מנהיגות שפיה וליבה אינם שווים

ישראל סובלת ממשבר מנהיגות קשה זה עשורים רבים, ושינוי משמעותי לא נראה באופק. אזרחי המדינה, משמאל ומימין, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, מרגישים וחשים על בשרם את חוסר תפקוד המנהיגות, המתבטא בתזזיתיות בלתי צפויה, בשינויים בלתי הגיוניים בקבלת החלטות ובגמגום ואי ודאות בהצהרות בנוגע למצבנו הביטחוני, הכלכלי והפוליטי. כל אלו מביאים לאי אמון מוחלט באמינותם של המנהיגים וביושרתם. החקירות המתמשכות מעל ומעבר למקובל בכל מדינה דמוקרטית וכן כמות הנחקרים ומעמדם הרם בסולם המנהיגות במדינה גורמים להרמת גבה והשתאות לא רק בקרב אזרחי המדינה אלא ברחבי העולם כולו. כאשר ראש מדינה נזקק לצילומי "בר מצווה" כדי להוכיח את חפותו, המשבר חורג מתחומי ה"לא נורא", "זה קורה במשפחות הכי טובות" וכו'. משבר המנהיגות היום מסכן את עתידה החברתי של מדינת ישראל ואף את מעמדה האסטרטגי באזור ובעולם.

המשבר התחיל עוד בתקופת שלטון מפלגת העבודה, נמשך אחרי המהפך של 1977 והתעצם בתקופת שלטונו של נתניהו. רבים במדינה קיוו שעם עליית הליכוד לשלטון התחסל השלטון המושחת של המפא"יניקים, ששלטו במדינה עשרות שנים, וסוף סוף תקום לנו מנהיגות נקייה משחיתות, ממוקדת מטרה, המושתתת על עקרונות לאומיים-יהודיים-מסורתיים ומחויבת להם, מנהיגות אשר תהיה מחויבת לטובת הכלל, לביטחון הלאומי ולרווחת הפרט. בגין, שנתפס כישר דרך, שונא שררה, אמין ואוהב אמיתי של העם היהודי, הבטיח צדק חברתי, עשייה כלכלית, רווחה אישית וביטחון לאומי. לאחר הטראומה הקשה שעם ישראל עבר במלחמת יום הכיפורים, דבריו נשמעו כמזור לנשמה. ברם, סימני מחלת משבר המנהיגות כבר החלו להופיע, אף שבתקופת בגין עוד לא הגיעו לשיאם.

מלחמת לבנון הראשונה שברה לא רק את רוחו של בגין אלא את רוחה של המדינה. תקוות האזרחים שסוף סוף תהיה לנו מנהיגות בריאה ואמינה, אשר תתפקד ביעילות ובתחושת שליחות ועשייה, לא התממשה. להפך, המנגנון הממשלתי חזר להיות מושחת, המנהיגים שבו לרדיפת עוצמה, כבוד, שררה וממון, והאזרחים שבו לתסכול ולחוסר האונים. אריק שרון היה אמנם גיבור מלחמה, אך מערכת ההטעיות והתככים שיצר בתקופת מלחמת לבנון ואחריה ואירועים נגועים נוספים העלו את משבר המנהיגות לשיאים חדשים. ראש הממשלה בגין התפטר מאחר שלא יכול היה להתמודד עם מנהיגות הליכוד שעטפה אותו במעטפת סודות ושקרים והסתרת כישלונות, מנהיגות אשר הפסיקה לדאוג לאינטרס הלאומי ולקדם אותו ואשר ראתה בעקרון ההישרדות הפוליטית את האינטרס העליון.

מאז ימי בגין ושרון המצב הלך והידרדר, והיום אנו עומדים בפני מצב בלתי אפשרי: המנהיגות הנוכחית אינה מתפקדת, ומנהיגות חדשה, בעלת בשורה, תקווה וחזון, אינה נראית באופק. ובינתיים, הריח הרע הנודף מחקירות ביבי עוטף אותנו עד מחנק. מה הסיבות למשבר הקשה של המנהיגות בישראל? איך הגענו עד הלום?

