בחירות 2019 מועד ב

על מה אנו הולכים לבחירות?
אדם מצביע
צילום: צילמתי

לא מזמן התבשרנו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח להקים ממשלה חדשה ולכן הכנסת החליטה לפזר את עצמה ולקיים בחירות חדשות. זהו כמובן לא ההליך הרגיל. ראש הממשלה צריך היה לחזור לנשיא, והנשיא היה צריך להחליט אם להטיל את משימת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר.

על מה בעצם אנחנו הולכים, זו הפעם השנייה בשנה זו, לבחירות?

הבחירות האלו הן על אופי המשטר בישראל – על אופי הדמוקרטיה: האם עריצות הרוב? האם מיקוד בפרט – זכויות הפרט, כבוד האדם וחירותו?

הבחירות האלו הן על נושאי דת ומדינה וכפייה דתית או שמא חילונית: הפרדת דת ומדינה לעומת מדינת הלכה או מעורבות המדינה בנושאי דת. האם הפרדה היא בהכרח פגיעה במדינה יהודית?

האם יהדות היא רק אורתודוקסית או שמדינת ישראל צריכה להכיר בזרמים אחרים ביהדות – קונסרבטיבים, רפורמים, חילונים – על עמדותיהם השונות בנושאים כמו גיוס חרדים, נושא הכותל, נישואין וגירושין, עבודה בשבת, מעמד האישה והדרת נשים.

הבחירות האלו הן על סוגיית מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה דמוקרטית ויהודית. האם מדינת ישראל יכולה להיות קודם כול יהודית ואחר כך דמוקרטית? מה משמעות הדבר? או אולי להפך? האם ניתן לייחס חשיבות שווה ליהודית ודמוקרטית? איך עושים זאת?

הבחירות האלו הן על אופי החקיקה – על פי המסורת והאמונה היהודית או חקיקה בעלת אופי אוניברסלי-אזרחי?

הבחירות הקרבות הן על אופי מערכת היחסים בין שלוש הרשויות. האם צריכה להיות הפרדה מוחלטת? האם צריכה להתקיים חפיפה מסוימת לשם איזונים ובלמים? מי הפוסק האחרון? הממשלה, הכנסת, בית המשפט? הבחירות האלו הן על חוק ההתגברות – ואם כן, באיזה רוב? 61, שהוא הרוב המינימלי לקיום ממשלה, או רוב משמעותי יותר, למשל 70–75 חברי כנסת, לשם התחשבות במיעוט בשלב ההצבעה?

למרות כל האמור לעיל נראה כי הסיבה האמיתית לבחירות האלה היא על "ביבי". לא נעים לשמוע אבל לצערי הרב – כן בהחלט. לדעתי מוטב שהבחירות יתנהלו על נושאים אידאולוגיים ערכיים ולא ירדו לגופו של מועמד, במיוחד לאור העובדה שכבר אין בישראל בחירות ישירות. אולם כל התנהלותו של ראש הממשלה בשנים האחרונות, ובמיוחד במערכת הבחירות האחרונה ומיד לאחריה, מכריחה אותנו להתייחס לגופו של אדם (ובני משפחתו).

האם בעבור זה ניתן להמשיך בהשחתה של כל המערכות?

האם ניתן להמשיך בהסתה כלפי כל מי שאינו חושב כמוהו?

האם ניתן להמשיך בניסיונות לפגוע בכל המוסדות של המדינה – משטרה, פרקליטות, בתי המשפט, המערכת הפוליטית, מוסד הנשיאות?

האם ניתן להמשיך בניסיונות להתחמק מהחוק באמצעות דחיות חוזרות ונשנות של הגשת כתב אישום, באמצעות חקיקה פרסונלית רטרואקטיבית (חוק ההתגברות, חוק החסינות) למרות ההבטחות במערכת הבחירות כי חקיקה מעין זו אינה רלוונטית?

הימין ברשות ראש הממשלה בנימין נתניהו מתנתק מהמורשת הליברלית של ז'בוטינסקי ובגין והופך חד-ממדי, חד-תודעתי וחד-צדדי יותר ויותר. אנו עדים להתרחקות מחשיבה פלורליסטית וממלכתית וניסיונות לכפייה ולדה-לגיטימציה כלפי כל מי שחושב אחרת, נראה אחרת, מתנהג אחרת ומדבר אחרת – אפילו במעט.

כל הנושאים הללו דורשים שיח פתוח, מכבד ומעמיק ולא מערכת בחירות שמתבססת על משחק סכום אפס, שמלאה בשיח של דה-לגיטימציה והסתה, שיח מפריד ולא מאחד, שיח פוגעני ופוצע ולא מאחה ומכבד.

