. למשל, הזכות לקניין (המעוגן בחו"י כבוד האדם וחירותו) נתון לפרשנויות רבות ובכל זאת הוא זכה לעיגון. מדוע אם כן העיקרון היהודי צריך להיות חקוק על לב ולא בחוקה מסודרת?
אני חושש שהתשובה האמיתית נובעת מפחד לא רציונאלי מפני העיקרון הזה או מניסיון לטשטש אותו וע"י כך להימנע מליישם אותו כראוי.
מכך שמחר בימ"ש יקבע שאין זה "חוקתי" לא להכיר בכל "זרמי" היהדות כנכללים תחת חוק מדינה יהודית.
ויש ליצור רבנות ראשית יהודית הכוללת את כל הזרמים.
כי הרי חוק יסוד ודאי טומן בחובו שוויון.
בקיצור הבנת.
החוק היהודי האמיתי אינו זקוק לתגבורת זרה – בדרך כלל היא הפכה לאוייבת מבית ונוספה גם היא על שונאינו…
כן אתה צודק שאולי
סוגיה מורכבת וניתוח מדהים
אהבתי מאוד את הצגת הדעות השונות, כל אדם חייב להציב לעצמו סולם ערכים מוצהר לעתות משבר, וכך גם העם היהודי החי בארץ. נהנתי לקרוא שאולי!
יפה מאוד
זה לא סוד שמדינת ישראל היא בראש ובראשונה מדינת הלאום היהודי כך עולה בפירוש מנוסח מגילת העצמאות ומנוסח שני חוקי היסוד שנחקקו ב-92 חוק יסוד כבה"א וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק- .."מדינה יהודית ודמוקרטית"
יהודית קודמת לדמוקרטית. יחד עם זאת חוקי היסוד שלנו נותנים ביטוי מלא לצד הדמוקרטי של המדינה. אז על מה המהומה?
לעניות דעתי שאולי נותן תשובה מבריקה על כך במאמרו.
מאמר מאלף.
נהניתי מאוד לקרוא.
יפה ונכון בהחלט! אכן ישנם חוקי יסוד, אם לא כולם, הנראים בעיני האדם הסביר כמובנים מאליו. אף חקיקה ראשית נראית לעיתים "מיותרת" בהיותה מובנת מאליה לחלקנו. ואולם, המחוקק בחר בכל זאת לעגנם כחוקים.
איני מכירה את מגוון הטענות, הן אם בעד והן אם נגד, בעניין הצעת החוק המדוברת. ואולם,הטענה שכנגד בה עוסק המאמר אינה יכולה לעמוד למתנגדים כשלעצמה בלבד כיוון שכמו שכתבת, אין בה ממש.
ישר כח!
השמירה על הקיים קשה אף יותר מחדשנות מעוררת מחלוקת,ותפיסה של המובן מאליו חייבת גושפנקה חוקתית, נוכח הזולתנות ,ריבוי הדעות ומשפטנות המתחדשת אין מנוס מלבחון ולהתמיד בדיונים אלו ככל האפשר, שתמיד יבחנו על פי בסיסם הדעתני הציוני והיהודי
יש שתי שאלות יסוד בסוגיה הזאת.
האחת, כ"כ ממעטים לעסוק בה, האם בכלל צריך חוקה?
לשאלה זו מספר היבטים, עקרוניים ומעשיים.
עקרוניים, למשל, האם חוקה היא אקט דמוקרטי?
מעשיים, מה הצורך או התועלת האמיתיים בה?
השאלה השניה היא, איזה מדינה אנו רוצים.
מאחר ומדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית על יסוד הציונות, הרי שהויכוח בין הרוצים לעגן את יהדותה של המדינה [איך שלא נגדירה] לבין המתנגדים, הוא הד לויכוח בין הציונות לפו"צ או לאנטי ציונות.
לא בכדי אנו רואים את זהות המתנגדים ואת מממניהם.
לא למותר להזכיר שפרופ' ברק, אשר שילם מס שפתיים לציונות ולמדינה יהודית, למעשה רוקן אותם מכל תוכן בכלל וממשי בפרט, בהתפלפלות משפטית, של "העלאה", הרי יש להניח שהמשתתפים כאן מכירים את המחלוקות בינו לבין פרופ' אלון, בספרות כמו גם בפס"ד, בהם "יד נעלמה" דאגה שפרופ' אלון ישאר במיעוט מזהיר…
בכל אופן, כמוטיב מקדים, חוקה או חוק, לעולם לא באמת מגינים על הדמוקרטיה, רק מערכת פוליטית חזקה מסוגלת לכך, ההסטוריה הרי ידועה וברורה.
להיפך, יתכן שדווקא סירוס המערכת הפוליטית ע"י המערכת המשפטית, בין אם במכוון, מטעמים פוליטיים, בין אם לאו, היא המסכנת את הדמוקרטיה, גם לשיטתם.
ומעניין, במיוחד על רקע, הנ"ל, דווקא החסידים המובהקים של חוקה וחוקי היסוד, הם המתנגדים לעיגון בחוקי היסוד של יהדותה של המדינה, לא בכדי אמר ההוא שאם החוקה לא תהיה כרצונו, מוטב שלא תהיה חוקה עד ל"זמן רצון" של המחטף הבא, אחר המחטף של הפוטש ה"חוקתי".
כמדומה שהדבר מלמד על על משפט או עקרונות נעלים אלא בס"ה על פוליטיקה תוך שימוש בכלים שלטוניים ופסדאו משפטיים.
ועוד לא נגענו באימפריאליזם של המערכת המשפטית ואיך תנסה ל"פרש" את החקיקה.
דחוףף
תזה מעניינת המעלה מספר שאלות שהן כשלעצמן פתח למאמרים פילוספיים עמוקים. כתבת יפה מאוד
כתיבה מושחזת
העניין ראוי ואף רצוי שיעוגן בחוק. אני יוצא מנקודת הנחה שבכל בית בישראל ישנו ניסיון לשמור על מסורת כלשהי. באם נחדול מכך, נאבד חלק מאופיינו. האזכור של חוק יסוד ירושלים בירת ישראל מתבקש מאותו טעם. הנוער של היום יכול שיחשוב שת"א היא בירת ישראל. עדיף להקדים תרופה למכה ולחוקק גם את חוק זה. ישר כוח, חזק ואמץ !
אני חושבת שניתן להתגבר על שאר הטיעונים המתנגדים לחוק יסוד די בקלות (למשל ניתן לנסח את החוק באופן כזה שלא יפגע בזכויות המיעוטים). אבל מעל הכל – הכותב מנסח באופן ברור את "הטיעון המנצח" – למה בכלל צריך לעגן את העיקרון היהודי בחוק יסוד.
שאולי,בראשית יום הולדת שמח לבתך המקסימה רות שחוגגת מחר 5 שנים .בשנית, אני גאה בך!!!
אני כבר שומעת-"איזו אמא פדחנית"
(לא אכפת לי….)
נשיקות!
תודה רבה אמא יקרה 🙂
(למרות שאני חושב שזו לא הבמה לאיחולים).
מנוסח היטב ומעורר מחשבה. נהנתי לקרוא.
כרגיל שאולי, שלמדתי אצלו דיני חוזים ודיני נזיקין, מגדיר את הדברים באופן חד בהיר וברור. אוסיף עוד כי החוקה מעצם היותה חוקה, יש בה כדי להעביר מסר או אפילו במובן מסוים לחנך לערכים. לאור זאת חשוב כי החוקה/ חוקי היסוד יגדירו את זהותינו הלאומית.
ברצוני לציין כי אני מזדהה עם כותב השורות. לעניות דעתי, חקיקת חוקי יסוד שיגדירו את זהות המדינה כמדינה יהודית הינה צעד הכרחי, שכן חוקי היסוד מהווים מעין מעטפת הגנה לעקרונות בסיסיים אשר עשויים להירמס.
לאור השאלות המתעוררות חדשות לבקרים בנושא מעמדה היהודי של המדינה, ישנה חשיבות גדולה כי לנגד עיניו של בית-המשפט ירחפו חוקי יסוד המעגנים את ערכינו כמדינה יהודית, כך שהשופטים ישמשו כשומרי סף ויימנעו כניסתם של חוקים ותקדימים הסותרים עקרונות יסוד אלו.
