אין מקום להשוואה

אחינועם ניני הצהירה שאם אריאל זילבר יקבל פרס מאקו"ם היא מוותרת על כבוד דומה. מיד קמו מקטרגים על מהלך החרם מצדה. השימוש במושג חרם כאן הוא הזוי. ניני קיבלה הכרעה אישית באילו נסיבות לא תקבל את הפרס. מובן שמעשה זה הסב את תשומת הלב לאישיותו של חתן הפרס.

מי שטוענים שהתקשורת מוטה, ושאינה מפרגנת לאנשי ימין (וכך גם הנהלת אקו"ם) מתעלמים מהעובדה שזילבר איננו איש ימין רגיל התוקף את "מדיניות הוויתורים". העובדה שחלקים מהימין מזדהים אתו היא מבחילה ומבהילה. אין כאן ויכוח בין דעות. האמירות של זילבר על ערבים, על הומואים ועל חילונים אינן עוד דעה, אלא התרסה ערכית נגד אושיות הדמוקרטיה במדינת ישראל.

אראל סגל, שדר מוכר, אמר שהוא יפזם תמיד את שיריו של זילבר ויתעלם מנוכחותה הווקאלית של אחינועם ניני. אני אוהב מאוד חלק ניכר משירי זילבר, אבל אחינועם ניני היא תופעה ישראלית אוניברסלית שקשה להעמיד מולה איקונים דומים.

ראשית היא זמרת ראשונה במעלה. יש לה קול נדיר ויכולות מגוונות. היא הפכה לאייקון בעולם הגדול ובעיקר באירופה. נוכחתי ברסיטל שלה באירופה לפני שנים, והייתי גאה בישראליות שהקרינה ובהערכה שזכתה לה. אי-אפשר לסווג את ניני עם זמרות מובילות שלנו כמו ריטה, יהודית רביץ או מירי מסיקה. ולא משום שהן טובות יותר או פחות ממנה, אלא משום שזה עימות בין הז'אנר המקומי המכובד לבין זה שפונה החוצה מתוך בחירה.

הפרשנים האובייקטיבים מחפשים דמיון בין זילבר לניני, ואכן, נמצא דמיון מופרך: שניהם קיצונים, הוא מימין והיא משמאל. לכן, הם טוענים, בעצם דין אחד לשניהם. ובכן, זה כמו לומר שיש דמיון בין מרטין לותר קינג לראשי הקו קלוקס קלאן, כיון ששנים רבות הם לא השתייכו לזרם המרכזי של התודעה האמריקנית. אבל ההבדלים ביניהם שרירים וקיימים.

אחינועם ניני היא לא רק אמנית נדירה, היא אישה דעתנית ובעלת עמדות ברורות. עמדותיה נוגדות את המתלהמים שבאנשי הימין, אבל אין בהן קריאה לאלימות, לפסילת ציבורים שלמים או לגזענות.

לא אכחד, אני מכיר את אחינועם ניני. אמנם לא נפגשנו בשנים האחרונות, אבל אני משתדל לעקוב אחרי דבריה ועמדותיה. אני לא מבקש ממתנגדיה לפרגן לה, רק מבקש שלא להשוותה למי שאין דבר בינו לבין הומניזם ואהבת האדם.