הפוליטיקה של התת-מודע

תהליכי קבלת החלטות, קלות ככבדות, הם תהליכים מסובכים ולא ברורים. כשאנחנו עומדים לרכוש מכונית, או מחשב, או מכשיר כלשהו לבית, אנחנו מקבלים החלטות לגבי העתיד, אבל את העתיד אי אפשר לתכנן, בדרך כלל הוא אינו צפוי וחשוב מכול – העתיד בדרך כלל מפתיע. לדוגמה איננו יודעים אם המכשיר שאנחנו עומדים לרכוש הוא אכן הטוב מסוגו לצרכים שלנו, או אם החופשה שהזמנו אכן תענה על הציפיות שאנחנו תולים בה. תהליכי קבלת החלטות הנוגעות לפעולות ולאירועים שיתרחשו בעתיד תמיד כרוכים בסיכון. אפילו החלטות הנוגעות לאירועים שגרתיים, כמו החניית המכונית במקום קבוע, יציאה לבילוי ביום קבוע, מפגש עם חברים במקום קבוע – גם פעולות אלו הנוגעות לעתיד יכולות להתבצע שלא לפי התכנית ולהיות מאכזבות או מהנות יותר משציפינו. מאחר שתהליכי קבלת החלטות כרוכים בלקיחת סיכונים סביר להניח שנקבל את ההחלטות לאחר חשיבה הגיונית-רציונלית ובדיקה רציונלית, רצינית ומעמיקה של כל החלופות הקיימות.

אבל האם כך אנחנו פועלים? המחקרים מוכיחים כי הנחה זאת שגויה מן היסוד. חשיבה הגיונית-רציונלית מחייבת בדיקה אובייקטיבית של כל הגורמים שייהנו או שייפגעו מההחלטה שנקבל – ייתכן גם שאנחנו עצמנו נהיה הנפגעים מההחלטות שלנו – וכן בדיקה יסודית של העובדות, והדגש הוא על המילים "בדיקה אובייקטיבית וחסרת פניות" של מכלול המידע שבידינו וכן של העובדות הרלוונטיות. חשיבה כזאת כמעט אינה קיימת בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו. במרבית המקרים החלטותינו מבוססות על עקרון אא"א שמשמעו: "איש אחד אמר". אנחנו קונים מכשירי חשמל מחברה מסוימת כי אנחנו מכירים מישהו שקנה מכשיר דומה והוא מרוצה, או להפך. אנחנו מושפעים מהחלטות של אנשים אשר דעותיהם נחשבות בעינינו, ומאמינים שהם מבססים את החלטותיהם על ידע, הבנה והיגיון. בדרך כלל איננו משתמשים בחשיבה רציונלית-הגיונית ובניתוח עובדות בתהליכי קבלת החלטות. מדוע?

פרויד, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, טען שהגורם השולט בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו הוא התת-מודע שלנו. בהחלטותינו איננו רק מושפעים מגורמים תת-הכרתיים, למעשה אנחנו נשלטים על ידם. עובדה זאת חשובה במיוחד כשאנחנו נכנסים לתחום הפוליטיקה ובודקים כיצד אנחנו מקבלים החלטות פוליטיות, כגון במי להאמין? במי לתמוך? למי להצביע? האם הרעיונות והעקרונות של מנהיג או של גוף פוליטי מסוים נכונים ואני צריך להאמין וללכת אחריהם, או אולי מנהיג אחר, בעל דעות אחרות ועקרונות אחרים, הוא המביע את הקו הרציונלי, הנבון, השקול? ולמערכת של התת-מודע שלנו נוסף גורם המדיה. המחקרים מוכיחים שאמצעי המדיה הכתובים והאלקטרוניים אינם משפיעים על החשיבה ההגיונית שלנו ואינם משפיעים על התודעה שלנו, עיקר השפעות המדיה הן על התת-מודע שלנו, ומומחים האחראיים על המסרים המועברים אלינו במדיה, בין שמדובר ברכישת מקרר, מכונית או מועמד לבחירות, יעידו שהמסרים של המדיה מיועדים להשפיע על התת-מודע שלנו.

