רגע המעבר בין החיים למוות היה הטהור ביותר שידע בחייו,
הוא היה רק שלו. מעולם לא חש קרוב כל כך לעצמו, זהה כל
כך עם עצמו ועם היותו ייחודי. בני אדם שהיו בעולם לפניו לא
יכלו להפקיע ממנו את הרגע הזה, גם לא אלה שהגיעו אחריו,
גם לא המוסדות שבהם היה מוקף כל חייו. הללו היו שבריריים
מתמיד, על סף התאיינות. לראשונה בחייו הוא חש שהוא מבין
את עצמו ואת העולם.
מתוך "לראות את הים" ספרו האחרון של יוסי סוכרי.
הוצאת עם עובד, הספרייה לעם.
6 תגובות
מהמם!
ברגע שבין לבין זה מובן. אבל איך אפשר להנציח רגע כזה. בעוד שבריר שניה הכל נמחק
קורא את ספרו של סוכרי שנוגע במוות דרך החיים.כתוב רגיש,קריא ומעניין.
אולי לא רגע טהור
אלא רגע אמיתי
אין מה להפסיד
מי שמרגיש כך ברגעיו האחרונים, מסכם בצורה חיובית
וחרטות? זה הזיכוך האמיתי