אהבה התלויה בדבר

הרומן החדש של שרה אהרוני, "איפה הבית" (ידיעות אחרונות 2026, 335 עמ') שונה כרונולוגית מקודמיו בכך שהוא עכשווי; אומנם תחילתו בשנת 1985, אך סופו בשנת 2026 – שנת יציאתו לאור. גם הנושא של הספר מיוחד: הגיבור הראשי, כליל השלימות, נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית ולעינויי גוף ונפש בעטיה של טעות פטאלית, שחייבה אותו להיעלם ממשפחתו למשך 23 שנים. כך מסתבר לקורא ש"הדרך הביתה עוברת דרך קצה העולם", כפי שנכתב בסופו של הרומן. הגיוון בנושאי ספריה, כמו גם הגיוון הכרונולוגי ביצירתה של אהרוני מעידים על כישרונה האדיר.

אציג מעט מפרטי עלילת הרומן, כדי להשתית עליהם את תובנותיי מהקריאה. דניאל עזרא, בן 23 מתואר כעלם יפה תואר, שעיניו מהפנטות נשים וגברים אחד. הוא רהוט בדיבור, נעים הליכות, איש עבודה, שהחליט להפסיק את לימודיו לאחר סיום בית הספר היסודי כדי לצאת לעבוד, והוא כבר בעליה של משתלה פורחת ומצליחה. הדמות המלבבת הזאת צמחה בחיק משפחה אוהבת ותומכת.

לעומתו ניצבת ריקי, נערה שגדלה במשפחה לא מתפקדת – אימה נפטרה בילדותה, ואביה, שהיה צורף אומן בתימן, אינו מסוגל להתמודד עם הקשיים של עולה חדש בארץ, שוקע בשכרות, ואינו מסוגל לתפקד כאב. הילדה עוברת בין מסגרות, ואיננה מתאקלמת בשום מקום, היא גסת רוח, אלימה ודיבורה בוטה ועילג. יופייה והמיניות שלה מנתבים אותה לבר ביפו, שם היא מתפרנסת בעיקר ממכירת גופה. בעל הבר משכן אותה בדירה מעופשת שקירותיה משמשים משתנה לשיכורים.

היא נקלעת לחבורת צעירים ממושבה במרכז הארץ (בכל הספר לא מוזכר שם המושבה), ומחליטה "לצוד" את הבחור הכי שווה – הלא הוא דניאל. היא מצליחה (אדלג על השלבים המתוארים בצורה צבעונית מאוד), תוכניתה מתגשמת והם נישאים, אף שדניאל שומע מחבריו שהיא שוכבת עם כולם. כאן מביאה הסופרת דימוי הולם לחלוטין לדמותה של ריקי: "הבחורים במושבה נדבקים אליה כמו מסטיק לסוליה" (עמ' 70).

לאה, אחותו של דניאל, מזהירה אותו מפני העגבנית הזאת שאינה מסוגלת לומר שתי מילים בלי שגיאות, אבל יופייה והבטחותיה ל"התנהגות טובה" משכנעים אותו. במשך חודשיים היא שומרת אמונים, אולם עד מהרה היא מחליטה שחייה צריכים להיות חגיגה: הבעל יעבוד ויממן את מותגי היוקרה שהיא רוכשת, והיא גם תוכל לשכב עם כל גבר שימצא חן בעיניה. אימו של דניאל, שאושפזה בבית חולים, עדה לנשיקה ולפלירט של ריקי עם אח שטיפל בה.

דניאל מתחקר את ריקי, והיא מודה ששכבה עם כמה גברים ממש לפני החתונה, וגם מייד אחר כך. לאה, אחותו, מייעצת לו "לחתוך" עוד לפני שיהיו ילדים, אך דניאל טוב הלב סולח לה. נולדים להם בן – אסף, ולאחר שש שנים בת – מאיה. דניאל משוגע על ילדיו, מטפל בהם ומרעיף עליהם אהבה, בעוד אימם מבלה בבתי קפה ובהתעלסות עם מאהבים – ומוזר בעיניי שהסופרת לא נטעה במוחו של דניאל ספק כלשהו שמא אשתו הנפקנית ילדה את שני הילדים לגבר אחר.

ריקי מודעת לכך שדניאל משה אותה מאשפתות, ובזמן החיזורים היא רואה בו "מאמי", ו"גבר עדין כמו צמר גפן" (עמ' 60). אבל האהבה הגדולה, ואסירות התודה מתהפכות לשנאה מבהילה. וכל כך למה? מסתבר שריקי אינה סולחת לו על כך שהמשפחה שלו נורמלית, אוהבת ומגוננת, והיא הרי באה ממשפחה לא-נורמלית (עמ' 23-22, 139, 258). היא זורקת עליו סכין, ובהזדמנות אחרת סוטרת לו עד שפניו מכחילות ומדממות, וכדי להעלים ראיות היא מציגה התנצלות ופיוס עד שהסימנים על פניו ייעלמו, והוא לא יוכל להתלונן על אלימותה. במקביל, היא מעלילה עליו שהוא אלים כלפיה, חותכת לעצמה ורידים ומכה את עצמה, היא מתלוננת שוב ושוב במשטרה, ובכל פעם עוצרים את דניאל, ולאה הטובה צריכה לשחרר אותו בערבות.

דניאל מייחל לגט, והיא כביכול מסכימה, אבל ברבנות, בעקבות עצה של עורכת דין ("עורכת דינית" בלשון שלה) היא מציגה עצמה כאישה חרדית המבקשת שלום בית, ומבקשת מבית הדין מזונות וצו הרחקה. דניאל הנרדף נאלץ ללון אצל הוריו, אצל אחותו, במשרד של גיסו, אבל לה יש עיני רנטגן, והיא מאתרת אותו בכל מקום ומזעיקה לשם את השוטרים. באחת הפעמים היא טלפנה לחבר של דניאל בחיפה, בטענה שדניאל דקר אותה בסכין, והרי הוא שתה בירה עם החבר בחיפה (עמ' 199).

ריקי מודעת לכך שהיא שטנית, שיש בה שד בלב, אבל היא נהנית לראות שהוא סובל, נהנית לראות את הגבר הנפלא הזה הופך לסמרטוט.

בעקבות מערכת היחסים הרעילה הזאת, המשתלה שלו, חלום חייו, נהרסת, והוא אינו מצליח להתאושש כלכלית. לאה משלמת מזונות לריקי במקומו, ואף משלמת סכום עתק לעורך דין שיוכיח שדניאל חף מפשע. דניאל זועק מנהמת ליבו על אטימותם של השופטים שפוסקים אוטומטית לטובת האישה, ומאשימים תמיד את הגבר. הייתי ממליץ לשופטים ולדיינים לקרוא על גורלו של דניאל ברומן מרתק זה.

שנאתה התהומית של ריקי לדניאל שהציל אותה מהמדמנה שבה חיה מילדות – שעומדת במרכז עלילת הרומן – נטעה בי תובנות שעליהן אכתוב בהמשך.

בחלקה הבא של סקירת הספרות אתאר את קורותיו של דניאל, שחש שעולמו צר עליו ואין לו ברירה אלא להימלט רחוק ככל האפשר – עד לפרו שבדרום אמריקה.