הולכת בשולי הדרכים
רגליי נשאוני לכאן
ואין בי טיפת נחמה
עד אבוא אלי שער הגן
והגן הנעול לעת ערב
וריח פריחה באוויר
בפתחו מתהפכת החרב
ורסיסים של הלב השביר
בשבילים לבדי אתהלך
אבני דרך יהיו חטאיי
והחרב ששם תתהפך
על החול בו נותרו עקבותיי
פוסעת אני בשבילים
צועדת בצעד איטי
ואין בי טיפת נחמה
מבקשת אותך כאן איתי
וטעם פריו של תפוח
טעמו של הפרי האסור
ואני מבקשת לנוח
מרסיסים של הלב השבור
15 תגובות
אני מצליח תמיד להזדהות בשירים שלך להמון חלקים. אותם רסיסים של הלב השבור, צריך רק לאסוף את כל אותם הרסיסים לכדי שלם ולהבין שהם לא סתם רסיסים, הם רסיסים של לב טהור ומיוחד ויצירתי כשלך. שולח חיזוקים.
כתיבתך מרטיטה חודרת ונוגעת לכל אדם אני חושבת.
הצלחת לגרום לפעימה אמיתית. ישר כח
תודה ענקית!! כל כך רגשת אותי
אי שם כנראה עשיתי משהו טוב, שאני זוכה לשמוע מלים כל כך חמות. תודה גדולה!!
אנחנו מכירים
ואת
אינך בשולי הדרך.
תודה מקרב לב על חברות אמיצה שכזו
וואו…צביה .. צריך הכנה לפני שקוראים שיר כזה… בוקס ללב… אאווץ׳ כואב.. לגמרי רואים את השביל..צועדים בו איתך לאורך השיר וקודר כל כך.. מזל באמת שאינו משקף את ההווה.. אבל יש עונג להיזכר במקומות החשוכים יותר כדי להבחין ולהעריך את האור….
בשורות טובות ושבילים ירוקים פורחים ומשמחים. שער פתוח לרווחה ולב עולץ ונאהב.
אוהבת אותך.. את מרגשת כל פעם בכיוון אחר לגמרי של כתיבה.. נוגעת בכל– בציניות, בשמחה וגם בעצב.. מרתקת! שמחה שאת מגשימה את עצמך גם בערוץ הזה..
רגשת אותי עד דמעות! אם אפשרי, אצטט אותך בפייסבוק…
צביה יקרה,
שיר שפורט חזק על נימי הנשמה, מתקופה אחרת של תהומות.
נברך על שמצאת את השביל ואת הדרך הטובה, בזכות משאבי אישיותך בהיותך שוקדת ללא הרף ומחוללת ברגישות רבה אור ונחמה לאחרים.
כל פעם מתפעלת מחדש מכשרון הכתיבה המדהים שלך. מחכה לספר השירה.
כמה נחמה יש במילים שלך. תודה גדולה!!
את בעלי הלב שנשבר ,השבור, והלב שישבר
תודה מקרב לב! אכן, זה טבעו ל הלב. לעתים הוא נשבר
עדין ויפה
אלף תודות
שיר מרגש וכואב!
אולי בכל זאת יש נחמה בשביל היצירה…