פסיכולוגיה פוליטית

השפעתן של חרדות המצב הביטחוני על עמדות פוליטיות
תמונה של ניצה
פרופסור ניצה נחמיאס

ההתלקחות האחרונה בדרום, החששות מהתחמשות חיזבאללה בצפון, והחששות ואי-הוודאות מאיראן המתקדמת בצעדי ענק ליכולת צבאית גרעינית, גרמו לפחדים, לחוסר שקט נפשי, לעצבנות ואפילו להתקפי חרדה לפרקים של חלקים רבים באוכלוסייה. מצב נפשי זה משפיע על ההתנהגות שלנו בכלל ועל התנהגותנו הפוליטית בפרט.

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה מצביע על קשר ישיר בין חרדות הנובעות מאי-יציבות ומאי-שקט ביטחוני, לעמדות ולאידאולוגיות פוליטיות. ההתנהגות הפוליטית שלנו מתבטאת במכלול שלם של פעילויות. אנחנו מדברים על המצב הפוליטי, אנחנו מגבשים דעות על המצב הפוליטי, אנחנו פועלים לחיזוק האידאולוגיה והמהלכים הפוליטיים שאנחנו תומכים בהם ומשתדלים להחליש או למזער ככל הניתן את האידאולוגיה והמהלכים הפוליטיים שאנחנו מתנגדים להם. פעם בכמה שנים אנחנו גם מביעים את דעתנו באופן ממשי על ידי הצבעה בקלפי, ומקווים שהצד שאנחנו בוחרים בו יקבל את מרבית הקולות. לעיתים אנחנו גם משתתפים בהפגנות ובעצרות פוליטיות כדי לחזק מהלכים פוליטיים שנויים במחלוקת או להתנגד להם.

המעורבות האקטיבית של האזרחים בהתנהלות השלטונית היא הפעילות החשובה ביותר של האזרח במדינה דמוקרטית. אנחנו מחנכים את ילדינו להיות "אזרחים דמוקרטים" לשמור על הדמוקרטיה, ובעיקר להבטיח את מעורבותם האישית כאזרחים במהלכי השלטון.

"פסיכולוגיה פוליטית" היא תחום המחקר שמנתח, לומד, מאבחן, ומאתר את הגורמים המשפיעים על העדפותינו הפוליטיות, מדוע אנחנו מאמצים אידאולוגיה ימנית או להיפך, בוחרים לאמץ אידאולוגיה שמאלנית.

מחקר חדשני מנסה לענות על השאלה הגדולה: מהן הסיבות הגורמות לנו להפוך לאנשים ליברלים או לשמרנים, לאנשים הדוגלים בקפיטליזם, או לכאלו החולמים על סוציאליזם. כיצד אנחנו בונים את האידאולוגיה הפוליטית שלנו, מה הגורמים המשפיעים על בחירותינו, והאם יש אפשרות לשנות את הבחירות שלנו.

הפסיכולוגיה הפוליטית מנסה לענות בדיוק על השאלות הללו. במשך שנים רבות רווחה הדעה שאדם מאמץ את האידאולוגיה הפוליטית שאותה ינק ושאב בבית הוריו. אדם שגדל במשפחת אצ"ל או בתנועת "ביתר", יהיה ימני ויאמין בתורתם של ז'בוטינסקי ובגין. אדם שגדל על ברכי ההתיישבות העובדת, הקיבוצית, המפא"יניקית, יהיה שמאלני. הנחת העבודה הייתה שהאדם הוא תוצר נוף הולדתו.

תאוריה זו השתנתה עם הזמן, והדעה המקובלת אמרה: אדם מאמץ אידאולוגיה פוליטית לפי הקבוצה החברתית שאליה הוא משתייך. השפעת ההורים התחלפה בהשפעת החברה, ובהשפעת המעמד הכלכלי-חברתי שאליו משתייך האדם. אנשים השייכים למעמד הצווארון הכחול יהיו, באופן טבעי, בעלי נטייה לשמאל. אנשי הצווארון הלבן יהיו, ברמת סבירות גבוהה, ימניים.

גם תאוריה זו כבר אינה מקובלת היום, ופינתה את מקומה לתאוריה חדשנית המהווה למעשה שינוי פרדיגמה, ולפיה הנטייה הפוליטית שלנו מוכתבת על ידי המצב הביטחוני שבו אנו נמצאים. אנו פונים ימינה או שמאלה לא בעקבות הורינו, ולא בעקבות הסביבה והחברה שבה אנו חיים, אלא בעקבות החרדות והפחדים הנובעים מאיומים על ביטחוננו האישי.

