מפלגת העבודה על פי התהום

תהליך שקיעתה של מפלגת העבודה
דוד בן דב
דוד בן דב

מאז כהונתו של אהוד ברק בראשות מפלגת "העבודה", המפלגה נמצאת בתהליך שקיעה ואולי התאבדות. ביטוי מובהק לקריסתה ניתן לראות ברשימת חברי הכנסת מטעמה וזיקתם החלשה למפלגה. ברשימת "המחנה הציוני" בכנסת 24 חברים, מהם 18 מהמפלגה ושישה שנבחרו מרשימת "התנועה" בראשות ציפי ליבני. רוב החברים הגיעו לרשימה לכנסת מעולם פוליטי שאינו מהמפלגה ורובם לא יודעים מה זו מפלגה. אמנם לכולם עמדות חברתיות בעלות ערך ופעילותם בכנסת מרשימה – אבל אין קשר לפעילות שלהם ולתשתית שהמפלגה צריכה אם חפצת חיים היא ולא רק שלד לבחירות לכנסת.

תשעה מתמודדים על תפקיד יו"ר המפלגה, תפקיד שנברא לראשונה בשנת 1977 לאחר המהפך. מאז בן גוריון ועד 1977, ראשי המפלגה – שהיו שליחיה לראשות הממשלה – לא נשאו בתואר יו"ר המפלגה. התפקיד הבכיר במפלגה היה מזכיר המפלגה – לא מזכ"ל. עיון ברשימת המתמודדים לתפקיד היו"ר מראה שרובם עלו על עגלת המפלגה לתפקיד כדי שישמש להם קרש קפיצה עתידי. יש גם כאלה שלא היו חברים במפלגה או שנדדו ממפלגות אחרות וחזרו לרגל ההזדמנות להיבחר. המצב מצער בלשון המעטה. המתמודדים חסרים רקע בחיי מפלגה, אינם מבינים מה היה תפקידה בעבר וגם אין להם משנה סדורה – לא תכנית להתנהלות המפלגה ולא חזון למראה פניה בעתיד.

ההתנהלות הארגונית של מפלגת העבודה היא בעיה בפני עצמה. אין הייררכיה מוסדית, כל המוסדות הנבחרים הועלמו. לא מתקיים דיון של ממש על דרכה של המפלגה למעט התכנסויות לצורך תקנוני בחירות מעת לעת. למפלגה מוסד אחד נבחר – בחלקו – זו ועידת המפלגה. כיום מכהנת הוועידה התשיעית והיא מונה כ-2,400 צירים. אלא שכ-50% מצירי הוועידה לא נבחרו אלא צורפו, חלקם עקב לחצים וחלקם בתוקף תפקידם.

המוסדות הנבחרים האחרים של המפלגה בוטלו. מרכז המפלגה – ששימש מוסד עליון בין כינוסי הוועידה – בוטל; לשכת המפלגה – שבה התקיימו הדיונים וגובשו ההחלטות בטרם הובאו לוועידה או למרכז – בוטלה. נשארה "מזכירות הלשכה" – שאין לה מעמד חוקתי מלבד טכני וארגוני. כאשר אין מוסד או גוף שבו ניתן לקיים דיונים או נאומים, המפלגה מאבדת את התשתית הרעיונית והאידאולוגית לפעילותה.

גם התשתית הארצית כמעט נעלמה. סניפים, שהיו הרשת הבסיסית שעליה לכאורה בנויה המפלגה הפכו לבמות אירועי חג – הרמת כוס לרגל חג בלבד – במקום לתפקד כמקום ומוסד שבו משוחחים, דנים בבעיות מקומיות או ארציות ומקבלים החלטות להנחיית שליחי המפלגה ביישוב. כיום אין קשר בין הסניף לבין המוסדות הפועלים בתחום העירוני שלו; אין קשר להסתדרות; אין קשר לרשות המקומית; אין קשר לפעילות ציבורית מוסדרת ביישובים וכדומה.

לחברות במפלגה אין כל משקל אלא כאשר מועמדים לתפקידים, למשל לתפקיד היו"ר, זקוקים לקהל מצביע. מכאן ברור שהחברים אינם חשים הזדהות או רצון להיות שותפים למפלגה, ופעילותם מסתכמת בעזרה למי שגייס אותם בבחירות. הנתק הגדול מביא לדוגמה מועמדת שבמסיבת עיתונאים מצהירה: "אנשים כמוני לא יכולים להתקרב למפלגת העבודה כי זו מפלגה מושחתת", "במקום תקרת זכוכית יש לנו תקרת בטון, קיבלתי איומים פוליטיים….". ובכל זאת היא רוצה לעמוד בראש אותה מפלגה מושחתת, כדבריה.

