הַשֶּׁמֶשׁ הִתְיַצְּבָה בַּמֶּרְכָּז
אֲנִי סוֹגֵד לָהּ בְּקִיּוּמָהּ הַמָּלֵא
אוּלַי אֹמַר שֶׁזֶּהוּ זְמַן סְתָמִי
שֶׁלֹּא נוֹלַד לְמַעֲשִׂים
וַאֲנִי שְׂבַע רָצוֹן בְּקִיּוּמוֹ
הִבַּטְתִּי בַּצִּמְחִיָּה שֶׁאַתְּ
מְטַפַּחַת בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה שָׁם
הַצִּמְחִיָּה סוֹגֶדֶת לַשֶּׁמֶשׁ
זְקוּקָה כָּמוֹנִי לִזְמַן סְתָמִי
בֵּין פְּרִיחָה לִנְבִילָה
6 תגובות
זמן סתם הוא זמן האיכות האמיתי.
ככל שהמרווחים בין זמני הסתם קצרים יותר, כך החיים יפים יותר
מעניין. מהשירים הנוקבים שאומרים הכל ובקיצור. שאומרים נוקב ובמילים נינוחות.
ומה רע בזמן סתם בשעת ליל?
הכל הבנתי, רק לא את הייחוס דווקא ליום השבת
מי שמשווה עצמו לצמחיה ועוד בגאווה ראוי להקשבה