במאה ה-21, המאופיינת באין-סוף סכסוכים גלובליים ומקומיים, כאשר ביטחון אישי ולאומי אינם דבר המובן מאליו, ובעיקר במציאות הישראלית שלנו, שבה הביטחון האישי והלאומי שלנו מאוימים באופן מתמיד, אנשים יפנו ימינה כי הימין מבטיח שמירה על ביטחוננו באופן אמין יותר. אנשים אשר רמת החרדות שלהם גבוהה יפנו לאידאולוגיות ימניות, מאחר שאידאולוגיות אלו מדגישות עוצמה, שימוש בכוח, ואדישות להסכמים ולחוקים בין-לאומיים.

המחקר טוען כי ככל שרמת החרדות של האדם גבוהה יותר כך תהיה הפנייה ימינה חזקה יותר. האדם החרדתי יפנה תמיד ימינה. לעומת זאת האדם שאיננו חרדתי, שאינו דוגל בשימוש בכוח כאמצעי לפתור בעיות פוליטיות, אדם שמכבד חוק ונורמות בין-לאומיות, אדם כזה יפנה שמאלה. בשורה התחתונה, המחקר טוען כי הגורם המשפיע על העמדות הפוליטיות שלנו הוא רמת החרדה האישית וחשיבות הביטחון האסטרטגי בחיינו.

החידוש במחקרים האחרונים הוא הירידה בחשיבותם של ערכים, מוסר ונורמות, אשר לטענת המחקר אין להם כל חשיבות בבחירה הפוליטית של האנשים בין ימין לשמאל. הגורם הקובע הוא עד כמה אנחנו סובלים מחרדות קיומיות. פוליטיקאים שנונים ונכלולים מנצלים חולשה זו ומשתמשים באמצעי הפחדה קיומית כדי לגרום לאנשים לאמץ את האידאולוגיה שלהם. אין דוגמה טובה יותר לאמינות המחקר מאשר ההשפעה המדהימה שהייתה למשפט השקרי והמאיים: "הערבים נוהרים לקלפיות", ההפחדה בהחלט עבדה!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

21 תגובות

    1. השימוש בחרדה נעשה עי נציגי המפלגות מכול הזרמים: הימין מפחיד מפני אירן גרעינית והטרור המוסלמי, והשמאל מפחיד מהחלשת הדמוקרטיה, פשיזם, נאציזם, אפרטהייד, פגיעה בבית המשפט, מהדמוגרפיה וכו. ההפחדה היא מכול הכיוונים!! מבלי שאנו מעניקים ציון, בשלב זה של הדיון, למידת הרלוונטיות של הפחדה כזו או אחרת. כל צד נוטה למזער את רמת ההפחדה שלו, ולהעצים את רמת ההפחדה של הצד השני בקונוטציה שלילית כמובן (לדוגמא: חרדתי- ימני- כוחני, אדיש להסכמים וכו). ולכן אין טעם להטיל את אשמת השימוש בטקטיקה זו רק על צד אחד. כי מי שנוקט בחד צדדיות בהאשמה זו- משתמש ביודעין בטקטיקת ההפחדה.

  1. אבל מה לעשות שזה בדיוק מה שאויבניו רוצים לעשות לנו

  2. קראתי וכמו שאומרים לא האמנתי למשמע אזני, וברשותך אבקש הפניה למחקר שאת מתייחסת אליו.
    תודה

    1. The article is from the journal
      “Political Psychology” June 2018
      Published by the international Society of Political Psychology

  3. אתייחס למשפט האחרון במאמר שלך. הנני מפנה את תשומת לבך לנתונים כדלקמן – בכנסת ה- 16 היו 8 ח"כים של מפלגות ערביות. בכנסת ה- 17 היו 10. בכנסת ה- 18 היו 11. בכנסת ה- 19 היו 11. בכנסת ה- 20 מכהנים 13 ח"כים של הרשימה המשותפת של 3 מפלגות ערביות.
    הנתונים מראים שלכנסת ה- 20 הצביעו כ- 100 אלף ערבים בממוצע יותר מאשר לכנסות הקודמות. דהיינו ביבי לא שיקר, אני חוזר לא שיקר, כאשר אמר שהערבים נוהרים באוטובוסים. העניין הזה התקבע כתוצאה מפייק ניוז בתעשיית הדכדוך. אני מניח שלא בדקת את הנתונים הללו וכתבת את המשפט האחרון מתוך חוסר ידיעת נתוני האמת. על כן אני (וגם אחרים) מצפים שתתקני את המשפט האחרון שבו את אומרת "דיווח שקרי". זו בהחלט לא הייתה הפחדה. זה היה דיווח אמת וההוכחה לכך הם דגלי אש"ף בהפגנת הערבים בכיכר רבין בתל אביב לפני שבוע. לדעתי תיקון המשפט הזה מחייב גם התנצלות מצידך. אנו לא מפחדים אלא מתבוננים על המציאות ישר בעיניים. לי נדמה שהאויבים שלנו מפחדים.

    1. דרך אגב גם אנחנו היינו שמחים לו הם היו נעלמים. זה וזה לא יתרחש. אז צריך להסתדר והפחדה לא תפתור את הבעיה. אם הצביעו יותר ערבים בבחירות איך זה קשור ליצירה על זורמים באוטובוסים. ביבי התנצל על אמירתו ואתה טוען שהוא צדק. אתה טוען שהוא התנצל לשוא?

      1. אינני זוכר שביבי התנצל על עניין זה. הוא כנראה התנצל על דבר אחר. אולם אם אתה טוען שהתנצל על עניין זה – לדעתי טעה.
        כללית במשך שנים רבות אחוז ההצבעה של ערביי ישראל היה יחסית נמוך. כמו כן חלק נכבד מהם הצביעו עבור מפלגות שונות. לכנסת ה- 20, כתוצאה מהעלאת אחוז החסימה ועוד סיבות אחוז הצבעת הערבים עלה בעיקר מהתעמולה של איימן עודה וחבריו. ביבי קיבל דיווח בזמן אמת על העניין ופעל כפי שפעל. כמובן שזה הוציא את מתנגדיו משלוות נפשם. ניתן לומר עליו שהוא טקטיקן פוליטי כזה או אחר. אבל בעניין זה הוא לא שיקר.

        1. במקור ביבי אמר שעמותות השמאל מסכימות ערבים לקלפיות
          חיפוש קצר בגוגל עם מילות מפתח מתאימות יתנו לך הרבה מאוד תוצאות שמתארות את התנצלותו הפומבית של ביבי כולל סרטון ההתנצלות
          ביבי התנצל על מה שאמר ואתה יכול להודות בטעות
          אפילו ביבי לא מתנצל סתם כך אלא אם באמת טעה
          אפשר להודות וזהו

  4. וזה עובד למרבית הפלא לא רק על חסרי ידע והשכלה אלא גם על מי ששייכים למעגלים הרבה יותר גבוהים

    1. צודק לחלוטין. זה עובד על רבים וטובים. זה עובד כי זו האמת. האם לדעתך עם ישראל הגיע אל המנוחה והנחלה ואנו יכולים לכתת חרבותינו לאתים? אין עלינו יותר איומים?

      1. לו יכולנו היינו מסלקים אתם כנראה
        הואיל וזה אפשרי צריך לשאוף לדו קיום ולא להסתות ולהפחדות

  5. כנראה מדעי המדינה זה לא מדע מדויק. קודם כול ימין ושמאל זה לא רק הסוגיה הביטחונית אלא גם המשנה הכלכלית. ושנית במפלגות עצמן – בעיקר בגדולות- יש מרווח דעות כה גדול בין החברים שלעיתים מטשטש את הגבולות ביניהם. היו לנו גם תקופות של ממשלות מאוחדות של ימין ושמאל שתפקדו לא רע. ובלי קשר עם חרדות שהעם רואה שהממשלה מדשדשת הוא משנה כיוון. הנה כמה דוגמאות: שצרפו את הציונים הכלליים לממשלת שמאל הם דרשו להסיר את משטר הצנע לאחר שהשוק השחור של מוצרים מחוץ לאלה שסופקו על ידי תלושים הפך לשוק אפור. את התלושים זרקו לפח, השוק הפך להיות חופשי, ושום אסון לא אירע. כשבנימין נתניהו היה שר האוצר הוא הסיר את הפיקוח על המט"ח ומאז יש לנו מטבע קשה (בר המרה) ושום אסון לא קרה. ולאחר שהשמאל לא השכיל להפוך את פירות הניצחון של מלחמת ששת הימים לכריתת שלום עם מצרים ונפל לפח של מלחמת יום כיפור העם שלח את השמאל הביתה ודווקא בגין הימני החזיר את כל סיני וכרת שלום עם מצרים. לעומת זאת הפרטת המשק והעברת המשק מכלכלה סוציאליסטית לקפיטליסטית נעשתה מאד בהדרגה הן על ידי הימין והן על ידי השמאל. זכור לי איך הריעו לשר האוצר מרידור שהוריד את המיסים על הטלוויזיות מ 200 ל 180% אפילו כמה סוציאליסטים אמרו עליו שהוא מחלק מתנות. אני סבור שהעם לא טיפש. הוא רואה את המציאות שאין הבדל משמעותי בין ימין ושמאל והבחירה של עמך זה לא לפי האידיאולוגיה אלה לפי האישים שמובילים את המפלגות. אגב שנתניהו העיר שצפוי אחוז גבוה של מצביעים ערבים זה לא היה מדובר על איום על הימין אלא על כל המפלגות הלא ערביות.

    1. על פי המשפט האחרון בתגובתך שלעיל ניתן להסיק שאתה מצטרף לטענתי שנתניהו לא שיקר כשהעיר שצפוי אחוז גבוה של מצביעים ערבים.
      לגבי השלום עם מצרים – בגין הימני לא עשה שלום עם מצרים. הוא ניצח בבחירות בעת שתהליך השלום היה בעיצומו. התהליך החל בשיחות יריב-גמאסי בק"מ ה- 101 ונמשך בהשתתפות האמריקאים עד שהגיע למיצויו. בעובדה בגין מינה את דיין לשר חוץ כיוון שהוא ידע על התהליך שדיין היה מעורה בו החל מפגישתו הראשונה של דיין במרוקו עם תוהאמי. בגין למעשה הגיע אל המוכן ובהחלט ניתן להעריכו על שלקח אחריות כראש ממשלה וידע להחליט על סיום התהליך בכיוון חיובי. זה הסצנריו האמתי של השלום עם מצרים.

  6. ד"ר דגני מטעה אתכם בכוונה מכיוון שהעובדות ידועות לו היטיב. אמנם בעשור שלפני בחירות 2015 שיעורי ההצבעה במגזר הערבי היו נמוכים, אך לא כך קודם לכן. עד 1999 שיעורי ההצבעה בישובים הערביים היו 77% ומעלה ואפילו ב-2003 הוא היה 62%, לא הרבה שונה מאשר בבחירות האחרונות. מספר של 100,000 לכשעצמו הוא חסר חשיבות. גם העלייה במספר חברי הכנסת במפלגות הערביות היא חסרת משמעות לכשעצמה שכן היא משקפת רק דפוסי הצבעה ולא שיעורי הצבעה. ברור לכולנו ש-20% מהאוכלוסייה שווים 24 חברי כנסת. אז האמת היא שהערבים לא ממש דהרו לקלפי וביבי אמנם הפחיד כהרגלו, ובכוונה.

  7. חבל שדעותיך הפוליטיות משבשות את שיקול דעתך. 100.000 הוא מספר חסר חשיבות ? – אתה טועה ואני רואה עצמי פטור מלהסביר מדוע.
    עוד – אתה עצמך מציין שבעשור אחרון לפני 2015 הייתה הצבעת הערבים נמוכה.
    אתה צודק בזה שהעובדות ידועות לי היטב. אולם בניגוד אליך אני נותן להם משמעות אמתית ונכונה.
    אתה צודק בכך שביבי הוא טקטיקן פוליטי מעולה. הוא לא שיקר אלא ציין מדווחי אמת. נכון שעשה זאת בכוונה. גם נכון שהצליח לו. אם מישהו התמלא פחד – צריך לשאול אותו מדוע. האינך חושב שמי ששומע את תחנות השידור בערבית ובפרסית לא יכו להיבהל?
    עוד הערה – אם אתה גורס שאני מטעה את הקוראים בכוונה – הרי שאינך מכיר את המציאות שאתה ואני חיים בה. מספיק אמרתי.

  8. יצחק ידידי,
    חכיתי לתגובתך ולא התאכזבתי.
    ייתכן שדעותיי הפוליטיות משבשות את שיקול דעתי. האם אצלך זה לא כך? אולם אני לפחות מנסה להיצמד לעובדות במלואן.
    השיטה של שימוש באמת, אך לא בכל האמת, רווחת בניו-אייג' הפוליטי. אתה לא יכול להתייחס רק לעשור האחרון ולהתעלם מהעשורים שקדמו לכך. זה בוודאי לא נכון במובן הסטטיסטי ומטעה באינטרפרטציה של הנתונים כאשר מלבישים עליהם מסר פוליטי.
    שים לב שבתגובתך התעלמת, ושוב במתכוון, ממילת המפתח "לכשעצמו" שהצמדתי למספר 100,000. מספר זה הינו גבוה לעומת הבחירות שקדמו ל-2015, אך אינו גבוה מממספר המצביעים הערבים לפני 2003 (בתיקון המתבקש מגידול האוכלוסייה). גם כך שיעור מצביעים הערבים קטן בב-10% משיעור מצביעים היהודים. אז אולי אתה מקווה שלא יצביעו כלל ולא ינסו להשפיע במדינה בה הם תושבים. המספר 100,000 אולי מפחיד, בייחוד שהוא ניתן במנותק מהעובדה שמספר המצביעים היהודים גדל בכ-200,000. טקטיקת ההפחדה (לא כתבתי שקר) שאתה כה דוגל בה, היא טקטיקת בסיסית של כול שליט השואף לשמור על שלטונו. ביבי לא המציא דבר, אולי קצת שכלל. הפסיכולוגיה המודרנית, כפי שציינה פרופ' נחמיאס, מאפשרת לזהות מי הם אלה שיגיבו למסע הפחדה, ואליהם בדיוק פונה ביבי.
    ובעידן החדש של אלילך ביבי, ואליל העל של הימין, טראמפ, אל תדבר אתי על מציאות, שכן למדנו שאין אמת אחת ואין מציאות אחת.

    1. תודה על תגובתך לתגובתי וכו'. הנה בסופו של דבר דעותינו מתכנסות לאותו הכיוון. טענתי העיקרית בתגובתי למאמרה של פרופ' נחמיאס הייתה שביבי לא שיקר כפי שנחמיאס כתבה בסוף מאמרה. זאת הייתה הנקודה החשובה ואתה, בהגינות רבה, מאשר עניין זה כאשר אתה מציין בסוגריים – לא כתבתי שקר.
      לעניין ההפחדה – נכון. אין ויכוח על זה שמנהיגים נוקטים לעתים בטקטיקה זו כדי לשמור על שלטונם. אבל האם ביבי שיקר גם בעניין זה? האם נגמר הצורך שלנו לפחד מהאויבים? האם מותר לנו להפקיר את ביטחוננו בידי אלו שעלולים לקחת אותנו שוב לאוסלו?
      ואומר לך עוד דבר – כן, ביבי ראש ממשלה מצוין, למרות שלא הצבעתי בשבילו. מעשיו והצלחותיו, אגב גם בתחום הכלכלה, מדברים בעד עצמם.

      1. יצחק היקר,
        הסטת את הדיון מנושא מאמרה של פרופ' נחמיאס. השאלה לא הייתה אם ביבי שיקר או לא, אלא אם השתמש בהפחדה ועל זה התשובה ברורה לחלוטין. גם כאשר אתה כורך שני משפטים סמוכים "לפחד מאויבים" עם "אלה שעלולים לקחת אותנו שוב לאוסלו" יש פה שימוש בהפחדה.

        1. אתה שוב צודק. אכן ביבי הפחיד. אבל, שים יד על הלב – האם אין יותר הצדקה לפחד? זהו – אנו יושבים לבטח עד עולם?
          ועוד דבר – קבלתי נגד קביעת פרופ' נחמיאס שביבי שיקר עם ה- 100 אלף. חד משמעית – הוא לא שיקר. לזה גם אתה הסכמת אם כי טענת שאין לכך משמעות וכאן הניתוח שלך אינו סביר.
          מכל מקום – כל הכבוד לך על תשומת הלב ועל ויכוח מעולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

קלף מנצח

חוק מקומם מונע מאזרחים ותיקים כפל קצבאות

צילום של גדעון

הפתעה שלא הייתה

החלטות שגויות של הדרגים המדיני והצבאי ערב המלחמה