לִכְתֹּב אֶת עַצְמִי לָדַעַת

עַל כְּתֵפֶיהָ הָעֲדִינוֹת שֶׁל הַכְּתִיבָה

כְּשֶׁהִיא מְחַבֶּקֶת, וּנְדִיבָה

הֵטַלְתִּי תַּפְקִיד

מַכְבִּיד

וְהִיא נוֹשֵׂאת בָּעֹל שֶׁל תַּפְקִידָהּ

וְהִיא לִי אַחַת וִיחִידָה

אֵינֶנָּה מִתְלוֹנֶנֶת

מַרְגִּיעָה, מְאַזֶּנֶת

וְרַק בַּלַּיְלָה, בְּעֵת חֲשֵׁכָה

הִיא לוֹחֶשֶׁת מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה

וְאוֹמֶרֶת שֶׁעָלַי לִמְצֹא וּמַהֵר

מַשֶּׁהוּ נוֹסָף, בְּעִקָּר מַשֶּׁהוּ אַחֵר

כִּי יֵשׁ לָהּ כְּתֵפַיִם עֲדִינוֹת,

וּקְטַנּוֹת

וּפָשׁוּט אֵין לָהּ בְּרֵרָה

כִּי כָּמוֹנִי, הִיא עַל סַף שְׁבִירָה.