שאלה מעניינת עוד יותר באותו נושא: כיצד מקבלים המנהיגים שלנו החלטות? האם ההחלטות שלהם שקולות, רציונליות, מעודכנות, בנויות על מידע רלוונטי ועדכני? האם ההחלטות מביאות בחשבון את כל התרחישים העתידיים האפשריים שעלולים להתממש כתוצאה מהחלטה מסוימת? או אולי גם המנהיגים אינם מקבלים החלטות רציונליות, אולי גם הם מושפעים מהתת-מודע שלהם והוא מכתיב את החלטותיהם? מה קנה המידה, מה הכלי שיכול לתת תשובה לשאלה זאת? כיצד נדע מה משקל התת-מודע בתהליכי קבלת ההחלטות של המנהיגים שלנו?

ובכן, לפי פרויד וגם לפי יונג – בן דורו של פרויד, אשר אמנם חלק עליו בתחומים רבים אך הסכים עמו בנושא השפעות התת-מודע על תהליכי קבלת החלטות – שני גדולי הפסיכולוגיה הקלינית טוענים שאפשר לזהות את השפעות התת-מודע על החלטות מנהיגים והחלטות מונהגים. המנהיגים הם עיקר ענייננו, מאחר שהחלטותיהם משפיעות על חיינו ועתידנו, ואת התת-מודע של המנהיגים אפשר לגלות בעזרת ביטויים אחדים, למשל נאומים, החלטות וחוקים שהם מעבירים, שימוש בדימויים ובסמלים, אפילו בעזרת החלטות שלהם שגורמות לאלימות, למלחמה או למהומות המוניות.

המנהיגים הנשלטים על ידי התת-מודע שלהם ישתמשו במה שהחוקרים מגדירים "תרבות הפחד". מנהיגים אלו יאמצו מדיניות פופוליסטית, מתלהמת, היוצרת קשר רגשי עמוק בין התת-מודע של המנהיג והתת-מודע של המונהגים. המנהיגים מדברים מתוך התת-מודע שלהם אל תוך מעמקי התת-מודע של המונהגים. בתהליך זה נוצר קשר רגשי עמוק בין המנהיג והמונהגים, קשר המבטל והמונע כל חשיבה רציונלית-הגיונית נחוצה ואפילו חיונית לתהליכי קבלת החלטות מדיניות ואסטרטגיות הקובעות את גורל המונהגים והיבטים חשובים בחייהם.

בדרך כלל מנהיגים אלו יהפכו לדיקטטורים השולטים באזרחים לא בכוח הזרוע, לא באמצעות צבא, אלא בכוח ההשפעה של התת-מודע שלהם על האזרחים, המזהים את עצמם לחלוטין עם המנהיגים. כל מה שהמנהיגים צריכים לעשות הוא לכבוש את התת-מודע של האזרחים, וכך להפוך אותם לצאן מרעיתם, המקבלים עליהם את עול הדיקטטור באהבה הנובעת מהזדהות תת-הכרתית עם המנהיג. קשה למצוא הסבר אחר לתופעת המונהגים ההולכים בעיניים עיוורות אחר מנהיגים הגורמים להם סבל, אשר אינם דואגים לצורכיהם ואשר מנהלים חיי מותרות ושחיתות על חשבון המונהגים.

התת-מודע של המנהיג, אומר יונג, יודע להשתמש בעורמה בכל הדימויים והסמלים הדרושים להשפעה על התת-מודע של המונהגים כדי שילכו בתלם ולא יראו את העובדות והמציאות כפי שהן. השפה, אומר יונג, היא המפתח. השימוש בביטויים כמו "אויב העם", "סרטן בגוף האומה", או שימוש בדימויים אישיים כגון "רודפים אותי", "אם אני אלך המדינה בסכנה" וכו' – דימויים אלו אינם מכוונים אל ההגיון ואל החשיבה הרציונלית, דימויים אלו מיועדים להשפיע על התת-מודע של המונהגים; והתת-מודע מגיב בהתאם וכצפוי, וגורם למונהגים להזדהות עם המנהיג "הנרדף" ולקבל את מרותו ואת החלטותיו ללא תנאי וללא כל ביקורת. במצב כזה ההחלטות שמקבל המנהיג רחוקות מלהיות הגיוניות-רציונליות ונכונות. מצב זה יכול להסתבך ולהפוך למסוכן.