תיאטרון האבסורד – זה כאן?

יחסי ממשלה, תקשורת וגורמי החוק בישראל
תמונה של דודי אילת
ד"ר דודי אילת

באמצע המאה ה-20, אחרי מלחמת העולם השנייה, התפתח בצרפת זרם אמנותי בתיאטרון שנקרא תיאטרון האבסורד. ההצגות והמחזות שזרם זה העלה באו לבטא מצב של האדם בעולם כאוטי. במציאות הכללית המשתקפת ממחזות תיאטרון האבסורד אין רצף הגיוני, האזרח מנוכר למערכת הפוליטית וכלי התקשורת השונים מלעיטים אותו במילים ובמידע חסרי ערך סגולי, ההופכים ללא יותר מכלים מניפולטיביים בכל תחומי החיים.

כשמנתחים את המציאות הפוליטית והתקשורתית בישראל 2018 קשה שלא להרהר שאולי בעצם אנו נמצאים בעוד מחזה של תיאטרון האבסורד. כוכבי המחזה הם ממשלת ישראל, רשויות החוק והעומדים בראשם, וגם התקשורת, הרוויה ב"עיתונאים מטעם" הנלחמים ביניהם על עיצוב מציאות שונה בעיני הציבור.

הניצבים במחזה הם מחנה תומכי הממשלה וראשה ומחנה מתנגדי הממשלה וראשה. הקהל הוא האזרחים שבוהים בהשתאות במחזה ולא יודעים אם הם רוצים להמשיך לראות אותו ואולי פשוט לעזוב מבחירה ולנקוט "בורות רציונלית", הווה אומר לא להתעניין ולחסוך מעצמם את העלויות ואת האנרגיות שכרוכות בעצם הניסיון להבין מי נגד מי.

מאבקי כוח בין בירוקרטים לפוליטיקאים תמיד היו ותמיד ימשיכו להיות, והם נדונים רבות בגישות ותיאוריות במדיניות ציבורית, כמו גישת הפוליטיקה הבירוקרטית. גם מאבקים בין אליטות תקשורתיות ופוליטיות ידועים ומנותחים במסגרת גישת האליטות. השוני בעת הזאת הוא בעוצמה, במוחצנות ובסגנון של המאבקים האלו, המתפוצצים ללא הרף לנגד עיני הציבור, שסובל מאסימטריה במידע, מאחר שהוא אינו חשוף לחומרי חקירה אמיתיים אלא רק לפיסות מידע מעובָּדות תקשורתית על ידי אינטרסנטים מכל צד של המפה הפוליטית והתקשורתית בישראל. כלומר לעלילה אין רצף ואין סדר הגיוני.

הבלבול רק הולך וגדל והיכולת להגדיר ולמסגר את המצב הולכת ופוחתת. האם יש כאן מאבק לא לגיטימי להחלפת שלטון או שיש כאן מערכת פוליטית הקוראת תיגר על שלטון החוק? מבולבלים? אמרו לי במה אתם רוצים להאמין ואכוון אתכם לעיתון שיחזק את מה שאתם מאמינים בו או רוצים להאמין בו.

בשורה התחתונה הצופים במחזה האבסורד יוצאים בתחושה קשה יותר וברמות אמון נמוכות יותר במערכת הפוליטית, בתקשורת או ברשויות החוק. אך לאמון זה יש חשיבות מכרעת לקיומה של מערכת דמוקרטית תקינה, ופגיעות חוזרות ונשנות בו מייצרות ניכור הולך וגדל של האזרחים כלפי המערכת. לטובת כולנו, כדאי שהשחקנים במחזה של תיאטרון האבסורד יבינו שיש להם אחריות רבה במילים ובמעשים כלפי הקהל והציבור הבוחר בהם, ויבינו גם שמגרש הפוליטיקה, התקשורת וריסוני החוק אינם התיאטרון הפרטי שלהם אלא קיימים אך ורק בזכות הציבור, שרמת האמון שלו בהם הולכת ויורדת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. כל אחד פועל אך ורק מתוך אינטרסים אישיים.היכן טובת במדינה והיכן שליחי ציבור אמיתיים של פעם ללא קשר לשמאל או ימין.פשוט שליחי ציבור.