כותב המאמר, עו"ד שארף, הקהה את שיני המתנגדים (אמנם בצורה אלגנטית ומכובדת). הוא הציג את עמדתו המתנגדת למתנגדים באור בהיר ובאופן מקורי שלא עלה על דעתי.
אין ספק כי עו"ד שארף השכיל לפשט את עמדתו באמצעות משל מחיי היומיום, ובכך הפריך את טענת המתנגדים באופן מושלם.
מנוסח היטב וברור גם למי שלא מגיע מעולם המשפט.
כותב השורות היטיב להתנסח וניתח את המאמר בצורה תמציתית וחדה למרות שבפרקטיקה בית המשפט לא נוהג כאמור.
מסכימה עם כל מילה שנכתבה במאמר!!
יישר כח.
נהנתי לקרוא!
נקודת מבט מעניינת על תפקידה של החוקה.
בהגדרה כמדינה יהודית אז גם אם צורך בהגדרה הדמוקרטית שהרי זה גם כן דבר בסיסי. בקיצור אני מסכים עם כותב המאמר.
רעיון ביסוס היהדות במדינה היהודית נשחק אט אט לדוגמא : הורדת הלאום מת״ז קרי חוסר אבחנה וחוסר חשיבות לעניין
חשוב לזכור שללא היהדות מאחורי המדינה אין לנו זכות על הארץ ע״ע בן גוריון בשעתו כשבא לאום עם תנ״ך שבו הוכיח מנדט של העם היהודי על הארץ.
הלוואי שגם הפוליטיקאים יקראו את המאמר ויפסיקו לפחד מהצל של עצמנו
אכן, כל חוקי היסוד אינם נחוצים כשאר החוקים. לכן, על אף היתרונות המסוימים שלהם, לעת משבר או כמקורות השראה, יש לשקול בכובד ראש את חקיקתם ואם החקיקה עלולה לגרום לנזק ניתן בהחלט לוותר עליה.
נ"ב. אמא שלך באמת הגזימה…
כציוני מהבית וכעולה חדש קשה לי לעכל את הצורך בהכרה כזו.
הרי מדינת ישראל וארץ ישראל היו ותמיד יהיו שלנו.
עצם העובדה שהפוליטיקאים צורכים במסמך ובמעמד משפטי נחרץ,בין אם הוא יפגע במיעוט או לא במבחן התוצאה , מוכיח שאין למנהיגים שלנו אמון במה שהם אמורים להגן … ארצינו , מולדתנו , מדינתנו.
ארץ ישראל היא הבית המקורי של כל יהודי בין מאמין ובין לא.
הכרה כזו היא זלזול בעובדות מהותיות לקיימונו.
אינני מסכים עם התפיסה שמה שישמור עלינו כש"נשתכר" זו תהיה חוקה חילונית שתשמור על זהות המדינה היהודית…
אני בכלל לא חושב במונחי "מדינה" אלא במונחי "ארץ". ארץ ישראל היא ארץ ישראל.
מה קובע ומזכיר לנו? החוקה האמיתית של העם היהודי מאז הווסדו (אתמול חגגנו את זה… חג מתן תורה) – התורה!
העם היהודי אכן השתכר כלוט מאז האמנציפציה, ההשכלה, החילון והציונות.
בשביל זה יש חרדים מעצבנים שמזכירים לעם איך נראה יהודי שמשתדל לחיות לפי החוקה היהודית.
מכאן שנאת עמי הארצות לתלמידי החכמים.
שנאה הנובעת מתזכורת כואבת.
מאוד קל לשבת כחרדי מהצד ולבקר את התנהלותה של מדינת ישראל. אבל זה כנראה לא יביא לתוצאות חוץ מעוד סלידה וריחוק בין חרדים לחילונים ובין יהודים לבין דתם.
נראה לי שכשמישהו מציע לעגן את היהדות בחו"י(גם אם נוטים לתת לו פרשנות חילונית) זה צעד מאוד גדול לכיוון שמירה על המסורת ועל תורתנו.
