רצון העם קובע?

בשבוע שעבר נערכו הפריימריז במפלגת הליכוד. עקבתי בעניין רב אחר דיווחי התקשורת ברשתות השונות לאורך כל היום, והתרשמתי לטובה משיטת הבחירות הדמוקרטית המונהגת במפלגה.

אומר בלב שלם שזו הייתה דמוקרטיה במיטבה – רשימת חברי הליכוד לכנסת נקבעה על ידי העם, על ידי עשרות אלפי חברי המפלגה. לא בחדרי חדרים, לא על ידי ועדה ממנה או חבורת בכירים, שלכולם גם יש אינטרסים אישיים.

אינני בטוח שהרשימה שנבחרה תואמת את בחירתו של יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו. אולם אין ספק שכל הבוחרים, אילו נדרשו לבחור גם את העומד בראש הרשימה, היו בוחרים בנתניהו, אך אין זו נאמנות עיוורת לאיש ולבחירתו, מפלגת הליכוד שאלה את דבר חברי המפלגה, וברור היה שלא יוכל להכתיב לציבור הבוחרים כיצד להצביע.

ובאשר לתוצאות עצמן. יש לשים לב לשני עניינים חשובים. הראשון, המצביעים הצליחו לדחוק החוצה מרשימת המועמדים את הח"כים אשר ביישו את התנועה ואת הכנסת בהתנהגותם. מבחן הבחירות הוכיח שציבור מצביעי הליכוד הרבה יותר חכם, ופשוט מחק אותם מן הרשימה.

והשני – נוגע לסדר המועמדים בתוך הרשימה הסופית. מי הוצב בעשירייה הראשונה, מי בשנייה ומי בשלישית. שיבוץ זה מותיר מעט מאוד חופש בחירה בידי המנהיגות הלאומית וגמישות בשיבוץ החברים. עשרות אלפי חברי הליכוד עשו את עיקר המלאכה, אפילו היה זה על אפו ועל חמתו של היו"ר נתניהו והוא לא יוכל להתעלם מתוצאות ההצבעה.

איננו יודעים מה יהיה גורלו של יום מטלטל זה. האם גם מפלגות אחרת תאמצנה את דרך הדמוקרטיה? כל מפלגה ודרכה היא, אך ללא ספק היה כאן מסר ברור ליאיר לפיד, לבני גנץ, לאיווט ליברמן, למשה כחלון ולאבי גבאי.

אני, מכל מקום, הייתי מעדיף לבחור ולהצביע עבור מפלגה שנציגיה בכנסת ייבחרו על ידי ציבור חברי המפלגה. אני מאמין שניסיון חברי הליכוד יעורר רצון גם במפלגות אחרות לחקות את הדרך, ואנו נמצא עצמנו בתהליך המעביר משקל והשפעה מקבוצות אליטה שהכול מסור לידיהן לידי ציבור הבוחרים. הגיעה העת לבקש לדעת את קול העם, ולהעביר לידיו את עיקר הנטל של בחירת הנבחרת ושיבוצה.