חג חירותי

משאירה את הרע מאחור
עליזה הרשקוביץ

לבשתי חולצה לבנה. כפי שאימא שלי תמיד אומרת, את החג מקבלים בלבן… כמו תמיד בת ממושמעת. עושה מה שמצפים ממנה ומה שאומרים לה.

מרחתי מייק אפ כדי לכסות על העצבות שנמצאת בלבי למרות שמחת החג. ליפסטיק, סומק, בושם בריח מרענן ומתקתק, מרימה ראש, והחוצה – אל ההצגה שבדרך.

נכנסת לאוטו ומרגישה מחנק בגרון. גל של עצב מציף אותי. למה? אני שואלת את עצמי. הסתכלי סביבך ותראי כמה טוב. את נשואה בשנית, באושר. עם ילדים שלך ושלו ואחד שלכם. גם נכדים, ואור גדול מסביב, למה את עצובה?

עניתי לי: אני עצובה כי אני עדיין מחוברת לילדה ההיא, המפוחדת, המרצה. הילדה שמרגישה שתכף יבוא הרע ויפיל אותה אל התהום, אל החושך.

מבט למראה הפנורמית ברכב ואני משנה מסלול. במקום להוריי לסדר פסח, אני נוסעת לשכונה ההיא, למקום הנורא, המפחיד, שבו קרה הרע. שנים רבות של סבל אני נושאת עמי, פחד בלתי נשלט מהרגע ומהמקום הזה.

תפילת "אנא בכוח" מלווה אותי בדרכי לעבר הבניין, שנראה בדיוק כמו אז. בצעדים שקטים ואטיים אני צועדת לעבר הכניסה. אף שהיום ערב חג, המקום אינו שמח ואינו מואר. בתוך החושך אני פוסעת לגינה הסובבת את הבניין, מחפשת אחר המקום שבו נצרבה נפשי.

ולהפתעתי אני מגלה כי הוא נאטם.

כמה סמלי, אני לוחשת, כמה סמלי…"אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה…" חיפשתי על גופי משהו, חפץ גשמי, שאוכל להשאיר במקום הזה במקום את נפשי. צמיד קטן עם לב היה לי על היד, הסרתי אותו ולחשתי: "את נשארת כאן, את הילדה הפגועה, המפוחדת, החרדה, את נשארת כאן. אני אוהבת אותך, מחבקת אותך, את חלק ממני, אך אני חייבת להמשיך בחיי. לא יכולה לתת לך לנהל אותם." בכי חרישי יוצא מתוכי… אני משאירה את הצמיד ליד הבטון האטום, מרימה את ראשי, מזדקפת ויוצאת אל חירותי.

נכנסת לרכב, שולחת מבט נוסף לעבר המקום ונוסעת. נוסעת אל עבר חיי הטובים, לקבל לתוכי את המתנות שקיבלתי, את האומץ לשנות, את הרצון להתגבר על הפחד ולשחרר אותו. לחבק את עצמי ולהודות לכל אחד מיקיריי על נוכחותו בחיי.

"למרות שאף אחד לא יכול לחזור אחורה וליצור התחלה חדשה, כל אחד יכול להתחיל מעכשיו וליצור סוף חדש" (קרל ברד)

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. עליזה יקרה.
    את מקור השראה למושג "חירות" על כל משמעויותיו.בחג הפסח ובכלל.
    אמיצה את על הדרך והיכולת המופלאה שלך להכניס את הקורא לתוך מחשבותייך ותחושותייך.

    1. חביבה היקרה, תודה לך האפשרות ללמוד ממך לשחרר את אשר על הלב ולהביאו לכתיבה

  2. אני מוריד לך את הכובה ,
    זו טכניקה שמשתמשים ב. N L P.
    ו בתכניקות החרות שהם החזר לחיים
    זה נילקח מי המציעות ,
    וזה נכתב בצורה מדעימה אין לי מילים ,היתה לי הרגשה שאני חי את הסיפור ,קצופה במעסה שמיתנעל זה אתה לפנהי .
    כל הכבוד סיפור מקסים.

  3. רגעים ארוכים שאני יושבת מול המסך ולא יודעת איך להגיב.. כותבת ומוחקת וחוזר חלילה. לי היה קשה עם הכתוב, אבל זה לא לפורום זה.
    אגב התמונה נפלאה ומעידה רבות.
    תהני לך עם משפחתך המורחבת בחג המימונה ותזכרי שלא הזמנת אותי!

  4. הרגת אותי..אני כבר לא שמתי מייקאפ השנה.לא עוד מסיכות…זו החירות שלי
    גמר חג שמח ולחיי הרבה שמחות קטנות כגדולות

  5. לשים מייק אפ מעתה רק בשביל הטיפוח והיופי! לא בשביל ההסתרה!
    סיפור אמיץ, נוגע ללב, ומה שאהבתי במיוחד זה את העובדה שלא ממש כתוב שם מה קרה לילדה באותו מקום נורא. אני אוהבת סיפורים שמשאירים לקורא חופש…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים