פרשת חיי שרה

סיפור קצר ליום האישה על מפגש מכונן בין שתי נשים
צילום: חביבה רוטשילד

פגשתי אותה בגינה הציבורית שליד ביתה. היא הסתכלה על הפרחים, מחפשת ניצן חדש או עלה ירוק וקטן שצמח זה עתה. נאחזת בטבע ובמעשיו של בורא עולם, לדבריה.

לא הכרנו, אבל הרגשתי שאם אפנה אליה, היא לא תשיב את פניי ריקם.

ישיבה משותפת על ספסל במורד הרחוב, הניבה שיחה מרתקת של שעתיים. הצעתי לה עזרה במסגרת פרויקט חברתי שבו אני עובדת, והיא התמסרה במחשבותיה, בהגיגיה כאילו אנו מכירות כבר שנים.

סיפור חייה משלב נישואים כפויים בגיל צעיר, גירושים ונישואים מחודשים, לא בהכרח מאושרים. אולי אף רחוקים מזה.

היא חולה, אם לארבעה ילדים, לא עובדת. אישה חכמה ומודעת לעצמה, המחפשת באדיקות כל קש, ולו הקטן ביותר, להיאחז בו ולשרוד.

חיים שלמים שהיא כל כולה עבור אחרים. תומכת, מקשיבה, מלווה, מסייעת כפי יכולתה, נושאת על כפיה משאות כבדים פי כמה ממשקל גופה, אשר בשנים האחרונות החל לבגוד בה, איננו עומד עוד בנטל.

מעולם לא ביקשה דבר, רק שקט, קצת כבוד אליה כאדם. בן זוגה תמיד החליט לבד, עבורה ובכלל. לא התייעץ, גם לא נתן לה תקציב משלה שיאפשר לה לנהל את חייה. אילץ אותה לחתום על ניירות והיא חתמה. זלזל בה והיא שתקה.

לא פשוטים חייה ומסכת החוויות הקשות שנצרבו בבשרה. מוט ברזל מלובן על העור, כואב פחות ממה שהיא עברה.

עם חיזוק הקשר המקצועי איתה, חשתי שהיא עוברת שינוי וצוברת כוחות. יש לה אומץ וראייה מפוכחת, תבונה וניסיון חיים, הומור מדהים ואופטימיות חסרת תקנה.

לא מזמן סיפרה לי שלראשונה בחייה סירבה לחתום על מסמך בנקאי. בעלה התפלא ולא הבין כיצד העזה.

היא עשתה מעשה המעיד על תחילת תהליך שחרורה. לא עוד. היא איננה חפץ או שק חבטות. יש לה דעה משלה והיא מחליטה בעצמה.

אני גאה בה. אישה עם כוחות-על, עם פוטנציאל גדול, עם לב רחב. היא האחת מיני רבות, שלכבודן נקבע יום האישה. לא צריך בין-לאומי, נסתפק במשהו מקומי, נוגע ללב, כואב ומטריד.

אישה חזקה מהרוח ומכל סופת טורנדו. כי ככה היא. חייבת להיות כל הזמן בשביל כולם, גם אם אין לה אף לא אחד בשבילה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. אהבתי את סיפורך
    כמה נכון .
    כמה נשים חוות את זה.
    כמה אומץ יש לאישה בסיפורך אשר יאתגר אחרות להתחזק ולצאת ממעגל רודנות בחייהן.

    1. הי מירה,
      תודה על תגובתך.
      את כל כך צודקת וזה כה קשה, לפי מיטב ידיעתי לצאת מהמעגל הזה.הן עושות זאת באומץ רב, חלקן אף מצליח.

  2. כמובן, שקשה לי להביע במילים את התפעמותי מיכולת הכתיבה שלך שכל כך נוגעת, כי הרי המילים הן הצד החזק שלך….רק דעי, שאין עלייך, כשמדובר בכתיבה.

    1. אורנה יקרה,
      תודה.
      מסתבר שהחיים חזקים יותר מכל מילה…
      כל כך הרבה סיפורים ולפעמים ….אף מילה לא תוכל לתאר את שבאמת קורה.

    2. אורנה יקרה,
      תודה.
      מסתבר שהחיים חזקים יותר מכל מילה…
      כל כך הרבה סיפורים ולפעמים ….אף מילה לא תוכל לתאר את שבאמת קורה.

  3. ואוו! למרות החוזק ואומץ היה לי גם קצת עצוב. את כותבת כל כך נקי וברור שראיתי את התמונות בראש. את והיא יעל הספסל…. מעורר מחשבות

  4. הרוב שומרים פנימה.מעטים כמוך מבטאים סאת.עוזרים גם לאחרים לפרוק.

  5. כתיבה יפה ותאור מרגש על אישה מיוחדת וכותבת מיוחדת לא פחות

  6. יכולתי בקלות להזדהות. סיפור נפלא. אגב… יש חיים אחרי הטורנדו, ואפילו מאד יפים.

  7. הייתי רוצה לדעת יותר פרטים על האישה הזאת. לא ברמה של רכילות, כמובן, אלא אינפומטיבי.

  8. מי שמוכנה לתרום ולא מבקשת לעצמה דבר לא מקדמת אלא מרחיקה אותנו מהמצב הרצוי. לנשים מגיע והרבה. מי שמוותרת מכשילה את כולנו. מגיע לנו ויש לעמוד על כך. הריפוי לא יבוא בתרומה ובוויתור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך