Happy ending

הסיפור של קרלוס
קפה רותי'ס

רחוב 23 הוא רחוב מעניין. יש בו גינה ציבורית מטופחת להפליא, נראה לי שהעובדים מגלחים למשעי את הדשא במספריים קטנים, ומנקים את השבילים במברשות שיניים קטנות. מול הגינה ניצב לו בניין משולש, ויש הקוראים לו בניין המגהץ.

ברחוב הזה ניצב גם מלון צ'לסי המיתולוגי. הו, הנה לאונרד כהן וג'ניס ג'ופלין יוצאים מהמלון ונכנסים ללימוזינה, הנה בוב דילן נכנס ללובי. הדמיון שלי עובד פה שעות נוספות. הנה אומה תורמן הולכת מולי ברחוב, יכול להיות שהיא חייכה אליי? למה לא? היא הרי כזאת רגישה וחכמה ורואה את כל המעלות הפנימיות שלי… בהמשך הרחוב נמצא בית הקולנוע שבו נערך לפעמים פסטיבל הסרטים הישראלי, ובדרך פוגשים כל מיני מוסדות קולינריים, חלק מהם טובים ביותר, כמה בינוניים וחלק מהם אפילו גרועים.

בקצה המערבי של רחוב 23 נמצא Ruthy's, בית קפה בעל קירות זכוכית גדולים היושב על שביל האופניים המקיף את העיר. מעבר לשביל זורם לו בגאון נהר הדסון, סירות קטנות עד אוניות פאר ענקיות שטות עליו, נוף יפה.

אני יושב וצופה ברותי מנהלת את המקום ביד רמה ובחיוך תמידי על פניה. קרלוס המלצר עסוק, אוכל בחטף בעמידה ובקושי יש לו אפשרות להתבונן ברוכבי האופניים ובאוניות השטות בנהר.

קרלוס מעשן מעט ואוכל יותר מדי מתוקים, הוא מטפח לו כרס קטנה וכולסטרול גבוה. רוכבי האופניים שעוצרים לקפה ועוגה או לארוחה קלה שואלים: "מדוע אתה לא רוכב? זה טוב לבריאות". וקרלוס מחייך ואומר: "מתי בדיוק ארכב? אני עובד שישה וחצי ימים בשבוע".

סמוך לקפה יש אולפן טלוויזיה שבו מצלמים את הסדרה חוק וסדר, וכל יום החברים בצוות ההפקה מגיעים לקפה. קרלוס מבחין ביניהם בכריסטינה, הבלונדינית בעלת המבטא האיטלקי. כולם נחמדים ועליזים, רק היא מתעלמת מקרלוס כאילו היה אוויר.

מנדי הוא אחד הקבועים. יש לו הרבה זמן פנוי, לא מזמן מכר חלק גדול מהעסקים שלו. יום אחד הוא מופיע בבית הקפה ובגאווה רבה מראה לי, שותפו לרכיבות, את אופניו החדשים ששוקלים כמו זבוב,  מהירים כצ'יטה ומרהיבים בצבעיהם כטווס. והמחיר – שווה את משקלם בזהב.

אחרי שמנדי מסיים את הקפה הוא מביט בקרלוס ואומר: "אתן לך את האופניים המשומשים שלי. אם אין לך זמן, תרכב עליהם מהבית לעבודה וחזרה. לא עולה לך כסף, למה שלא תנסה?"

קרלוס רוכב על האופניים יום יומיים והדבר מוצא חן בעיניו. כל יום הוא חוסך כך ארבעה וחצי דולרים, דמי הנסיעה ברכבת התחתית. הוא מחליט לשמור את הכסף בקופה נפרדת. קרלוס רוכב להנאתו לעבודה, חוצה את גשר ברוקלין היפהפה, ממשיך על השביל ומשמאלו הנהר זורם לו בשצף קצף, אוויר צח נשאף לריאות.

הסיגריות נראות לפתע לא נחוצות. גם את הכסף הזה הוא מניח בקופה הנפרדת. אחרי שבועות מספר הכרס נעלמת, קרלוס מרגיש מעולה, עובד בזריזות ומחייך ללקוחות המרוצים, סכומי התשרים שהוא לוקח כל יום לביתו עולים.

בבדיקה השגרתית הרופא אומר: "קרלוס, אני לא יודע מה אתה עושה אבל הכולסטרול ירד, לחץ הדם התאזן, אתה יכול להפסיק לקחת את התרופות". עוד סכום שנכנס כל חודש לקופה הנפרדת.

אבל היו גם כמה הוצאות בלתי צפויות, תקר בגלגל, התפנקות בחולצה מנדפת זיעה בצבעים זוהרים. משום שמהירות הרכיבה שלו עולה קנה גם פעמון (לא בדיחה), כדי להזהיר את ההולכים או הרצים בשביל. קרלוס סופר את הכסף בקופה הנפרדת וחושב בעצב – יעברו מאתיים שנים עד שאאסוף כסף לקנות את בית הקפה הזה.

"למה נפלו פניך, קרלוס חברי?" שואל מנדי, שנתן את האופניים המשומשים.

"חסכתי את דמי הנסיעה, חסכתי את הכסף עבור הסיגריות שהפסקתי לקנות. גם את כל הכסף שהוצאתי קודם על התרופות היקרות שמתי בקופה הנפרדת, ואני מבין שלעולם לא יהיה לי מספיק כדי לקנות את בית הקפה הזה".

"עקבתי אחריך זמן מה. לא הפסקת לרכוב גם בימים קרים, ואפילו ביום גשום הגעת לעבודה באופניים. אתה חרוץ. אני רוצה לתת לך הלוואה פרטית, אני בטוח שזו הלוואה בטוחה, וגם רותי כבר מוכנה לפרוש והיא תעשה לך תנאי תשלום טובים".

עכשיו קרלוס הוא הבעלים של בית הקפה, ולפתע כריסטינה עוצרת לידו ומברכת אותו בחיוך ענק. "מה שלומך היום?" היא שואלת ומותחת קלות את חולצתה כדי להגדיל את המחשוף. החזה המפואר מעשה ידי הרופא המפורסם מרחוב 59 ליד סנטרל פארק, ברעמה הבלונדינית יש תוספות שהורכבו במספרת צמרת בשדרת מדיסון.

קרלוס מהרהר – אין לי זמן בשבילה עכשיו, ואין לי כסף מיותר להחזיק אותה. אני צריך לנהל את בית הקפה ולהחזיר את ההלוואה במהירות האפשרית. אשאר עם מלני, החמודה המתולתלת מהשכונה בברוקלין ששמחה לראות אותי בכל מצב. ובקול רם עונה לה בחיוך גדול: "שלומי מצוין, יש לנו היום מנה חדשה שאימא שלי בפרו הייתה מבשלת לי".

נכון, דברים כאלו מתרחשים רק בסרטים או בסיפורים שלי, אבל המקרה הזה אמתי. אתם יכולים לשאול את קרלוס, רק שקצת קשה לפגוש אותו כי הוא מסתובב כל הזמן בין בתי הקפה של הרשת שלו, שמונה נכון להיום תשעה סניפים.

לא הכול דבש. מלני מבקשת מקרלוס כסף כדי ללכת למספרה מפורסמת בשדרת מדיסון, לעשות החלקה ולצבוע את השיער לבלונד פלטינה. וגם היא מודיעה לו ששמעה על רופא מעולה ברחוב 59 שהוא מומחה להגדלת חזה. אבל זה כבר סיפור אחר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. כשם הסיפור כך המסע שלך מקסים מיוחד. בתור אחת שמכירה את הנפשות הפועלות במקור.
    מצפה לסיפור הבא בלי סבלנות

  2. נהניתי מאד. סיפור מקסים. אשמח לקרוא עוד סיפורים שלך,שמוליק.

  3. סיפור מקסים. הדמויות מאד מוכרות לי וניו יורק צומחת לי ממש מול העיניים. במיוחד אזור צ׳לסי מרקט.
    איזה יופי אתה כותב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של גדעון

טעון שיפור

לישראל דרוש מבנה ממשל אפקטיבי ויציב שיאפשר משילות

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר