עַל דַּף מִסֵּפֶר

שְׁנֵי שִׁירִים לְאַחַר מוֹתֵךְ מִמֶּנִּי
אוֹתָם כָּתַבְתִּי עַל דַּף לָבָן שֶׁהָיָה רַק
אֶחָד מִתּוֹךְ סֵפֶר לְיַד מִטָּתֵנוּ
שֶׁקָּרָאת אֵי פַּעַם וַאֲנִי אָז כִּמְעַט לֹא;
עַל מָוֶת שֶׁל אָדָם אָהוּב
וּמָה דִּבְּרוּ עַל כָּךְ אֲחֵרִים שֶׁאַתְּ
הָיִית מַקְשִׁיבָה בָּהֶם וַאֲנִי אָז כִּמְעַט לֹא.

סֵפֶר שָׁלֵם עַל מָוֶת שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ
וְדַוְקָא בְּדַף לָבָן שֶׁבְּתוֹכוֹ כָּתַבְתִּי אַחֲרַיִךְ
שְׁנֵי שִׁירִים שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בֵּינָתַיִם, וְאַתְּ לֹא
תֹּאמְרִי לִי בַּפַּעַם הַזֹּאת שֶׁלֹּא כּוֹתְבִים בְּסֵפֶר
שֶׁכְּבָר הֻשְׁאַר עַל יְדֵי אֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם