מדינות דמוקרטיות נשענות על ההנחה כי האזרח הוא יצור פוליטי והוא לוקח חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות של המדינה. לא פלא אם כך שחוקרי מדע המדינה משקיעים מאמצים רבים כדי לפענח את ההתנהגות הפוליטית של האזרח ולהבין את הדרך שבה הוא מגבש את תפיסת עולמו ביחס למפלגות ולסוגיות הפוליטיות.
אולם מה הסיבה שהבוחר מעדיף חלופה א על פני חלופה ב? האם הבחירה רציונלית וקרה או אולי מונעת מרגש ומתחושות? האם הבוחר מצביע באופן יחידני או כחלק מקבוצה? האם ההצבעה היא מבין חלופות או למעשה היא אשרור של עמדה קיימת? האתגר גדול עוד יותר, מפני שלרוב הבוחר בעצמו לא מודע למניעים שבבחירתו, ובהרבה מקרים ההסברים שניתנים הם הסברים שבדיעבד.
האסכולה הרציונלית (המחמיאה ביותר לאזרח) גורסת כי הבוחר מפעיל שיקול דעת מחושב ובוחר בחלופה שתביא עבורו את התועלת הכלכלית הגבוהה ביותר מבין החלופות הקיימות. דוגמה בולטת היא הסיסמה ששימשה את ביל קלינטון בבחירות בשנת 1992, שבה ביקש להפנות את תשומת לב האזרח האמריקני למציאות הכלכלית: "זאת הכלכלה, טמבל".
כיוון הפוך מציגה הגישה הסוציולוגית, שלפיה מבנה החברה והשסעים הקיימים בתוכה הם, למעשה, אלו שיוצרים את ההעדפות הפוליטיות של היחיד. במקרה זה הבוחר מצביע על פי ההשתייכות הקבוצתית שלו, שלא תמיד קשורה לשיקולים התועלתניים של היחיד ובמקרים מסוימים אף סותרת אותם. מכאן כי הזהות הקולקטיבית של הבוחר היא זו המכוונת אותו בקלפי.
הבוחר, הגם שנמצא לבדו בקלפי, מצביע כחלק מקבוצה. המפלגה המועדפת עליו היא זו הנתפסת כמייצגת את זהותו החברתית. ההרכב האנושי של המפלגה, המטרות המוצגות, הסמלים והסיסמאות – כל אלו יחד שותפים ביצירת מיצג של זהות קולקטיבית מבוקשת.
כל ניסיון לנתח את תוצאות משאל העם בבריטניה מבחינה רציונלית, בטעות יסודו. אזרחי הממלכה נאלצו לבחור בין שתי חלופות המייצגות שתי זהויות קולקטיביות שונות: מצד אחד זהות אנגלית לאומית ומנגד זהות אירופית גלובלית. הגירת הפליטים אל היבשת בשנים האחרונות נתפסה כמאיימת על הזהות המקומית, ולכן רק העצימה את המתח ששרר עוד קודם לכן בין שתי הזהויות המתחרות.
לאלו המעוניינים בדוגמאות מהזירה הישראלית, די אם נזכיר את כיצד הפעיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את הזהות הקולקטיבית של בוחריו תוך איום על כך ש"הערבים נוהרים אל הקלפיות", ביום הבחירות.
ההעדפה הפוליטית של תושבי הממלכה לבחור בחלופה שעלולה לגרום דווקא לנזק כלכלי, מוכיחה לדעתי עד כמה חזק הצורך של היחיד להשתייך למסגרת חברתית, שאותה הוא תופס כמשמעותית וכחלק מזהותו, אפילו במחיר של פגיעה ברמת החיים. בפרפרזה על דברי קלינטון: "זאת לא הכלכלה, טמבל, זאת הזהות".
13 תגובות
החלטות לא רצינאליות
מכירים את העובדות על בריטניה ולכן הפרשנות שלהם לא רצינית.
אתה צודק.
מכיוון שאני קשור עם קולגה בבריטניה וגם שהיתי שם בעבר, אני מכיר את הלך הרוח שם. כמו כן הבריטים מצאו את עצמם נקרעים בין שתי שיטות שלטוניות – פדרליזם לעומת אוניטריזם. לזהויות קולקטיביות כיום בבריטניה אין כל משמעות. זה סיפור ארוך מדי לתגובה זו. הסיבה העיקרית היא הכלכלה. כבר בטווח הקצר כלכלת בריטניה תשתפר. מיד הם יחסכו העברת כסף בכמות משמעותית מאד מלונדון לבריסל וגם יוכלו לשלוט על ההגירה לבריטניה – מה שנמנע מהם על פי אמנת שנגן.
תודה על תגובתך יצחק ואני מסכים שהנושא ארוך מידי לפוסטים או לתגובות באתר,
אבל נקודות למחשבה:
1. אם הסיבה כדבריך היא הכלכלה, כיצד הבריטי בוחר מבין שתי האלטרנטיבות שהוצגו לו? האם הוא בקיא בניתוחים הכלכליים, או שהכלכלה היא רק התירוץ והוא מסתמך על עמדות מוכנות?
2. אמירות (שגם אני שמעתי)שנמאס לסבסד את היוונים העצלנים או שלונדון מוצפת בפולנים ועוד.. משקפות הסתייגות מהזהות ולא שיקול כלכלי
3. הרוצח של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס בשבוע לפני ההצבעה, קרא בקול :"בריטניה מעל הכל" וזה אומר הכל
מרדכי לוי
אתייחס בקצרה לנקודות שהעלית:
1.הבריטי בקיא בכלכלה. בייחוד בן מעמד העובדים שזרים תופסים את מקום עבודתו ולוחצים על הפחתת עלות העבודה.
2. הסתייגות מזהות מהווה שיקול שולי. זה לא רק לסבסד יוונים וכו' אלא צמצום בשירותי רווחה, בשירותי בריאות, בזמינות מגורים, בהעברות כספים לבריסל, בעלויות שיטור ובתי סוהר, בהכנסת מחלות וכדומה. הכול עולה הון כסף והבריטי יודע זאת טוב מאד.
3. אם אתה חושב שקריאתו של רוצח קוקס אומרת הכל – אז אתה נתפס לטעות מתודולוגית. האיש, פועל גינון מובטל ברוב הזמן, על פי העיתונות הבריטית גם לוקה בנפשו. האם נכון לבנות תיאוריה על פיו?
אנא קרא מאמר שכתבתי באתר זה בשם: "האם בכירים במפלגת העבודה הבריטית התקרנפו?" תוכל למצוא שם התייחסות לחלק מהעניין.
אני מודה לך על היותך בר פלוגתא, זה בהחלט מאתגר. אבל אענה לך בשאלה כי הנושא בסופו של דבר הוא עקרוני ונוגע במניעי הבוחר.
כשאתה נדרש להצביע בקלפי, האם אתה בוחר את מפלגתך על פי תועלת כלכלית?
הישראלי?
הבה נראה: אם חרדי מצביע למפלגות חרדיות, וספרדי מצביע עבור ש"ס, ועולה מרוסיה מצביע לישראל בתנו, ובוחר ערבי מצביע לרשימה ערבית, ואיום של נהיר עברים לקלפיות מניעה הצבעה של בוחרי ליכוד, המסקנה שגם הבוחר הישראלי מונע ממניעים של זהות קבוצתית.
לגבי הבוחר הישראלי אתה צודק לחלוטין. כאן שיטת המשטר ושיטת הבחירות והאופי הפוליטי שונים לחלוטין מאותם הפרמטרים בבריטניה.
ולרפאל קליין – הבוחר הישראלי רציונלי למדי. הוא בוחר במי שנותן לו יתרונות בתחומים שונים. בעיקר יתרונות כלכליים. החל מכסף לישיבות, להתנחלויות, למגזרים עדתיים, וםעם זה היה לקיבוצים. רוצה עוד דוגמאות?
כולנו בסופו של דבר, שבטים שמכונסים תחת דגל והימנון, ואפילו חלק מהשבטים לא מכירים בהם
מוטי שלום,
דברים מעניינים, יחד עם זאת רציתי להסב את תשומת ליבך לכך שהיום יותר ויותר כלכלנים בבריטניה טוענים כי בטווח הבינוני יהיה שיפור בכלכלה הבריטית. (ללא ספק יפגעו ארגונים שהאיחוד הארופאי מימן מאינטרסים בין היתר שלו).
מעניין להתייחס בהקשר הדברים שרשמת גם לניתוח הגאוגרפי של דפוס ההצבעה. (לונדון,סקוטלנד וצ. אירלנד מול היתר)
שלומי שלום
ראשית אתה צודק. נמצא קשר בין השתייכות קבוצתית ובין הצבעה. לדוגמא בסקוטלנד היה רוב ניכר בעד ההישארות, מה שתומך בדפוס שההתנהגות קבוצתית.
שנית, השאלה היא לא כיצד המהלך ישפיע על הכלכלה, אלא האם זה היה המשתנה המסביר את ההצבעה, או אולי ישנו משתנה אחר.
בין יהודים לערבים?
בין דתיים לחילונים?
בין דתיים לאומיים לחרגים?
בין אשכנזים לספרדים?
בין חרדים ספרדים לחרדים אשכנזים?
בין ימנים לשמאלנים?
ואפשר להמשיך עד מחר
אז הכל יתפרק?