דמוקרטיה אנרכיסטית

תגובה למאמרה של פרופ' ניצה נחמיאס
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

עמיתתי פרופסור ניצה נחמיאס כתבה כאן על הפיכתה של מדינת ישראל לדמוקרטיה טוטליטרית. כדי להבין את החשש של אבירי הליברליזם האבסולוטי, החשים מותקפים, נראה שיש צורך לחזור ליסודות. האבחנה החברתית הבסיסית היא בין אינדיבידואליזם וקולקטיביזם. האינדיבידואליזם מעמיד את אינטרס היחיד ואת שאיפותיו במקום הראשון, ואילו הקולקטיביזם טוען שאדם אינו נולד ככה סתם אלא הוא חלק מחברה, המספקת לו ביטחון לצרכיו ולקיומו, ולכן ראוי שיממש את עצמו בהתחשב באינטרסים של החברה. מכאן גם ההבדל בין קפיטליזם וקומוניזם. שתי הגישות שואפות לשפר את חיי הפרט, אך בעוד שהאינדיבידואליזם מאמין שנפש האדם שואפת לטוב אוניברסלי, ולכן ראוי לאפשר לאדם חופש פעולה מלא, הקומוניזם אינו שם מבטחו בתכונה אידאליסטית זו של נפש האדם, ומאמין שעל המדינה לקבל את האחריות ולכוון את התנהגות הפרט לאור צורכי החברה.

נכון להיום הקפיטליזם ניצח ("קץ ההיסטוריה"), אבל מאז הליברליזם הקצין את השאיפה לאינדיבידואליזם, בהנחה שאם כל אחד יממש את החזון והאינטרס האישי שלו תיהנה מכך כל החברה ותשמור על יציבותה, כפי שאולי סבורים תומכי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מנגד, תומכי הקולקטיביזם טוענים שהאמונה בטוב ליבו של האדם ובתחושת האחריות המקננת בו אינה עומדת במבחן המציאות, ולראיה הקפיטליזם החזירי, האדרת העושר האישי, אנרכיה חסרת עכבות שבה איש הישר בעיניו יעשה, אובדן שליטה ומוסר חברתי, אי אכיפת חוקים שתפקידם לשמר סדר וביטחון, פשיעה, פערי הכנסה בלתי נסבלים היוצרים עושר חסר גבולות מול עוני מחפיר השולח אנשים לקושש ירקות רקובים בשוק, ניצול, דיכוי וניכור חברתי.

ה"מתקפה" שאנשי הליברליזם האבסולוטי קובלים עליה היא אך תגובת נגד רפה למדי של אלו שנותרו בשולי חברת השפע, בייאושם כי רב מחוסר היכולת לבלום את ההידרדרות, מאובדן הסולידריות ומהעדר אמונה שיכול להיות אחרת. הדמוקרטיה האנרכית, זו התובעת זכויות ללא חובות, היא זו המביאה לתוצאות מסוכנות מאוד ללכידות ולהרמוניה החברתית.

אנקדוטה: זכורני עיתונאי שחזר מסינגפור ותיאר את המצב הכלכלי, שהוא מהטובים בעולם, את רמת החינוך מהגבוהות ביותר בכל קריטריון בין-לאומי, השכלה גבוהה לכל דורש, אפס אבטלה, דיור לכול ורמת אושר אישי גבוהה. אבל סיכם שלא עולה על דעתו לגור במקום כזה שבו פעולות כמו עישון סיגריות ברחוב והדבקת מסטיק משומש על המדרכה מזכות את העבריין בביקור משטרתי… כלומר הפריע לו הסדר, כיבוד החוק, סבר הפנים ההדדי, החובה לצאת לעבוד ולא להיות טפיל על גבם של האחרים. וכן, היה במדינה שליט אחד שהצליח לקחת עם עני, מפורר וחסר סדר ולעשותו לפנינת המזרח הרחוק, ונכון, הוא עשה זאת ללא דמוקרטיה.

התומכים באנרכיה הם אלו החיים מניצולם של האחרים, מעיגול פינות, מהליכה בצל האפור של המוסר החברתי. החאפרים, הלוביסטים, התחמנים, סלבריטאי התקשורת שמעריציהם מחבקים אותם ביציאתם מהכלא (שבו שהו זמן קצר עד כדי גיחוך) כאילו היו גיבורים… אינני שותף לקינתם של הליברלים חסרי הגבולות, הם מרוויחים ביושר את הניסיון לבלום במשהו את ההידרדרות החברתית, את המאמץ לבלום את השחיתות הציבורית, את מחיקת החובות, את מכירת החיסול של משאבי הארץ לברוני הליברליזם האבסולוטי, שבחסות סיסמאות "הדמוקרטיה בסכנה" (מילה מכובסת לשימור האנרכיה) גורמים להרס חברתי שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. באירופה זה אולי הצליח לזמן מה, אבל גם זה כבר לא יעזור להם לנוכח מתקפת ההגירה, שתמוטט את אירופה ותחייב אותם לפעול להישרדותם ולנקוט צעדים שבעליל אינם "דמוקרטיים".

ולסיום, מצב זה הוא בין הסיבות לחשיבות "חוק הלאום", שמטרתו לאזן את המונופול של חוק כבוד האדם וחירותו. מעתה יצטרך בית המשפט לשקול לא רק את טובתו האישית הפרטית האנוכית של האזרח, אלא לבחון באיזו מידה מעשיו תומכים באינטרס הקולקטיבי של החברה, נוגדים אותו או מחבלים בו. ומזה כנראה חוששים כל אבירי הליברליזם כקוזק הנגזל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

  1. לפני שבאירופה יהיו עשרה אחוז מוסלמים בארץ הם יהיו שלושים אחוז

    1. ראשית, אחוז המהגרים המוסלמים באירופה כבר עבר מזמן את ה עשרה אחוז, ועוד היד נטויה.
      שנית, ישראל נמצאת ראשונה בקו החזית במאבק בין ציוויליזציות המערב והמזרח התיכון הערבי מוסלמי והיא הסופגת את עיקר המהלומות נכון לעתה. בקרב זה אירופה היא העורף, ורצוי שבמאבק כזה יהיה עורף יציב ככול האפשר.

  2. חוק הלאום מפלה אנשים נאמנים למדינה בדמם ובתרומתם לצבא, לחברה, לכלכלה, לכל דבר דמוקרטי ולגיטימי.

    1. המאמר שלי עוסק בדמוקרטיה כאשר המוטיב המרכזי שלי הוא שיש להישמר מפני לקיחת הדמוקרטיה האבסולוטית למקום בו האנרכיה משתלטת, ואיש הישר בעיניו יעשה ולעזאזל כול השאר. וזה יכול לקרות כאשר מדברים כול הזמן רק במונחים של זכויות שוות לכול, ללא חובות שוות לכול. וזו הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה.
      מאז קום המדינה מונהגת בדמוקרטיה שלנו אפליה משיקולים ביטחוניים או פנים פוליטיים כמו למשל זו המתחילה ב"חוק השבות" המיועד רק ליהודים, פטור משירות צבאי לאוכלוסייה המוסלמית ולמרבית החרדים, ורוב העם חי בשלום עם האפליות האלה והדמוקרטיה הישראלית עדיין אייתנה ולא ראיתי שיצאת חוצץ כנגד אפליות אלה.
      לאור תגובתך, חזרתי וקראתי שוב את חוק הלאום, חיפשתי היכן בעקבות החוק נפגעו זכויות האזרח כטענתך ולא מצאתי. האר את עיני בבקשה.

      1. נכבדי, הטחו עיניך מלראות? הדרוזים והצרקסי'ם נפגעו מחוק הלאום. אין להשוות את פגיעתם לתלמידי ישיבות כיוון שאיש מהם לא נסוג משירות צבאי מלא להגנה על מולדת הלאום היהודי בלבד… אל תגלגל עיניים היכן נפגעו זכויות הפרט…ואל תעמיד פנים שכן אינך תמים.

        1. תודה לתגובתך המפורטת והמנומקת… למעשה השבת לשאלתי למרות שלא התכוונת, לא יכולת לתת לי אפילו לא דוגמא אחת לקיפוח כטענתך, שחוק הלאום יצר בהשוואה למצב הקודם, שכפי שציינתי יש בו אפליה מובנית מאז הקמת המדינה.
          וכן, אני מאד ממליץ שתקרא את הפוסט שלי מ 23 אוגוסט תחת הכותרת "אחינו הדרוזים" אולי שם תמצא מזור

  3. לדעתי המצב בפוליטי בארץ הוא ממש הפוך מדמוקרטיה טוטליטרית. הרוב הזעום של הממשלה בכנסת נותן כוח מוגזם לקבוצות לחץ קטנות בקואליציה לחוקק כל מיני חוקים הזויים. לעתים זה מתבטא בנסיגה מליבריות כמו חוק הלאום ולעתים חיזוק הליברליות כמו חוק הגיוס שמשחרר אוכלוסיה מסויימת משרות חובה.

    1. מסכים אתך לחלוטין. בארץ הדמוקרטיה "משתוללת". חופש מוחלט לאמצעי התקשורת (ליאור שליין למשל). מי שחושב שכאן גולשים ל"דמוקרטיה טוטליטרית", אם בכלל יש דבר כזה, הוא או היא לא מבינים איפה הם חיים, או שהשקפתם לוקה בחסר, או שהם סתם אנטי ביבי.

    1. אתה מעלה נקודה מעניינת: האם קיימת אפשרות שהציבור יקבל החלטה בהליך דמוקרטית לאמץ דת מסוימת בעלת מצוות עשה ואל תעשה המקובלים עי הרוב בהצבעה דמוקרטית בקלפי?
      האם החלטה כזו היא שונה במהותה מהחלטה של הרוב להיות חילוניים? שהרי חילוניות גם היא תפיסת עולם מסוימת בעת כללי התנהגות ייחודיים שאפשר להתווכח עליהם בדיוק כפי שניתן להתווכח עליהם גם אם בעלי גוון דתי..

      1. יש גם ערכים שמבלעדיהם אין דמוקרטיה
        הרוב לא יכול להחליט בדמוקרטיה כי בני דת אחרת לא יהיה שווה
        הוא גם לא יכול לכפות חוקי דת על מי שלא רוצה
        הפרדת דת ממדינה

        1. קיימת בעיה מובנית בתשובה שלך. כאשר את אומרת "יש ערכים מסוימים שבלעדיהם אין דמוקרטיה" -מי קובע מהם הערכים "המסוימים" האלה? אם לא בהסכמת הציבור!. שוויץ אסרה לאחרונה על לבישת בורקה וקריאות המואזין במסגדים, וההחלטה התקבלה ברוב של משאל עם. האם מכאן שוויץ אינה דמוקרטית לתפיסתך?.
          בישראל חוק השבות נועד ליהודים בלבד, שרות חובה בצבא ליהודים בלבד, אבל נישואים וגרושים ליהודים, למוסלמים ולנוצרים כול אחד לפי אמונתו. האם ישראל אינה דמוקרטית למרות האפליות ואי – השוויוניות הזו?
          דמוקרטיה אינה דבר מונוליטי, ערכיה משתנים עם הזמן. יוון הייתה ערש הדמוקרטיה כאשר העבדות בה הייתה חוקית, אבל היום היית פוסלת אותה. אפילו הקביעה העקרונית הבסיסית ההיסטורית ש "דמוקרטיה היא שלטון הרוב" כבר אינה מקובלת עליך בשל ערכיך השונים. אך מי קובע שהערכים שלך עולים על אלו של האחרים? אלא אם תשכנעי את הרוב שיהיה מוכן לתמוך בהם.

  4. הטענה שלי היא שאם מותחים את גבולות הדמוקרטיה עד הסוף, הרואים בקידוש "זכויות הפרט" את חזות הכול, ללא איזונים, תוך התעלמות מטובת הכלל, ללא קידוש מקביל של חובות שווים, זלזול בחוק – מגיעים לאנרכיה, בה כול אחד רשאי לעשות "מה בראש שלו", "אני ואפסי", אובדן הסולידריות החברתית, שדידת הקופה הציבורית, פערי חיים בלתי ניסבלים, עושר מופלג מול עוני משווא, (כג'ונגל המתרחש בכבישי הארץ באילוסטרציה), וכול זה בחסות ה"דמוקרטיה".. ואני טוען שאנחנו בדרך לשם. בכול אורחות חיינו.

  5. דמוקרטיה היא הדרך הטובה לשמור על האינטרסים של הפרט ועל האינטרסים של החברה כולה. לשם כך דמוקרטיה לא יכולה להיות לא טוטליטרית ולא אנרכיסטית! כדי שהאינטרסים של הפרט ושל החברה ידורו בכפיפה אחת יש לשמור על איזונים בין האינטרסים ולא למשוך לשום קצה משום שזה מוביל לפיצוץ.
    אני לא יודע מה זה ליברליזם אבסולוטי – נראה לי סתירה פנימית. לא חושב גם שמישהו בעל דעה צלולה חושב שנפש כל בני האדם שואפת לטוב אבסולוטי. לכן יש לאזן!
    דמוקרטיה צריכה לשמור על זכויות הפרט ודאוג לרווחת הכלל. לפעמים זה לא מסתדר ואז יש קונפליקט שאמור ליצר פגיעה מינימלית או בפרט או בקבוצה, לפי העניין.
    לא הבנתי מה הקשק בין קפיטליזם חזירי לאי אכיפת חוקים. אני מתנגד לקפיטליזם משום שהוא מאפשר למעטים להרוויח, ולא בהגינות, על חשבון הרבים.
    אני נגד קומוניזם משום שהוא פוגע הן בפרט והן בקבוצה, אבל זה לדיון אחר.

    1. אסביר
      הפוסט שכתבתי היה מענה למאמר של פרופ נחמיאס ל"דמוקרטיה דיקטטורית" שלדעתה מאפיין את החברה הישראלית, ואני טענתי שלא זו בלבד שאינה דיקטטורית היא אפילו הרחיקה לכת לכדי אנרכיה, בה ההפקרות והשחיתות פושה בכול מערכות החיים כאשר קידוש הליברליזם וזכויות הפרט מעל לכול, שנמתחו עד לקצה, ללא הדגשה מקבילה על חובות וסולידריות חברתית כיאה לדמוקרטיה.
      ליברליזם אבסולוטי הוא "איש הישר בעיניו יעשה". אדם סמית טען (בתרגום חופשי) שאם כול פרט יעשה/יפעל באופן חופשי ללא מגבלות, כול החברה תהנה מכך תחת הנחת האדם הרציונלי. המציאות הוכיחה שזה לא המצב הגולש לתופעת ה"הקפיטליזם החזירי" (לא הבנתי מדוע שרבבת את הקומוניזם לכאן).
      אולי לא שמת לב אבל אתה מדבר בדיוק על אותן הטענות שלי, שיש צורך באיזון ואני מוסיף שאנחנו רחוקים מאד מדמוקרטיה דיקטטורית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך