דרושה אג'נדה קונסטרוקטיבית

בתאריך 7.2.16 התכנסה בגני התערוכה בתל אביב הוועידה התשיעית של מפלגת העבודה. לוועידה הגיעו מכל רחבי הארץ יותר מ-1000 משתתפים מתוך כ-1800 צירים שנבחרו כחוק בסניפי המפלגה. ועידה זו הוקדשה לליבון העמדות המדיניות של המפלגה. קודם לכן בתאריך 2.2.16 התקיים במכון למחקרים אסטרטגיים (INSS) ברמת אביב, יום עיון בהשתתפות עשרות חברים שעניינם נוגע לנושא הוועידה. מטרת יום העיון הייתה לגבש הצעות לסדר היום של הוועידה. בהזמנה הרשמית ששלח מזכ"ל המפלגה קודם לכן לצירי הוועידה נכתב (ציטוט): "חיוני כי מפלגת העבודה והמחנה הציוני יציגו חזון ותכנית מדינית-ביטחונית מעודכנת, שיהוו אלטרנטיבה לאוזלת ידה של הממשלה". אני מביא להלן את דברי אחד מוותיקי המפלגה שנישאו מעל במת הוועידה. אני סבור שדברים אלה רלוונטיים מתמיד. (לא נגעתי בתוכן הדברים):

מפלגה השואפת לשלוט במדינה או ליטול חלק בשלטון, אינה יכולה להתנהל ללא עמדות פוליטיות – לפחות בטווח מוגדר – הנסמכות על השקפת עולם ברורה.

לצערי, זה המצב במפלגת העבודה כיום, ולכן טוב עשו אלה שהחליטו לקיים את יום הדיונים הזה. אולי מכאן תצמח אג'נדה קונסטרוקטיבית למפלגה.

חברים נכבדים, כיוון שניתן לי זמן קצר אהיה תמציתי בדבריי, שיהיו יותר בבחינת ראשי פרקים. אולי בעתיד נצליח לקיים במפלגה דיון יותר מעמיק בסוגיות היותר חשובות במדינת ישראל כיום, ולא להתעסק בזוטות כדוגמת "חושבים – חושבות" של ח"כ מרב מיכאלי.

הנושא החשוב ביותר במדינת ישראל היה, הווה ובוודאי יהיה גם בעתיד, שאלת הביטחון השזורה בהכרח ביחסי החוץ של המדינה. הרי לכל אחד בן, אח, אב, או קרוב משפחה אחר המשרת בכוחות הביטחון ושאלה זו נוגעת בכל בית בישראל.

מאוד חשוב לדבר על סוציאל דמוקרטיה ועל מתווה הגז על פי בית מדרשה של ח"כ שלי יחימוביץ'.

הרבה, הרבה יותר חשוב לדבר על הביטחון ולגבש עמדות פוליטיות נכונות מצד אחד – אך גם מתאימות מבחינה אלקטוראלית לזכייה בבחירות.

שתי מדינות או מדינה אחת – לא זה ולא זה. למה? כי כבר יש משהו אחר. כמה מכם מכירים את המסמך המכונה הסכם אוסלו ב'? כן, זו החוקה שעל פיה מתנהלים העניינים המדיניים בין הירדן לים התיכון. זה ההסכם שחתמו עליו רבין הי"ד והטרוריסט ערפאת ב-28 בספטמבר 1995. לאסוננו, 37 ימים לאחר מכן רבין נרצח על ידי בן עוולה יהודי. כעדים, חתומים עליו מנהיגים מארצות הברית ומברית המועצות. הפטרונים דאז של שני הצדדים. כך שההסכם מוכר דה יורה על ידי בכירי הקהילה הבין-לאומית.

ההסכם לא בוטל. לאחרונה, אמנם, אבו מאזן איים שהוא יבטל את ההסכם ויחזיר את הפלסטינים לשלטון ישראל. הוא רק מאיים. הוא לא יבטל את ההסכם כל כך מהר, כמו שאסד הצעיר מסוריה עדיין לא הולך לשום מקום.

ההסכם יצר כאן מצב חדש. חברים – אין יותר כיבוש. תשכחו מזה. המונח "הכיבוש" מהווה אצל הפלסטינים מילת קוד למה שקרה כאן ב-1948. את זה הם רוצים לבטל. לכן הם לא מוותרים על זכות השיבה.

הנה לכם, רק לצורך דוגמה, אחת השטויות שיצאו מפי מנהיג שלנו: לקלוט פליטים מסוריה? מישהו כאן התחלק על השכל?

