אני לא יודע אם בנימין נתניהו, המכהן כראש ממשלת ישראל בפעם הרביעית, שמע על דניאל אורטגה, אבל דניאל אורטגה שמע על נתניהו, ואולי כדאי שהקוראים בישראל ישמעו עליו קצת יותר.
אורטגה נבחר בשישה בנובמבר לכהן בפעם הרביעית כנשיא ניקרגואה. ללא ספק מדובר בפעם אחת יותר מדי.
אורטגה הוא סנדיניסט מהפכן, שהפך את עורו מצ'ה גווארה לעניים של ניקרגואה לאדם המנסה למלוך על ארצו. בבחירות האחרונות אורטגה נבחר בפעם השלישית ברציפות כנשיא, אשתו, רוסריו מוריו, נבחרה כסגנית הנשיאה ובניו (יש לו שבעה בלי עין הרע) הם בעלי עמדות מפתח בשלטון ובמדינה.
אורטגה אף דאג לפסול את יריבו הראשי למירוץ לנשיאות, וכך סלל לעצמו את הדרך להיבחר. "המונארך החדש", כינו אותו כמה מעיתוני האופוזיציה בדרום אמריקה, על מנת לחסוך חזרה על הגדרות שגורות כמו "דיקטטור".
בשנים האחרונות כשאני קורא חדשות מארצות מרכז ודרום אמריקה, נדמה לי משום מה לעתים שאני קורא חדשות דווקא מישראל. הבעיות הטיפוסיות שמאפיינות את ארצות דרום אמריקה, מאפיינות בחלקן גם אותנו: פערים איומים בין עשירים לעניים, שחיתות שלטונית (אהוד אולמרט ואחרים בישראל, ובדרום אמריקה לואיס אינסיו לולה דה סילבה, אויינטה אומלה – נשיא פרו לשעבר שהסתבך בימים האחרונים בפרשת שחיתות, כריסטינה פרננדס דה קירשנר ואחרים), שליטים ריכוזיים הנאחזים בכיסא שלהם ולא מרפים, מחפשים שליטה מלאה על כל הרשויות, מהמחוקקת ועד השופטת, ומנסים לשלוט שלטון ללא מיצרים גם בכלי התקשורת; וכל זאת בעוד בני העמים שלהם נאנקים תחת עול המשבר הכלכלי והמסים הגבוהים.
פעמון אזעקה מצלצל אצלי כשאני קורא על אורטגה, שלכאורה כל דמיון בינו לבין נתניהו הוא מקרי בלבד. הרי אורטגה מתחזה לאיש שמאל רדיקלי, בעוד שנתניהו הוא איש ימין מובהק. לכאורה אין שום זיקה ביניהם, למעט העובדה ששניהם מכהנים כבר בפעם הרביעית כראשי מדינותיהם ולמעט העובדה המצערת שבקיץ 2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", טען אורטגה שהשד נכנס בנתניהו והאפיפיור צריך לגרשו כדי שהוא יחזור לשלוותו. באותו ראיון אף טען אורטגה ש"פשעיה של ישראל משתווים לאלו של הנאצים", אמירה מקוממת לכל הדעות האופיינית לבורות של חלק מהלטינים בנושא השואה.
אבל יש עוד עניין אחד קטן שמשך הפעם את תשומת הלב שלי, אולי בגלל החפיפה בלוח הזמנים בין בחירתו של אורטגה לנשיא (6.11) והממצאים החדשים-ישנים שעלו בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין ביום שלאחר מכן.
אורטגה המליך את אשתו כסגניתו, ונראה שגם נתניהו, שמצטיין לא פעם בגינוני מלכות, סבור שאשתו היא מעין סגניתו, או לפחות יועצת הסתרים שלו שעל פיה יישק דבר. הטענות שעלו ב"עובדה" הן ממוחזרות בחלקן ואין בהן לכאורה חדש, אבל עדותו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן המנוח העניקה להן גושפנקא. דגן סיפר שבימי השיא של המערכה החשאית נגד הגרעין האיראני עמד על הפרק מבצע חשאי מעבר לגבול. דגן הגיע למעונו של ראש הממשלה על מנת לעדכנו בפרטי המבצע. בפגישה הייתה נוכחת גם שרה נתניהו.
"היינו אצלו בבית", סיפר דגן, "ואשתו נכנסה והיא אומרת לי: 'תמשיך, תדבר'. הוא (נתניהו) אומר: 'כן, כן, היא שותפה לכל דבר'. אמרתי לה: 'אני לא יודע גברתי שהקהילה הסמיכה אותך ברמת סיווג 'קהילייה', ומאחר ואין לך רמת סיווג 'קהילייה' את לא שותפה'".
עדות זו חושפת למעשה צד בעייתי מאוד במעורבותה של שרה נתניהו בענייני המדינה, והיא החזירה אותי למקרה של דניאל אורטגה ואשתו. בדרום אמריקה ידוע לכול שרוסריו מוריו נחשבת לכוח המניע מאחורי בעלה, ואולי לא הייתה לו הפעם ברירה אלא למנותה כסגניתו, וכל זאת על מנת להבטיח בגילו (בן 71) את רציפות שלטונו.
מצד שני, הדוגמה הטרייה הזו של משפחת אורטגה, שבה האישה בוחשת ובוחשת לאורך שנים ולבסוף נבחרת לתפקיד רשמי, צריכה ללא ספק לשמש אות אזהרה שאסור שה"דמוקרטיה" היחידה במזרח התיכון תהפוך ביום מן הימים לרפובליקת בננות.
25 תגובות
ועדין
ובכל זאת להשוותצאותנו לרודנות דרם אמריקאית זאת הגזמה
מאמר בהחלט מעניין. נתניהו הוא באמת סוג של רודן שמתנהג כמו מלך. מזל שאצלנו יש רשויות דמוקרטיות יותר מאשר בדרום אמריקה שאולי יעצרו את הסחף הזה.
היא לא הגישה מועמדות. טענות יש להפנות לבעלה.
הביקורת כאן היא לא על שרה נתניהו אלא על בעלה שמאפשר את זה. מאמר יפה.
מאמר קולע
מאיר עיניים
אבל מתקדמים לשם בעקביות
מסכים כמעט עם כל מילה, אבל גם עם מה שלא יש הגיון בדברים. כתוב טוב.
השוואה בין ישראל לניקרגואה ו\או בין נתניהו לאורטגה מוכיחה שהמשווה הוא עם הארץ בענייני פוליטיקה בינלאומית. בלשון המעטה.
מר דגני, המאמר שלי ענייני לחלוטין ולא מתלהם כמו התגובה שלך. ההשוואה נעשית תוך ההסתייגויות המתבקשות על ההבדלים בין שני האישים ובין המדינות, הסתייגויות שמצוינות שוב ושוב במאמר. לכן היא אינה מופרכת כלל וכלל, בוודאי כשהיא נכתבת בזהירות. אבל כנראה שאתה בא עם אג'נדה פוליטית מסוימת. צר לי שקולגה לאתר תרבותי זה נגרר ללשון עמי ארצות. מכל מקום, לידיעתך, בקיאותי באמל"ט ובפוליטיקה שלה אינה נופלת כהוא זה ממומחים בשם עצמם, כמוך, ואולי אף עולה עליהם, ולכנות אותי בחוסר נימוס 'עם הארץ', מעיד שאולי אתה עצמך עם הארץ בנושא זה.
לא על שיתוף אשתו וכו', אלא נגד עמדתו הקשה נגד ישראל
הרשו לי להתערב בדיון המלומד. עם הארץ הוא כינוי מימי בית שני ליהודים שלא היו בקיאים בהלכה ובדינים וכיום הוא מילה נרדפת לבור. כיוון שהמאמר אינו עוסק בהלכה ובדינים אין צורך להתייחס אליו כדיני נפשות אלא לקרוא אותו וליהנות מכל מילה. ניכר שהכותב שלו רחוק מלהיות בור.
כתוב בטוב טעם. לא מתלהם.
הכיסוי האידיאולוגי לא משנה. מנהיגים יכולים לפעול בצורה בוטה ללא קשר לצד האידיאולוגי.
מנוסח ומלוטש. אחרי שקוראים מה שאהוד ברק אומר אתמול ובזמן האחרון על נתניהו והממשלה שלו, אז נדמה לי שהוא היה חותם בעצמו על המאמר או טוען שצריך להחריף אותו…
אבל סימן אזהרה בהחלט
קרובים רחוקים
ללא שום קשר לדרגת הקרבה – מאמר מעניין
תקראו בבקשה את מאמרה של ד"ר קינן על השתקת דעות אחרות.
צריך לברך את האתר על פרסום המאמר של ד"ר קינן וכן על פרסום המאמר הזה. קראתי את שניהם ושניהם חשובים וטובים.
לצערי אני נאלץ להסכים עם תוכן המאמר. קראו היום על החקירה. מאמר מדויק.
מה שכתבת כאן על ביבי הוא מדויק (לצערנו). תנו לנו עוד מאמרים כאלה שכותבים את האמת ללא פניות
בננות!
אין מה להשוות לדרום אמריקה. אבל עם הרבה פגמים שעלולים לדרדר את שיטת המשטר
לצערנו, כל מה שמתחולל בימינו בישראל בסוגיית הון-שלטון רק מחזק את ההשוואות, אם כי קראתי את המאמר וכתוב בו שכל דמיון מקרי בהחלט, ובכל זאת…