באין מחשבה ביקורתית

אחרי מלחמת יום כיפור נזעקו כולם "היכן הייתה ההנהגה? איך לא ראינו את הבאות?" מאז היו תקופות שהיינו זחוחים ותקופות שהיינו דרוכים. נראה כי עידן הזחיחות חזר. שוב אנו רואים את ישראל כמדינה שתכתיב מהלכים במזרח התיכון ותעשה זאת בחוזק ידה כי אין מי שיעמוד מולה.

הפסקנו לתת דעתנו על התגובה להשפלה של הפלסטינים בעטיו של הכיבוש. הפסקנו להבין כי יש לנו אמנם כוח מול מחבל או מחבלים, אולם ידינו יהיו אזוקות כאשר נגיע להתקוממות אזרחית. אני מקווה שהיא לא תקרה, אבל המחשבה הישראלית שיש לנו פתרונות לכל מצב היא נואלת.

הציבור הישראלי מלוכד לכאורה מול איומים אבל כאשר הוא חש מאוים איננו רואים את גבורתו ואת חוזק ידו. בתקופת מלחמת המפרץ, כשמספר קטן של טילים הגיעו לערינו, הייתה אילת מלאה אזרחים שקיוו שלשם לא תגיע הרעה. חיזבאללה כמעט שיתק מדינה שלמה בהפגזותיו על יישובי הצפון. זו לא הייתה מלחמה אזורית או בין מדינתית, זו הייתה מערכה מול ארגון לא גדול שחי באינדוקטרינציה שיעית ואנטי-ישראלית.

כאשר אנו מפגיזים בדמשק, איש לא שואל את עצמו שאלות .פשוט סומכים על שיקול דעתם של כוחות הביטחון, יודעים שסוריה במלחמה משלה וחושבים שדבר לא יקרה. אינני טוען שההתקפות מוטעות בהכרח, אבל כל כוכבי הטוקבקים, הממומנים והספונטאניים, לא ניחנים במחשבה ביקורתית. לאן זה יוביל? מה עלול לקרות?

מלחמת יום כיפור ארעה בשעה שהיה לנו נוח לחיות על ניצחון מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה, כמות הנפגעים והמחאה הציבורית אמרו לנו שניצחנו במערכה למרות תנאי הפתיחה הגרועים. וזה נכון .אבל נחלשנו בזירה המדינית, מצרים וסאדאת השיגו את היעד האסטרטגי שלהם.

אם נודה באמת, מאז מלחמת 1967 לא הסתיימה שום מלחמה או מערכה בהכנעת האויב, אפילו לא בהחלשתו המדינית. אבל עכשיו, ממש כמו לפני מלחמת יום כיפור, הביקורת על מהלכי השלטון רדודה. ואם יש בקורת, היא נתפסת כ"לא פטריוטית". כל ויכוח הופך להתנצחות פוליטית. היום אישיות דהויה כדוד ביטן מוצגת בתור "האיש החזק במדינה". האם אנחנו מוכנים לתת לאנשים כאלו שיקול דעת בטחוני ומדיני ללא ביקורת נוקבת ובונה?

אין דבר שממנו אני חושש כמו מאופוריה של עם שמתעלם מהכיבוש כאילו אין צד אחר. שמתעלם מהסכנות הביטחוניות שאורבות לנו בשל מהלכים שאנו מצדיקים ללא בחינה. ודאי שמצבנו רגיש, והרי ראש הממשלה אומר ש"רק החזק שורד". מי יתקע לידינו שתמיד יהיה הכוח לצדנו? אינני שולל את אמירת ראש הממשלה מכול וכול, אבל הייתי מוסיף לה כמה מרכיבים: רק החזק שורד, אם הוא נוהג בחוכמה ובאחריות…

יש לנו במה להתגאות על הישגינו לקראת שנת השבעים לקיומה של המדינה. אבל עלינו לשמור על שפיות ועל מערכת הערכים שביסוד מגילת העצמאות. כל אלו לא ייעשו ללא ביקורת ציבורית עקבית וללא שמירה על ייחודנו, שכל כך הודגש בידי דוד בן גוריון עם הקמת המדינה וגם שנים רבות לאחר מכן.