ההסכם הזה יצר כאן מבנה פוליטי חדש, דהיינו יצר כאן קונפדרציה א-סימטרית של שלוש יחידות פוליטיות. ישראל איו"ש ורצועת עזה. זה המצב הפוליטי האמתי. וזה הולך ומתפתח, עם כל הקשיים שבדרך.

שתי מדינות לא יהיו כאן – כי הערבים לא רוצים. מדינת כל תושביה לא תהיה כאן – כי היהודים לא רוצים. נותרו רק שתי אופציות בלבד – קונפדרציה זו שנוסדה על פי הסכם רבין- ערפאת או המשך מאבק מזוין בעצימות נמוכה כמו שזה כיום, שיכול להתפתח למלחמה ואז הנכבה של 1948 תהיה קדימון קטן לעומת הנכבה הבאה.

אין לי ספק שישראל תנצח בגדול בנכבה הבאה, השאלה היא אם זה מה שאנחנו רוצים. מובן שלא.

לכן על המפלגה לגבש עמדות פוליטיות ישימות ולא לדבר בבליל של קולות כדי שלא נבלבל את הציבור וגם לא נבלבל את עצמנו.

ולסיום עוד דבר שלא קשור – אבל אולי כן קשור. יש במדינה הרבה כסף. יש לממשלה הרבה כסף. לפני כמה שבועות דיברתי עם ח"כ שלנו המכהן בוועדה חשובה בכנסת. הצעתי לו לפתוח במאבק להקצות למערכת הביטחון תקציב מיוחד למגן 500 מרכבות ב"מעילי רוח" ולהעמיד לרשות צה"ל 1000 נגמ"שי נמ"ר. כל זה ללא עיכוב, בתקציב מיוחד למטרה זו.

זה על מנת למנוע הישנות מקרים טרגיים כמו סיפור הזלדה ושמונת ההרוגים בעזה במבצע האחרון.

אין לי ספק שמתישהו נצטרך לנקות את דרום לבנון מטילי חיזבאללה ולהיכנס עוד פעם לעזה. כל מנהיג שמתעלם מכך יכול להיות מואשם ברשלנות פוליטית.

לצערי דבר לא נעשה. על כן בהרבה בתים עלולים לשבת שבעה.

אני קורא מכאן לח"כים הנוכחים באולם לגשת מיד לטפל בעניין זה. תפסיקו לספר לי שככה לא עובדים וכדומה. לכו להיאבק על עניין זה ממחר בבוקר. זה נכון גם עניינית וגם פוליטית.

אם להיות מעט ציני – אני בטוח שתהיה לזה גם תועלת אלקטוראלית.

תודה לכם על ההקשבה.

—

והערות משלי:

הכינוי "מעיל רוח" ניתן למתקן משוכלל ביותר, פיתוח ישראלי ראשון מסוגו בעולם (דומה מאוד לסיפורה של כיפת ברזל), אשר ניתן להתקינו בטנקים הנמצאים בשירות צה"ל. על פי הניסיון הקרבי שנצבר, מתקן זה מפוצץ פגזי אויב לפני שהם פוגעים בטנקים שלנו. מתקן זה מנע פגיעות בטנקים ישראליים והציל חיי חיילים רבים. עלותה של כל יחידת מתקן מסוג זה היא עשרות אלפי דולרים.

נמ"ר הוא נושא גייסות משוריין (נגמ"ש) שעשוי מתובת טנק המרכבה ללא הצריח והתותח. כנושא גייסות הוא מגן פי כמה וכמה טוב יותר על החיילים המוסעים בו מאשר נגמ"ש ה"זלדה" האמריקני שגילו עבר כבר את יובל השנים. לנמ"ר יש תקרה משוריינת ואילו הזלדה פתוחה כלפי מעלה.

מיגון צי הטנקים של צה"ל, או אף מיגון חלקו, והחלפת הזלדות בנמ"רים דורשים תקציב של מיליארדים. על זה יש להיאבק במסגרת הסדרת סדרי העדיפות בהקצאת תקציבי המדינה. כיום, כחצי שנה אחרי הוועידה, תהליך המיגון כבר החל, אך עדיין לא בקצב הדרוש.

אין ספק כי בזמן כלשהו בעתיד יצטרך צה"ל לפעול בלבנון ואולי גם בעזה. מדינת ישראל לא תוכל לחיות בשקט כאשר מאגרים של עשרות אלפי טילים מסוגים שונים מקיפים את גבולותיה בצפון ובדרום.