נראה שמדינת ישראל זקוקה נואשות לליבון הסוגיות האלו לשם שרידותה כחברה אחת ולא אוסף של שבטים אשר הולכים ומתרחקים זה מזה עד השבר הסופי, הבלתי נמנע. ליבון כזה מצריך הסכמה מראש לכבד ערכים ועמדות מגוונים, מצריך הסכמה להפסיק את ההסתה, להפסיק את הדה-לגיטימציה. ליבון כזה מחייב קבלה של הצורך בשינויים ובקביעת ערכים משותפים, אשר יוכלו לאחד את הקבוצות השונות ללא ביטול שלהן, לקבל את הקבוצות השונות תוך ויתורים הדדיים.

החברה הישראלית צריכה שיח פתוח ונוקב, מעין שיח חוקתי, שבו יוגדרו כללי המשחק כך שכל קבוצה תוכל לחיות בהתאם לכללים הבסיסיים. ברור לכול שכל קבוצה תצטרך לוותר על דברים מסוימים על מנת לשמור על המסגרת הכללית.

התמונה הפוליטית לאחר הבחירות תהיה כנראה שונה מזו הנוכחית, בשל איחודים שונים ומחיקת רשימות שלא השכילו להתאחד. נראה כי צפויות שתי מפלגות גדולות: הליכוד וכחול לבן. מימין לליכוד נראה כנראה גוף סקטוריאלי – החרדים, וגוף אידאולוגי – איחוד של המפלגות הימניות. בצד השני משמאל לכחול לבן נראה איחוד סקטוריאלי – המפלגות הערביות, וכנראה איחוד אידאולוגי – העבודה-מרצ. כמו כן אולי נראה גורם שמנסה לבנות את עצמו כלשון מאזניים – ליברמן.

מי שנכשל במועד ב קרוב לוודאי שלא ימשיך הלאה, וכדאי שיפנים זאת. כך באקדמיה וכך צריך להיות גם בפוליטיקה…

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

24 תגובות

  1. כל מה שכתבת לעיל הוא נכון. אולם כל הדברים הללו הם "דרג ב'". הבעיה העיקרית נובעת מזה שישראל היא מדינה ללא חוקה. לכל מדינה בעולם (למעט אחדות שלהן ישנן סיבות טובות) קיימת חוקה שעל פיה מתנהלים החיים המדיניים בשטח שיפוט מסוים.
    המאבק הציבורי החשוב ביותר צריך להיות למען חקיקת חוקה למדינה. כאשר תהיה חוקה אי אפשר יהיה לשחק עם מועדי בחירות וגם יהיה כמעט בלתי אפשרי לטשטש את הגבולות בין 3 הרשויות.
    נכון שביבי הוא הגורם העיקרי לכאוס השלטוני הנוכחי. אבל מחר זה יכול להיות עם מישהו אחר ולא פחות חמור.
    בעל הסאגה הזו יש רק "צרה" אחת – ביבי מתפקד טוב כראש ממשלה, כמובן במדיניות חוץ, ביטחון, יחב"ל וכלכלה. על כן חלק נכבד מהציבור שם בו את מבטחו למרות משפחתו הבעייתית ונטייתו המוכחת ל"נהתנות אישית מוגזמת".

    1. ידידי היקר קשה לי להסכים עם דרג ב וגם לא חושב שביבי מתפקד טוב בכלל! הכל מראית עין ושיווק גאוני. כבר כתבתי על כשליו של הביבי ועכשיו הוא מוסיף חטא על פשע וגורם למהומה חוקתית שניתן היה להימנע ממנה לולא ניסיונות ביבי לחמוק מהחוק. מתי כבר יבינו שביבי צריך ללכת ראשית בגלל האידאולוגיה, שנית בגלל כשלונותיו, שלישית בגלל ההסתה, רביעית בגלל המהומה החוקתית ולבסוף בגלל בעיותיו הבלתי נגמרות עם החוק, ועוד לא נאמרה המילה האחרונה ובלי משפחתו המפוארת.

  2. שהרי בפוליטיקה הישראלית ההמונים = הרוב, מרוצים וחושבים שהכל טוב

    1. וזה האבסורד הגדול כיצד אנשים יכולים לחשוב שיש הצלחה כשבחלק גדול מהתחומים מדובר על כישלון חרוץ. היום כבר ברור שגם הכלכלה שכביכול מוצלחת בעידן ביבי היא במצב לא טוב בכלל וישראל עומדת להיכנס למיתון.
      אבל צריך להסדיר את מערכות היחסים ולקבוע כללים מוסכמים ולא לאפשר לעגל פינות למרות שאנחנו כישראלים אוהבים להתגאות בכך.

      1. ברשותך שאלות אחדות –
        1. מדוע הכלכלה בעידן ביבי במצב לא טוב? הרי ישראל סתומה בכסף. גם הסקטורים הדלים לכאורה: חרדים וערבים טובלים בכסף שחור (לפי מה שיודעי דבר מספרים לי)?
        2. איך זה שככל שתביט מסביב האופק מלא במנופי בניית מגדלים. מי יקנה את כל הדירות הללו? מאיפה הכסף?
        3. באיזה תחומים מדובר על כישלון חרוץ? האר נא את עיניי.
        4. לאיזה מיתון ישראל עומדת להיכנס?
        תודה מראש על התייחסותך לקושיותיי.

        1. יש בישראל כסף אבל הוא מרוכז בידיים מצומצמות. על פי כל המדדים הבינלאומיים הפערים הכלכליים בישראל אדירים.
          מערכת הבריאות לפני קריסה. יש המון כסף אבל הוא הולך לחברות הביטוח ולכמה רופאים.
          מצב התחבורה על הפנים.
          הביטחון לפני פיצוץ – קודם בעזה ואח"כ בצפון או בו-זמנית.
          לעניין המיתון כדאי לשאול את כחלון איזה בור תקציבי הוא יצר רק כדי לא להעלות מיסים.
          ויש כמובן עוד

          1. אכן כך. הכשלים שמנית נזכרים השכם והערב במסרים המועברים לציבור מאת חוגים ציבוריים ידועים ועיתונות מוכרת.
            אינני מבקש להתבטא לגופם של העניינים. אולם כנראה שזו בדיוק הסיבה שנתניהו (לא הליכוד) זכה ב- 35 מנדטים.
            בוא נראה בכמה הוא יזכה בבחירות לכנסת ה- 22.

            1. בגלל שהמגרש הפוליטי הפך משדה מאבק אידיאולוגי לפופוליזם שנועד לשלוט בהמון רדוד שמשרת בשממחה רבה את האינטרסים של כמה מנהיגים.

            2. יצחק שלום
              מה והם לא קיימים? הכשלים האלה ועוד אחרים הורסים את המדינה. האם אתה מנסה להגיד שהכל בדוי ואין כשלים?
              אני מאוד מופתע!
              לצערי הרב נתניהו הצליח בדרך פתלתלה מאוד ליצר דה-לגיטימציה למרכיב מאוד חשוב בדמוקרטיות – התקשורת.
              בנוסף הוא מיצר דה-לגיטימציה לשמאל ולכל מי שלא מסכים איתו.
              מנהיגות חשוכה, מפצלת ומסיתה, בנוסף על כל השחיתות.
              התבטאו כבר אנשי ליכוד לשעבר אשר אינם חשודים בשמאלניות כנגד התנהלותו של נתניהו. אני ממש מתפלא על דבריך אלה.

    1. אכן הרבה אצלנו מונחים יותר מידי מהרגש ולא נותנים לעובדות לבלבל אותם. גם אנשים רציונאליים לכאורה. שלא יהיה ספק הרגש מנחה אותנו בהרבה דברים, וטוב שכך אבל התנהלות פוליטית כל כך לא הגיונית היא כבר יותר מידי ומסכנת את החברה ככלל במיוחד שיש מי שדואג לפמפם את זה.

    1. ואת זה צריך לשנות. חייבים לנצל את המצב ולהביא שינוי שהוא כל כך נחוץ למנוע שוב מצב כזה בו אדם אחד מצליח לגרור מדינה שלמה לעשות פעולה מנוגדת לאינטרס הציבורי.

    1. את המציאות מכתיבים כיום כוחות אחרים
      לא אידיאולוגיה ולא הגיון

    2. לצערי הרב זה המצב.
      הייתי נותן המון לבחירות אמיתיות על אידאולוגיה וערכים. אבל שיח כזה לא יכול להתקיים בימים אלה אחרי שנתניהו הרעיל את כל הבארות.

      1. זה אכן נראה המצב. אבל לא ברור אם כולם מרגישיםכך. גם במערכת הפוליטית שאמורים להחליף את השלטון הכושל

  3. הפסקתי להבין מי נגד מי ומי בעד מי ולמה וכמה ועד מתי

    1. אני חושב שאנחנו במצב של מי שרוצה לשמור על מדינה דמוקרטית מאוחדת לעומת מי שמנסה לדחוק הצידה לשוליים הלא לגיטימיים קבוצות שלמות באוכלוסייה.
      לצערי לשם הגענו ואנחנו מאוד קרובים לשבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן