אנה פנינו מועדות?

לפני כשלשה שבועות קראתי בעיתון "הארץ" את מאמרו של ח"כ יועז הנדל, "אין יותר גוש שמאל. מה הלאה?". דומני כי כותרת המאמר מבטאת את עמדתו של הנדל כח"כ חדש, ברשימת "כחול-לבן" החדשה, שקמה כאופוזיציה לבנימין נתניהו, ואני מדגיש "בנימין נתניהו" ולא "ליכוד".

אודה שקיוויתי כי מפלגת "כחול-לבן" בראשות בני גנץ תהא אופוזיציה למפלגת הליכוד. אפשר שזו אכן הייתה כוונתו המקורית של גנץ, אך עד מהרה התברר לו כי הוא חייב להקים סיעה פוליטית אלטרנטיבית, ואת זו הרכיב מן הגורן ומן היקב. ואכן הרשימה של "כחול-לבן" היא שעטנז פוליטי, ללא מצע פוליטי ברור והמכנה המשותף לכולם הוא "רק לא ביבי!". "כחול-לבן" מוצגת כמפלגת מרכז, אך זכתה בקולותיהם של חלק ניכר ממצביעי ה"עבודה" בבחירות הקודמות, וככל הנראה גם בקולותיהם של חלק ממצביעי "מרצ".

קביעתו הפסקנית, והמקוממת בעיניי, של יועז הנדל שגויה, שכן אין לפרש את תוצאות הבחירות כמענה לשאלת התמיכה בפתרון הפוליטי של שתי מדינות לשני עמים. בל נשכח כי את המשא ומתן על חלוקת הארץ ניהלו ראשי ממשלה ימנים – אריק שרון ואהוד אולמרט, ואפילו בנימין נתניהו הצהיר כי מטרתו המדינית מבוססת על אותו פתרון. התלהמות הימין בתקופה שקדמה לבחירות 2019 הרתיעה אישים פוליטיים ומנעה מהם להציג עמדה פשרנית, הקוראת לכינונן של שתי מדינות לאום.

ומה חושב על כך עם ישראל? המכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS, מקיים מדי שנה סקרי דעת קהל בשאלות פוליטיות. והנה, למרות אחיזתו האיתנה של בנימין נתניהו בהגה השלטון, בראש קואליציה ימנית פנאטית, ולמרות הסתייגות ואיומים כלפי מבקשי הפתרון הפוליטי – סקרי דעת הקהל בארבע השנים האחרונות עומדים על 58% תומכים בחלוקת הארץ וכינון שתי מדינות עם רוב לאומי ברור בכל אחת מהן. אומנם בעת שבראשות המדינה עמדו יצחק רבין ושמעון פרס, היה שיעור התומכים בחלוקת הארץ גבוה יותר, ואף הגיע לכדי 68%, אך תוצאות הסקר הנוכחי מפתיעות למדי. ואגב, סקרים מקבילים שנערכו ברשות הפלסטינית הצביעו אף הם על רוב ברור של תומכים בחלוקת הארץ.

לאור תוצאות סקרי דעת הקהל של INSS, אני מציע ליועז הנדל ולחבריו בימין להבין כי המדיניות שהם מובילים איננה רצון העם. ואם יורשה גם לי לשאול: כאשר המערכת הפוליטית איננה מבטאת את רצון העם – מה הלאה?