ומנגד מתברר שככל שהמפלגה מאבדת את מעמדה בציבור עולה מספר התפקידים התפורים שניתנים בה. נוספו תארים חדשים: מנכ"ל נוסף למזכ"ל, ראשי אגפים – שהיו בעבר מנהלי מחלקות, "מזכיר המזכירים" – תפקיד חדש שנבחר בקולות מזכירי הסניפים שנבחרו בניגוד לחוקה.

במציאות – שביטויה ברשתות חברתיות – כנראה אין צורך בתשתית ארגונית בארץ והכול מסודר כראוי, אבל החוקה עדיין לא הותאמה למציאות זו. התופעה התפתחה אקראית. מעולם לא התקיים דיון על כך, אין התייחסות איך המפלגה צריכה להתנהל – דבר מובן מאחר שאין מוסד שיכול לקיים דיון של ממש. ההתנהלות נוצרה מעצמה באופן סטיכי ואיש לא נותן דעתו למצב המפלגה במרחב הציבורי בסניפים וביישובים.

עד 1977 הייתה הרשת המוניציפאלית הבסיס שעליו נבנתה המפלגה. במרחב היישובי צמחו הפעילים, החברים מצאו כר לפעילות ונבחרו שליחים למוסדות בכל יישוב. תחום זה הופקר לחלוטין. פעם הייתה במפלגה מחלקה מוניציפאלית. כיום מסתפקים בתפקיד "אחראי למוניציפאלי", שהוא ראש רשות מקומית – הגם שנבחר ברשימה עצמאית. אין לו קשר עם מה שנעשה במפלגה ברשויות המקומיות האחרות. תפקידו לנהל את הסכסוכים בעת קביעת מועמדים (שכידוע לא נבחרו) לרשות המקומית שבה הם רוצים להיבחר. המבנים ששימשו את הסניפים נמכרו או בוטלו. המפלגה ממוקדת ברשימת הייצוג בכנסת – כל פעולותיה נגזרות או מכוונות לכך – ואיבדה לחלוטין את התשתית החברתית והארגונית שהייתה לה מאז היווסדה.

התוצאות להלן: בבחירות לרשויות בשנת 2013 התמודדה העבודה ברשימת "אמת" ב-23 רשויות. נבחרו 26 נציגים ב-11 רשויות. בכל הרשויות מכהנים 2,523 חברים נוספים שאינם ממפלגת העבודה. הליכוד התמודד ב-47 רשויות ולו 97 נציגים; ש"ס התמודדה ב-50 רשויות ולה 133 נציגים; מרצ התמודדה ב-11 יישובים ולה 133 נציגים. תוצאות אלה מבהירות מה משקלה של המפלגה במישור המקומי בארץ.

בשלטון המקומי יש פה ושם כאלה שהם חברי מפלגה אך לא נבחרו מטעם המפלגה, לא משמשים שליחיה, אינם מדווחים לה, אינם מתייעצים עם מישהו (אין עם מי) במרכזה. הם פועלים ברשות המקומית על פי אידאולוגיה ונטייה אישית ללא קשר למפלגה.

תחום נוסף הוא הפעילות בהסתדרות ומועצות הפועלים. מעצם שמה של המפלגה – העבודה – היה צריך להיות ברור שעניין העבודה הוא בבסיס הארגון המפלגתי. למעשה הקשר בין המפלגה לבין חבריה בהסתדרות אקראי ולרוב מנותק. אין נתיב אידאולוגי והכול נעשה במסגרת חלוקת התפקידים בבינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות), שהחליפה את הוועד הפועל. אין סיעות של המפלגה במועצות הפועלים, אין קשר בין מזכירי המרחבים בהסתדרות למפלגה, והגענו למצב שהמפלגה מתמודדת ומתגוששת בתוכה בשתי רשימות להסתדרות המתנגחות זו בזו.

עד שנת 1965 חבר במפלגה (מפא"י) היה חייב להיות חבר בהסתדרות. הקשר נותק חוקתית. אמנם לניתוק היו סיבות חשובות, המפלגה רצתה לצרף לשורותיה בעלי מלאכה וסוחרים זעירים, אבל מאז הנתק נוצר מצב שבו רק כ-10% חברי העבודה גם חברים בהסתדרות. למשל בגבעתיים מבין 781 החברים בסניף פחות מ-100 חברים בהסתדרות.