    1. שלום יואב
      נכון אני מתאר מצב.
      האחראים למצב אינם אדם מסויים בלבד אלא הגורמים שצוינו במאמר.
      הפיתרון הוא שקודם כל ייקחו אחריות רבה יותר על כל מה שיוצא מפיהם בשוטף וישימו קוים אדומים לעצמם בדיבור ובהתנהלות.זה מוזכר במובלע בסוף המאמר. מעבר לזה האחריות היא על הציבור ועל הסטנדרטים המוסריים/הערכיים שהוא מציב לעצמו בבואו לבחור אנשי ציבור
      תודה על תגובתך

  2. אין ברירה, מכיוון שמדובר בעניינים חשובים מאד שיקבעו את עתידנו, ואיזה צורה תהיה למדינה כול אחד חייב להשתדל להבין את הדברים, הרי ברור שבמקרים רבים אחד הצדדים צודק והשני לא. וחייבים לקבוע עמדה.

    1. שלום אליהו.
      תודה על תגובתך.נכון,צריך לקבוע עמדה אבל לפעמים בתיאטרון האבסורד,הצופה מבולבל.

    2. שלום אליהו
      תודה על תגובתך.
      עמדה נקבעת על פי מידע והאופן בו הוא מוצג ומעובד.
      ברור שכל אחד צריך לקבוע עמדה אבל יותר ויותר אנשים מנוכרים מהפולטיקה ומהתקשורת כתוצאה ממה שתיארתי ולא מעניין אותם לקבוע עמדה.
      דודי

  3. בהתנהגות "שליחי הציבור" בין עכשיו למקודם אין כל שינוי. מה שהשתנה הוא אמצעי התקשורת: הטלוויזיה והרשתות החברתיות.
    התופעה מקבילה להמצאת הדפוס לפני כחמש מאות שנים (גוטנברג). כמו שהדפוס יצר שינוי בחברה המערבית כך גם אמצעי המדיה החדשים מתחילים ליצור שינוי. ההתחלה היא במשבר הדמוקרטיה בעולם המערבי. מה שנעשה בישראל אינו אלא בבועה בזעיר אנפין לעומת מה שקורה למשל בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה, בצרפת ומדמוקרטיות נוספות.
    כנראה שהמשבר השלטוני בעולם הדמוקרטי יצור דפוסי שלטון חדשים. זה יקרה יותר מהר ממה שנראה לנו.

    1. שלום יצחק
      תודה על תגובתך.
      אין ספק שעידן המידע שאנו חיים בו יוצר שינויים כמו שאתה מתאר.ייתכן בהחלט שזה קשור למשבר דמוקרטי במובן של הכוחות הפועלים בשטח והקרב בינהם על הגמוניה כאשר המדינה והפולטיקאים הם רק אחד מהשחקנים ולא תמיד החזקים ביותר. אליטות כלכליות ותקשורתיות לצד שחקנים בירוקרטים מניעות תהליכיים פוליטים והעם וחלקים מימנו מרגישים מנותקים לגמרי מהבטחות הפולטיקאים ויכולת המשילות שלהם ביחס לשאר הכוחות בעולם הקפטליסטי. ברור שזה יכול להביא לערעור הסדר הדמוקרטי במובן שאנו מכירים אותו והפולטיקאים מצידם מנסים להגיב ולהחזיר אתצ הכוח לידיהם

    2. ברשותך ארחיב מעט:

      עם תום המלחמה הקרה 1989 שסימלה הוא הסרת חומת ברלין וקריסת ברית המועצות, היו שטענו שבזה תם המאבק בין הקפיטליזם המערבי והסוציאליזם הסובייטי בניצחון מוחץ של המערב ("קץ ההיסטוריה" פוקוימה). ומכאן ששיטת השלטון העילאית שעל כול העולם לאמץ היא הדמוקרטיה.
      נשמע יפה אבל עם הזמן החלו לצוץ חוליים רבים בשיטה זו המתבטעים בפער הולך וגובר בין עשירים ועניים, גלובליזציה שפוגעת במקורות הפרנסה של עובדים רבים במערב, פשע גובר, פליטות, הסתננות ואחרים.
      כול המהומות לאחרונה באירופה כמו עליית מפלגות הימין, וההפגנות בימים אלה בצרפת- הם אך תגובת הנגד לשלטון הדמוקרטי, וזו רק ההתחלה.
      יש מקום לבדק בית משמעותי במערב כדי להבין את התופעה ודרכי התמודדות אתה.

      1. פולטיקה ויחסי כוח היו צמיד דבר מורכב בו יצרים אינטרסים ואמת פשוטה מתערבבים יחד
        לצופה מין הצד אכן זה נראה מידי פעם כמו קירקס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אלוהים אינו שוטר

עבריינים בחסות הדת – כיצד ניתן להסביר את הסתירה