האם תיכנע לשנאת אחים או שתנסה לפעול לקרבה, שמירה על היהדות ואהבת אחים? – גם אם זה יביא רק סיכוי קטן.
יע
נגעת ב"בטן הרכה" של המדינה, הזהות היהודית בפרט בימים אלה כבר אינה עוד שורה שניתן למחוק מתעודת הזהות בתקווה שבאותה מהירות היא תעלם מהשיח הציבורי ,ובאותה מידה אין לצפות שעיגונה בחוק יסוד יחזיר את "הזהות היהודית" לחיינו בדלת האחורית.
צריך הרבה הרבה חשבון נפש
הרצל טעית!
שאולי היקר,
לא ברור לי על איזה שעת משבר אתה מדבר. כל יום קם יהודי/ישראלי ברחבי העולם ששולל הלגיטימציה של קיום מדינת ישראל.
החל מהמתונים יותר שפשוט מתים שתהיה מדינה פלשטינית ועד לקיצוניים שמכחישים את השואה.
לי פשוט עצוב מאנשים שאיבדו את הצפון ושכחו מאין באו.
בתור יהודי, קצין מילואים, בן לקצין משטרה ולעובדת מדינה, בעל לשוטרת, חילוני לשעבר, תלמיד בקמפוס חרדי (שאינו משתייך למגזר החרדי) – לדעתי הדבר היחיד שיהפוך את המדינה הזו ליהודית בערכיה זה החינוך.
כפי שנאמר פה לפני, אנשים לא מכבדים אחד את השני בגלל שקיים חו"י:כבוה"א… אלא בגלל שככה לימדו אותם להתנהג בבית.
וכאמרת אגב – בהסתייגות מסוימת אומר כי מערכת החינוך הטובה ביותר שהכרתי (על אף חסרונות הרבים) היא צה"ל. אבל זה כבר דיון בפני עצמו…
כתיבה רהוטה ברורה ועניינית , מוצג קונפליקט וטיעונים מעניינים מאוד של בעד ונגד על חקיקת החוק.
האם מדובר על מצב שבו ערבי ישראל,ושאר בני מיעוטים בהווה, יהפכו לרוב ויהיו מעוניינים לשנות את צביונה של מדינת ישראל כבית לעם היהודי?
אם זהו המצב שאתה מדבר עליו אינני בטוח כלל שחקיקת חוק יסוד היא מה שתציל אותנו.
אחת השאלות שאתה מעלה פה- במידה והבנתי אותה נכון- היא מה יהיה דינה של מדינת ישראל במידה והיהודים יהפכו למיעוט?
אם לא העלת את השאלה הזו והטענה שלך שעיגון מדינת ישראל כבית ללאום היהודי היא מטעמים פורמליים בלבד, אז אצטרך להצטרף לדעתו של השופט מצא ולהניח,גם כן, שעיגון זה רק יוביל אותנו לכאוס מדיני גדול יותר.
במאמר מוסגר אציין שיכול להיות שסופו של הכאוס הזה יהיה חיובי יותר מנקודת תחילתו.
מסכימה איתך לגמרי , כמו הרבה כללים ברורים שמעוגנים בחוק יש צורך לעגן גם את הדבר הברור הזה בחוק. במיוחד בזמנים שכאלה .
הרעיון מקסים אך הניסוח עדין לפירוש כינון החוקה בצורה שאפשר לפרש בה את נקודות הזכות למען כינון חוקה בארץ. אך לדידי כמו שמהותו של חוק הוא להגביל את המנסה לפגוע בו ולאכוף עליו להתנהג בהתאם למקובל בארצנו ולפי הערכים של מדינתנו, קל וחומר שמטרת החוקה היא ליצור קיום שבו יש דברים בסיסיים במדינה שאותם אין אדם יוכל להפר.
לטעמי זהו רעיון יותר ממקובל ואפילו חובה להוסיף את חוק הלאום המדובר אך מדעה קצת יותר קשוחה ופחות מתגוננת.
והנה השבוע רוצים בקואליציה לערער עוד יותר את הזהות.