גם בנושא אחריות המפלגה למדינה נראית הידרדרות מתמשכת. בכל שנותיה של מפא"י, המערך ולאחר 1965 מפלגת העבודה – התנהלה המפלגה באחריות למה שקורה במדינה. כשלא היה למפלגה רוב להקמת ממשלה בהרכב מכריע שלה – התפשרה ובלבד שלא תפקיר את ניהול המדינה בידי קיצוניים דילטנטים – כפי שאנחנו רואים כיום. מעולם לא חשבו במפלגה – כשעדיין התקיימו דיונים – שהיא פטורה מאחריות כאשר נבחר גורם קיצוני והוא מרכיב את הממשלה. המשבר הגדול – המהפך – לא מנע מהמפלגה ללחום לבחירת יצחק נבון לנשיא, ולמנוע את בחירתו של מתמודד אחר – שלולי המאבק היה עלול להיבחר אך ורק משום שהתמודד מטעם הליכוד.

במצב העגום כיום, עם 24 חברים בכנסת – הסיעה הגדולה ביותר אחרי הליכוד – לא ניתן להגיע להחלטה מובנית ומאורגנת להשפיע על הממשלה והמדינה. החברים בכנסת בהתנהלותם הסיעתית הפכו את המפלגה למפלגת נישה – הם אינם מוכנים להתפשר על שום נושא גם אם הבית יישרף, וכל חבר הוא כוכב שביט לעצמו. בכך נותנת המפלגה יד חופשית לקיצוני הימין המשפיעים על הממשלה והמדינה, מתפרעים ובאים חשבון עם משקעי עבר מדומים. הממשלה הקיצונית מערערת את הזרוע המשפטית ופוגעת בה, משבשת את השוויון האזרחי, פוגעת בזכויות הפרט ובחופש העיסוק. והמפלגה יושבת בחוץ ומחכה לנס – לכישלון הממשלה.

הטבלה המצורפת ממחישה את מצב המפלגה מאז 1949 בכנסת ובעיקר את מגמת המדרון בארבעים השנים האחרונות. מלבד פעמיים (פרס ב-1981 ורבין ב-1992) לא הצליחה המפלגה לחזק את מעמדה בשנים אלה.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. לצערי אתה יותר מצודק.
    הפלטפורמה הזו רקובה ובלתי אפשרית .
    ללא מנהיגות אמיתית. אין סיכוי להגיע למצב של אלטרנטיבה לקיים.צריך מנהיג בעל שיעור קומה של ב.ג גם מבוגר אחראי גם חכם וגם מבין בביטחון ומדינאות.היכן האיש?.

  2. הבעיה המרכזית היא העדר הנהגה למפלגה. מבין 9 המועמדים שמתמודדים אין אחד שראוי להוליך מאבק על השלטון.

  3. טעות קטנה בידי הכותב, המפלגה נמצאת כבר שנה ויותר מעבר לתהום.נסיונות הזחילה לנתניהו היו עלובים. גם חלק מהמועמדים, מרגלית למשל, עלובים לצערי.

  4. תודה על מאמר מעולה. ניתוח מבריק של מצב מפלגת העבודה בימינו. ראוי שמאמר זה יכנס לרשימת קריאת חובה לסטודנטים הלומדים בקורס על משטר מדינת ישראל במסגרת לימודי מדע המדינה.

    1. התמונה משקפת את התופעה מאז אהוד ברק. פשוט בלהט ה"בחירות פנימיות" לא רואים את המכלול.

  5. דודו בן דב, נהנתי לקרוא את הניתוח המעמיק שלך. אני חולק עליך רק בדבר אחד: מועד תחילת השקיעה של מפלגת העבודה. לדעתי היא התחילה בבחירות בשנת 1996. לאחק רצח חסר תקדים של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הצליחה מפלגת העבודה להפסיד את הבחירות כנגד כל הסיכויים. כבר אז היו "כוכבים" מטעם עצמם שבמקום להתמקד במטרה משותפת של המפלגה ניסו לקדם את עצמם.

  6. כעת אנשי השמאל יצביעו לפיד
    גם אין סיכוי וגם בדיחה עצובה

  7. דוקא התנועות והמפלגות של האנשים המשכילים והנאורים מתקפלות כי אין שם בתוך הביצה הפוליטית אנשים רציניים וכך הם מפסידים בבחירות והמצב רק הולך ומחמיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים