גם על המגרש אפשר לאהוב ולא לשנוא

גזענות מאיימת על הספורט
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

בכל העולם יש יריבויות ספורטיביות בין קבוצות. הקהל של ארסנל מייחל לכל הפסד של טוטנהאם. אוהדי אברטון מייחלים שקבוצת עירם האחרת – ליברפול – תנוצח תמיד. כך בין לאציו ורומא וכך בין ריאל לאתלטיקו מדריד. האהדה לקבוצות אלו כמעט עוברת בירושה מדור לדור. פגשתי לפני שנים עורך דין לונדוני חובב כדורגל. הוא יליד לונדון אבל אביו עבר מליברפול ללונדון והמשפחה אהדה תמיד את אברטון – לכן גם הארי העורך דין סלד מכל קבוצות עירו ונשאר נאמן למורשת הדורות.

כאן בישראל תמיד היה העימות בעל גוון פוליטי יותר. כאוהד הפועל מילדות – וגם אצלי האהדה עברה בירושה – תמיד רציתי שהפועל ראשון לציון תגבר על מכבי המקומית ובכל דרבי תל אביבי נטיתי להפועל. אותו דבר קורה לאוהד מכבי – זו אהדה חובקת ולא נקודתית.

מילדותי ומנעוריי אני זוכר את משחקי הדרבי המתוחים של ירושלים בין הפועל לבית"ר – זה היה משהו בעל ממד פוליטי. בגין ובן-גוריון, ולימים במישור הירושלמי – אהוד אולמרט או רובי ריבלין מול עוזי ברעם ועמנואל זיסמן. משחקי הדרבי היו טעונים. האווירה בין האוהדים הייתה מקוטבת. אבל אינני זוכר משחקי דרבי עם קטטות וקללות אין קץ. אוהדי בית"ר היו נגד הממסד, תמכו באלטרנטיבה, אבל לא היו בעלי זיקה גזענית מכל סוג. עלי עותמאן מבית צפאפה היה בלם קשוח, לא פעם תיקל בכל עוז, אבל לא היו קריאות גזעניות ישירות.

כיום קשה להעריך את עמדות השחקנים לפי ההשתייכות שלהם. מאז הפך הכדורגל מקצועני יכול איתי שכטר להיות כוכב האדומים ויקיר השמאל והמרכז בעצם, ואז לעבור לבית"ר, שכל מהותה השתנתה, ולהיות יקירם של חברי "לה פמיליה" – ארגון שמציג את הגזענות כתעודת זהות. מה קורה כאשר בית"ר פוגשת את סכנין? אוהדי בית"ר רואים במשחק מבחן לאומי. עבורם אין זה לגיטימי שערבים משחקים בליגה, ועוד "מעזים" לנצח. אבל יהיה זה עוול ואי אמת לומר שרק בבית"ר יש יסודות גזעניים. די לזכור איך חלק מהקהל של מכבי תל אביב ממש גירש את מהראן ראדי. ראדי עבר לבאר שבע וכיום עושה שם חייל.

הדרך היחידה לאלף קהל בעל מגמות אפילו סמי-גזעניות היא לכלול שחקנים ערבים בקבוצה. אבל האווירה הגזענית חדרה אפילו למכבי חיפה, שזאהי ארמלי הערבי הוא אחד מגיבוריה המיתולוגיים. בחיפה גרמו לעזיבת המגן המצוין טאואטחה, והוא עבר לגרמניה. אבל הקהל החיפאי ברובו מכבד שחקנים ערבים בלי קשר לדעות פוליטיות.

זו טרגדיה שדווקא על יהודים החיים כאן עובר תהליך גזעני. יהודים סבלו וסובלים בשל יהדותם. ישראל תמיד מתריעה מפני דעות אנטישמיות בעולם כולו ובעולם הספורט. זוהי תופעה פוליטית, תרבותית ופולקלוריסטית. אבל אין מדיניות ענישה אמתית. קריאות קבועות של "מוות לערבים" צריכות להביא לעונשים אמתיים – הפחתת נקודות וירידת ליגה.

ספק אם זה אפשרי. ראש הממשלה, שמבקש לחון את אלאור אזריה ולא מוכן לגבות את מערכת המשפט של המדינה, איננו מוכן להתייצב נגד הגזענות במגרשי הכדורגל. ושרת הספורט שלנו על אחת כמה וכמה. אבל זה לא האמצעי היחיד. אוהדי בית"ר בירושלים שהקימו את בית"ר נורדיה כחלופה מוסרית ואוהדים שהקימו את הפועל קטמון, שמעורבת בקהילה כדי לקרב בין צעירים יהודים וערבים, הוכיחו שגם על המגרש אפשר לקרב ולא להרחיק. לאהוב ולא לשנוא. לכבד ולא לפסול.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. והם בבסיסם הכי גזענים כלפי דתות אחרות ואפילו כלפי עדות אחרות

  2. והתאחדות הכדורגל. עליהם האחריות ואם הם נכשלים צריך להחליף אותם

  3. אשכנזונאצי ולהצטער שלא נרצח בשואה רק בגלל שהוא לא ימני קיצוני, אז כל מה שאתה בדבר עליו בטל בשישים

  4. כעת אחרי הלכלוך בעבודה אני מתחילה לחשוב שאתה צודק

  5. דוקא ספורט יכול לגשר בין אנשים מדתות שונות, מוצאים שונים, דעות פוליטיות מנוגדות, ממינים אחרים וכן הלאה והלאה.

  6. פעם אמר לי חבר שהוא בטוח שיש לי פגם גנטי, "איך אפשר לא להתעניין בכדורגל"? שאל ברצינות תהומית. כשהתגוררתי מספר שנים בארה"ב נהגתי לפני כל פגישה לקרוא את מדור הספורט כדי להתעדכן בעיקר בתוצאות הבייסבול, שנראה לי כמשחק המשעמם ביותר, רק כדי לא להיראות מוזר. יחד עם זאת, ויותר ברצינות, הכדורגל לעתים הופך כתחליף לזירה שבה גלדיאטורים מנסים לשרוד בכך שהם מחסלים את היריבים שלהם. הנאמנות של האוהדים לקבוצה דומה במידה רבה לנאמנות למדינה, זוהי סוג של פטריוטיות לוקאלית שבה שינוי קבוצה אצל אוהד ייחשב כבגידה לא פחותה מאשר חוסר נאמנות למדינה. הגזענות כלפי שחקנים ערביים היא נגע שצריך לבערו, וקשה לומר שנעשה משהו משמעותי בעניין, וחבל. מי שצריך לפעול בעניין הם מנהלי הקבוצות, וגם מומלץ להציב במגרשים פוסטרים גדולים "אין מקום לגזענות במגרש זה". . לא בטוח שיעזור, אך יעלה את המודעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך