חד"ש החדשה

התנהגותן של המפלגות הערביות נוכח מותו של פרס
שמעון פרס ז"ל צילום: Ministry of Defence Flickr

אני כותב מאמר זה ביודעי כי הוא יהיה אובייקט למתקפה הן של יהודים והן של ערבים. אבל הדברים צריכים להיאמר, כי התחושה מרה וחמוצה, ואולי אני עוסק, בעצם, בחלב שנשפך.

התנהגותם של אנשי חד"ש עם היוודע דבר מותו של פרס, התגובה המבישה של עודה והחרמת הלוויה הם אות מבשר רעות.

אינני מדבר על הרשימה הערבית כולה, שהרי אין כל ציפיות מזאחלקה ומזועבי, אבל יש גם יש ממפלגה ערבית-יהודית, לפי הגדרתה, כחד"ש.

שמעון פרס איננו אהוד על המפלגות הערביות הן משום שהיה לצדו של בן גוריון בעת הקמת מדינת ישראל, והן בשל היותו איש ביטחון מובהק, קודם שפנה לנושא השלום.

איש איננו מצפה שדגלי חד"ש יורדו לחצי התורן, אבל יש לצפות מחד"ש להתנהגות חכמה, בוגרת ונאורה.

מי שרוצה להילחם את המלחמה הקודמת – שיילחם. מי שחושב שנתניהו, ליברמן ופרס חד הם – שיבושם לו. מי שלא מבין שישראל נמצאת בקרב מול השקפות סמי-פשיסטיות שלא יתפלא אם לא יימצאו לו בני ברית בציבור היהודי.

כל אישיות מסמלת קו וכיוון. מסמלת נאורות או שמרנות חשוכה. שמעון פרס מסמל כבר שנים רבות את הכיוון הנגדי מזה שבו צועדת הממלכה. מטיף לשלום ולשתי מדינות זו לצד זו. מגייס כספים בעולם לפרויקטים משותפים ליהודים ולערבים. ראיתי את הנערות והנערים מדבוריה במרכז פרס שעה שהציגו עבודות רובוטיזציה מתקדמות ואורו עיניי.

שמעון פרס ולא חד"ש היה קרבן להתקפות נזעמות בקרב הציבור היהודי. חלק מהעם ראה בו כמי שלא חי במציאות. הוא נתפס כ"שמאלן" על ידי כל מזילי דמעות התנין מקרב הימין לאחר מותו.

הקביעה של חד"ש, כי שמעון פרס איננו ראוי למחווה מצדם עם מותו, מביאה לכך שציבור מתנגדי ממשלת נתניהו חש כי במערכה על דמות הדמוקרטיה הישראלית, חד"ש איננה מבחינה מי הם שומריה ומי הם הקמים עליה לכלותה.

בקרב הציבור היהודי יש חילוקי דעות של ממש. יש המתנגדים לכיבוש ויש רבים שאינם מכירים בו כלל ועיקר. יש הרוצים שתי מדינות ויש הרוצים מדינה אחת ובה מיעוט ערבי קטן ככל האפשר. יש השומרים על מערכת המשפט ויש המתנכלים לה. יש המתנגדים להדרת מיעוטים מכל סוג ויש המסיתים את הציבור לקדשה.

מוחמד ברקה וחבריו היו יריבים להשקפה הציונית המקובלת על רוב המפלגות בארץ, אבל הם הבחינו בין ימין שונא ומסית לבין האחרים שלוחמים על שוויון זכויות ומגנים על ערכים אוניברסליים שחלים על יהודים ועל ערבים כאחד.

לא אכחד אם אומר שחד"ש איננה מייצגת נאמנה את הציבור הערבי. חלק מכריע מערביי ישראל רוצה שיתוף ומחפש חיבור להוויה ישראלית משותפת. סקרי דעת קהל שנערכו במכון לדמוקרטיה הוכיחו כי מרבית הערבים מוכנים לחיות במדינה יהודית שמעניקה שוויון אזרחי מלא לתושביה.

לפני למעלה מ-20 שנה בעת הרצח הנפשע של יצחק רבין, התאבלו מרה רבים מערביי המדינה, כי ראו ברבין לוחם להשגת שלום תוך נכונות לחשוף עצמו להתקפות הימין. רבין בעברו היה רמטכ"ל ומצביא מלחמת 1967. עובדות אלו לא מנעו את האבל הגדול על מותו. במה שונה שמעון פרס מיצחק רבין? שניהם היו שותפים לתהליך השלום ופרס אפילו שכנע את רבין לצדד במהלך.

מאז ישראל חשוכה יותר, קרתנית יותר וימנית יותר. שמעון פרס היה קרן אור באפלה והיה ראוי להוקרה ולא להוקעה בעת שכרע ונפל.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. אבל לא ברור לי למה למפלגה אסור להיות במצב שהם לא באים להלוייה של נשיא לשעבר. האם הם היו חייבים להגיע להלוייה של כל נשיא לשעבר?

  2. עוזי,
    למרות הטרמינולוגיה, חדש איננה ואף פעם לא הייתה מפלגת מעמד קומוניסטית, אלא מראשיתה (כבר מהפרישה ממק"י 1965)היא הייתה מפלגה שנותנת ביטוי לרגשות הלאומיים של החברה הערבית, כך שאולי הציפיות ממנה מוגזמות…?

  3. יש לך ביקורת גם כנגד מי שמתנגד לממשלה שאתה לא אוהד. הכל לגופו של עניין. בהתאם לאמונה.לאידיאולוגיה.

  4. זאת רשימה כלל ערבית שרק תלך ותגדל ותלך ותקצין בשל הנסיבות במדינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן