שולי הדרכים

שיר
צילום: שילה אסנפי commons.wikimedia.org

 

הולכת בשולי הדרכים

רגליי נשאוני לכאן

ואין בי טיפת נחמה

עד אבוא אלי שער הגן

והגן הנעול לעת ערב

וריח פריחה באוויר

בפתחו מתהפכת החרב

ורסיסים של הלב השביר

 

בשבילים לבדי אתהלך

אבני דרך יהיו חטאיי

והחרב ששם תתהפך

על החול בו נותרו עקבותיי

 

פוסעת אני בשבילים

צועדת בצעד איטי

ואין בי טיפת נחמה

מבקשת אותך כאן איתי

וטעם פריו של תפוח

טעמו של הפרי האסור

ואני מבקשת לנוח

מרסיסים של הלב השבור

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

15 תגובות

  1. אני מצליח תמיד להזדהות בשירים שלך להמון חלקים. אותם רסיסים של הלב השבור, צריך רק לאסוף את כל אותם הרסיסים לכדי שלם ולהבין שהם לא סתם רסיסים, הם רסיסים של לב טהור ומיוחד ויצירתי כשלך. שולח חיזוקים.

  2. כתיבתך מרטיטה חודרת ונוגעת לכל אדם אני חושבת.
    הצלחת לגרום לפעימה אמיתית. ישר כח

    1. אי שם כנראה עשיתי משהו טוב, שאני זוכה לשמוע מלים כל כך חמות. תודה גדולה!!

  3. וואו…צביה .. צריך הכנה לפני שקוראים שיר כזה… בוקס ללב… אאווץ׳ כואב.. לגמרי רואים את השביל..צועדים בו איתך לאורך השיר וקודר כל כך.. מזל באמת שאינו משקף את ההווה.. אבל יש עונג להיזכר במקומות החשוכים יותר כדי להבחין ולהעריך את האור….
    בשורות טובות ושבילים ירוקים פורחים ומשמחים. שער פתוח לרווחה ולב עולץ ונאהב.
    אוהבת אותך.. את מרגשת כל פעם בכיוון אחר לגמרי של כתיבה.. נוגעת בכל– בציניות, בשמחה וגם בעצב.. מרתקת! שמחה שאת מגשימה את עצמך גם בערוץ הזה..

  4. צביה יקרה,
    שיר שפורט חזק על נימי הנשמה, מתקופה אחרת של תהומות.
    נברך על שמצאת את השביל ואת הדרך הטובה, בזכות משאבי אישיותך בהיותך שוקדת ללא הרף ומחוללת ברגישות רבה אור ונחמה לאחרים.
    כל פעם מתפעלת מחדש מכשרון הכתיבה המדהים שלך. מחכה לספר השירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך