יש להודות שההצעה לגזור עונש מוות למחבלים – איננה חדשה. אבל כדאי להקדיש לה את תשומת לבנו. הצעה זו עולה כל אימת שיש פיגועים עם אבדות בנפש.
"אקיבוש" – זהו ניסיון להגחיך את הכיבוש. מטרת ההגחכה לנטוע הכרה חדשה. פעם שלטה האווירה שאנו כובשים אדמה של עם אחר. עד שלכאורה התחדדה הכרתנו: "איך נהיה כובשים בארצנו שלנו?" אבל הפיגועים נמשכים למרות עמדות הימין המתקשחות יותר ויותר. ישראל מתעקשת להפוך את עהד תמימי לגיבורת תרבות פלסטינית וערבית. הרי היא מתנגדת להשתלטות ישראל על השטחים, לכן נכלא אותה על פגיעה בכבודו של קצין צה"ל. הנערה תמימי תשב בכלא ותיחשב ל"קדושה" בקרב בני עמה, אבל ייתכן גם שהיא תעשה את חשבון נפשה ותשתחרר מכל "משוגותיה"…
כאשר השר אופיר אקוניס הולך להספיד חלל שנפל בידי מתנקש פלסטיני הוא מפריח את סיסמת "עונש מוות למחבלים". הוא לא לבד, הוא אפילו נתלה בעמדת שר הביטחון, שחוזר על הסיסמה השחוקה עוד מהימים שהיה לו רישום אמיתי בדעת הקהל. כולם יודעים שגזירת עונש מוות על מחבלים היא משגה גדול. היא תיצור שדרה של גיבורי תרבות ערביים שלאורם מתחנכים ומתעצבים. לא שאהידים בשליחות דתית אלא מחבלים שהוצאו להורג. מישהו מאמין שיש בכך אלמנט מרתיע? מתריע? אין אחד כזה. אולי המשיחיסטים שמאמינים שדרישת נקם לגיטימית בחלקים מהתורה. אבל ליברמן ואקוניס אינם מבטאים את דעת התורה אלא את התסכול הגדול מהעדר פתרון לעצירת הפיגועים.
אינני טוען שיש פרטנר פלסטיני שמוכן להסדר בתנאים סבירים בעינינו. ישראל הרשמית גם איננה מוכנה למתווים שציירו אולמרט, ברק וקלינטון. אבל הימין איננו נחפז להגיע להסדר. עובדה שגם בלעדיו עוברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ואולי יעברו גם שגרירויות נוספות. הנה הוכחה טהורה וזכה שגם ללא מאמצים להגיע להסדר יש הישגים מדיניים. בחירת טראמפ משרתת את ממשלת ישראל, אבל איננה משרתת את הישראלים החיים כאן. טראמפ התזזיתי והבלתי מפוענח איננו חי בשטחים. הוא גם לא יספוג את האבדות מהפיגועים ולא יוציא להורג מחבלים. אנו, שחיים כאן, נפרע את כל החשבונות.
הפלסטינים של היום למדו את לקח אבותיהם. הם לא בורחים. לא מסתלקים. הם נאבקים על כל קמצוץ של אדמתם. ההתנגדות הפכה לסיסמה מובילה בציבור הפלסטיני. אנו חייבים להגיב למצב. אבל עמדתנו – כאילו אין כיבוש ולכן אין לו תוצאות – לא תביא לשום מסד של הבנה עתידית. אז מה יעלה ומה יוריד תמהוני שחי בעולם דמיוני כחבר הכנסת מוטי יוגב, האומר "הבג"ץ איננו עמוד התווך אלא עמוד הטבח"? ומדוע? כי בג"ץ איננו מתיר להרוס בתי מחבלים מיד לאחר פיגוע? ואם ירשה, והבתים ייהרסו מיד? האם תיפתר ולו בעיה אחת, לרבות כמות הפיגועים?
טיפשות ואווילות מוליכות את מדינת ישראל, שהרי תמיד אפשר לתרץ כל פיגוע באמירה "הכול נובע מהסתת הרשות נגד ישראל". ודאי שיש הסתה. ודאי שיש רוע. ודאי שיש אסלאם קיצוני. אבל שלטון חלול שהוא עבד לתפיסות לאומניות ומשיחיות לא יפתור שום בעיה. הוא רק יוכיח שאקיבוש הוא – כיבוש. כיבוש שלא יכובס במתן תוקף לגזר דין מוות למחבלים. רעיון עוועים. טמטום.
16 תגובות
הפעם אני מסכים אתך ב- 100%. אסור בתכלית האיסור שבית משפט ישראלי, אזרחי או צבאי יטיל עונש מוות. נקודה.
אגיד יותר מזה – רצוי שמדינת ישראל, לקראת יום עצמאות ה- 70, תתן חנינה לאלפים אחדים של מחבלים פלסטינים שריצו כבר יותר ממחצית תקופת עונשם.
עוד אגיד – למשל בעניין המרמרה הייתי מביא את כל ספינות חיל הים, קונה כמה טונות פרחים מהמושבניקים, מסדר את הספינות בשני טורים ומקבל את המרמרה בזריקת פרחים במקום בהשחלה מטומטמת של לוחמים מהליקופטר.
ומילה אחרונה לגבי מחבלים שבאים לרצוח יהודים – ברגע שמזוהה מחבל או מחבלת כזה\ו שמתקרבים למצב שמאפשר הרג יש לירות בהם על מנת להרוג. נקודה. נקודה.
תומך
גם הצעתי באיזה מקום להעמיד מול עזה אלפי אזרחים ישראלים, והצבא מאחוריהם, כך נוכח המצלמות. כי המאבק הוא על התודעה ולא ודווקא בכוח הזרוע
הצד השני יתחיל להוציא להורג שבויים שלנו או פיגועי נקמה
דברי טעם והגיון כתב ברעם.חבל שרק מעטים בעם מבינים את משמעותם.
כל עונש מוות מכניס למעגל המוכנים לרצוח עוד אנשים וזה רק מתעצם.
על טמטום מיותר לדבר כי ההחלטה מנוגדת לכל מדיניות העבר. המחבל הראשון שיתלה יהפוך לגיבור לאומי.
כאשר למישהו אין מה להפסיד הצד המואשם בכך יפסיד
למה צהל נותן הוראה לירות על מפגינים לא חמושים מעבר לגדר הגבול. אבל אסור למערכת החוק להוציא להורג מחבל שרצח ילדים למשל והורשע ואולי אפילו מתגאה בכך.
אבל צריך לנסות
מה שכבר בטוח שעונשים אחרים של מאסר לא עוזרים כל כך
התנגדו לכל אורך הדרך לעונש מוות כזה
מנהיגות והמונים שאוהבים הנעה פרועה וחסרת ערכים.
אז מה יש לנו כדי להרתיע חוץ מעונש מוות?
וזאת בניגוד לעמדת גורמי הבטחון
מפגינים והם נהרגים
האם זה מונע את ההפגנה של השבוע שאחרי
לא יתן דבר ולא ירתיע. יסבך אותנו קשות עם ארצות העולם מכל הסוגים.
דברי טעם כתב ברעם. חוכמתו חסרה כיום בשיעמום הכללי של הנוף הפוליטי בישראל.