קיימות סיבות רבות למשבר הקשה המלווה את המנהיגות בישראל כבר שנים רבות. ראשית, סיבות אובייקטיביות, שאין להמעיט בחשיבותן. המנהיגות בישראל נדרשת לקבל החלטות לא פשוטות, הן בתחום האסטרטגי-פוליטי הן בתחום החברתי-אישי, ולקבל אחריות להחלטות אלו בתנאים של אי-ודאות, כשחלק מהסיכונים ידועים אך חלק גדול מהם אינם ידועים כלל או ידועים חלקית בלבד. מצב זה דורש מהמנהיג להיות אסרטיבי, אמיץ, נבון, בעל תודעה מרחבית, פתוח לדעות מנוגדות לשלו ובעל רגישות נפשית וחברתית עמוקה. כל התכונות הנדרשות שמנינו אינן מאפיינות את המנהיגות הנוכחית, וזה כולל גם את חברי הכנסת.

כאן נכנסים לפעולה הגורמים הסובייקטיביים, דהיינו הגורמים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים, המונעים מהמנהיגות לתפקד כנדרש. הבעיה הרצינית ביותר היא תסמונת הסתירות הקוגניטיביות של המנהיגות בישראל. תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי שייכת לתחום הפסיכולוגיה החברתית, והיא נוסחה לראשונה בשנות החמישים של המאה ה-20 על ידי לאון פסטינגר, שטען כי אחד המניעים העיקריים של האדם הוא שמירה על הרמוניה, יציבות ולכידות בין התודעה שלו, דהיינו עמדותיו ותפיסת עולמו, לבין דרכי ההתנהגות שלו. לאדם יש צורך בסיסי בהרמוניה בין החשיבה למעשה. לפי פסטינגר, אדם הנמצא בסתירה בין האופן שבו הוא תופס את העולם לבין התנהגות שלו בפועל חי בדיס-הרמוניה ובמצב של דיסוננס קוגניטיבי. אנחנו מכירים מצבים כאלו אצל חיילים שחייבים למלא פקודה שהם מתנגדים לה או ילדים שחייבים לבצע מטלות שהם חושבים שאינם צריכים לבצע אותן, והם מגיבים בתסכול עמוק כתוצאה מסתירה קוגניטיבית.

ברמה הפוליטית מנהיג נכנס למצב של סתירה קוגניטיבית כאשר בשל אילוצים קואליציוניים או אילוצים אישיים אחרים הוא חש מחויב להבטיח לאזרחים הבטחה שהוא יודע שאינו מסוגל למלא, שאינו מאמין בה או אפילו מתנגד לה, או כאשר הוא משקר ביודעין לגבי מעשים שעשה או לא עשה. חכמינו הבינו את הבעיה שבסתירה פנימית וגינו אותה כ"אדם שפיו וליבו אינם שווים". זוהי למעשה הגדרה של סתירה קוגניטיבית. המוח האנושי אינו יכול לחיות עם קונפליקטים פנימיים.

היום המנהיגות בישראל נמצאת כולה במצב של סתירה קוגניטיבית. התסמונת אינה בלעדית למפלגת השלטון או לביבי – גם מנהיגים כמו יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, אבי גבאי ומנהיגי המפלגות הדתיות מראים סימני התמודדות עם סתירה קוגניטיבית. התוצאות ממצב זה קשות: תזזיתיות ושינויים קיצוניים בהצהרות, בהחלטות ובהבטחות לעתיד, חוסר שיקולים אסטרטגיים אובייקטיביים, חקיקה פזיזה ובלתי אחראית וניסיון לפתור את בעיית הסתירה הקוגניטיבית באמצעות שקרים והכחשת הצהרות העבר. בלשון העם קיבלה התופעה את הכינוי "זגזוג". אכן, המנהיגים חייבים לזגזג, כי זו תוצאתה של סתירה קוגניטיבית.

שינוי חייב להתחולל. מאחר שהמנהיגות שלנו היום סובלת מתסמונת הסתירות הקוגניטיביות, היא אינה מסוגלת למלא את תפקידה ולהבטיח את שלומם וביטחונם הפיזי והכלכלי-חברתי של אזרחי המדינה. חוסר השקט הנפשי של המנהיגות מונע קבלת החלטות אמינות, נכונות וחיוניות. היא חייבת לעבור מהפך. שינוי הדרגתי יהיה לא משמעותי ולא יפתור את בעיית חוסר התפקוד, המסכנת את עתידנו.