סוף עידן התמימות

לחוק הלאום אין שום כוונה להסב פניו מאתנו ולצלול לתהום הנשייה. הוויכוח על החוק איננו ויכוח על אפיזודה אחת בדרך חתחתים. חוק הלאום הושם עכשיו על סדר יומנו של נתניהו כי הוא ראה בו מוצג אלקטורלי עמיד וחזק.

מלכתחילה היה ויכוח על כוונותיו האמיתיות של נתניהו. נאום בר אילן שלו היה נצנוץ של קשר למציאות האמיתית, אך שובו לתלם העידה שהוא לא מוכן לשלם את המחיר הפוליטי שמתחייב מאמירתו.

היו גם מי שערערו על כל תזת המתינות של נתניהו. היו דעות שגרסו כי נתניהו הוא הגורם העיקרי להקצנה המדינית. הוא ולא אחר. תמיד היה נדמה להם שנותנים הנחות לנתניהו, "הוא אומר מה שהוא מתכוון ואתם אינכם תופסים זאת". הוא היריב האמיתי.

אבל עתה באים אנשים ומציירים מציאות אידילית. לפתע נתניהו האימתני ובנט מכוון המטרה הביאו לעולם חוק לאום מנוסח לתלפיות. החוק בא לעולם למטרה אחת: לאחד את העם סביבו. ומכאן שעמדת השמאל והמרכז נלעגות בסרבם להכיר בתשורה החשובה שניתנה להם. הם לא הסכינו להבין שנתניהו המפלג הגדול עושה מהלך מפייס, מרגיע, כמעט מרנין.

אבל ראו, מעשה שטן, לא רק אני תוקף את החוק. עמי נמצאים רבים שאינם בדעתי המדינית – משה ארנס, רון לאודר, ידידיה שטרן ורבים אחרים. גם הם הבחינו בזדון הנושב ממנו.

ערך השוויון איננו חסר בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כך אומרים עכשיו מנסחיו. רוח החוק מדברת על גישה שווה. המילה שוויון נעדרת מעקרונותיו אבל היעדרה איננו פוגע כהוא זה בקוהרנטיות של החוק ובמשמעותו האוניברסלית.

וחוק הלאום? נתניהו לא רצה בו, הוא הקפיא אותו וחשש מהשלכותיו. איילת שקד כבר התבטאה בנושא ואמרה שחוק הלאום לא יעלה בקדנציה הנוכחית, ואבי דיכטר ביכה את מפעל חייו הפוליטי שיורד לטמיון.

נתניהו שלף את החוק מהארכיון כי הבין שהוא נייר לקמוס יקר המציאות המבחין בין נאמנות לפיתוח בוגדנות. הוא רצה בו כי ידע שהוא משרת את האג'נדה שלו לעת בחירות, שהיא ימנית מטיבה ומושפעת יותר ויותר מהימין הדתי והמשיחי. חוק הלאום בהגדרתו הרחבה בא לקבע את מעמדה של מדינת ישראל ולקבוע את דיוקנה ומרכיביה. אין זה חוק אקראי. זה חוק יסוד יצוק בתבנית המדינה ובאורח חייה.

הסניגורים של החוק מעדיפים להתעלם מרוח המפקד. הם משוכנעים שחוק זה איננו המקום לאזכור השוויון והדמוקרטיה. מדוע? הרי הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית שוחרת שוויון היה תמיד חלק מה-DNA של מדינת ישראל, אלא אם רוצים לשנות את אורחותיה. המיעוטים זכאים להגדרת מעמדם בחוק, הגם ש"התקווה" לא יהיה המנונם. אותם סניגורים מתעקשים שלא לשמוע את יריב לוין שאומר בלשונו כי השוויון הוצא במתכוון מחוק הלאום כי מעצביו לא רצו שלאורו תתהווה הפסיקה המשפטית בעתיד.

לבסוף המהתלה הגדולה מכולם: סעיף ההתיישבות מוגדר לתחומי מדינת ישראל, אבל הוא בא לעולם כדי להכשיר את ההתיישבות היהודית בארץ כולה. בעיני הימין גבולות המדינה נזילים, עבורם הקו הירוק אינו קיים.

אולי בגין, ארנס, לאודר ודרשוביץ הם שתולי שמאל בשורות הימין. אולי אין להם הכישורים האנליטיים להעריך אל נכון את תרומתו הייחודית של חוק הלאום ליהדות, לציונות ולמדינת ישראל…