מִי שֶׁטָּעַן שֶׁאֵין פֹּה סְתָו
לֹא רָאָה אֶת מְסִיק הַזֵּיתִים
וְאֶת הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת
וְלֹא רָאָה אֶת חֲצִי מִילְיַארְד
הַצִּפֳּרִים הַנּוֹדְדוֹת וְהָעוֹבְרוֹת מֵעָלָיו
וְלֹא אֶת הַנָּשִׁים בְּעֶרֶב יְרוּשַׁלְמִי
מְלַפְּפוֹת אֶת צַוָּארָן בְּצָעִיף
וְלֹא אֶת פְּרִיחַת חֲבַצֶּלֶת הַחוֹף
וְלֹא אֶת שִׁבְרוֹן לֵב אַהֲבוֹת הַקַּיִץ
וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הָעֶצֶב הַמְּטַפֵּס בִּי
בְּיוֹדְעִי שֶׁהַחֹרֶף קָרֵב
9 תגובות
WOW, איזה שיר פסימי
שיברון לב אהבות הקיץ:
האם אין אהבות בחורף
מתחת לשמיכות הפוך?
אם יש דורא משהו בטוח זה שהסתיו יגיע, ככה גם יתר עונות השנה.
אין עצב, כעצב החורף
ואנו עומדים כעת בדיוק בפיתחו
שיר מקסים, ביטוי מתאים להעברת התחושה של הסתו – הפותח את החורף, ותמיד ישנה התקווה שעצב החורף יתחלף בחיוך של האביב.
כאשר קר, חשוך, מעונן, רטוב, מלא בוץ זה בוודאי לא מרנין את הלב. אבל איזה ברירה יש לנו? וחוסר הברירה רק מגביר את הדיכאון.
עוד הוכחה ששיר טוב יכול להוביל אווירה ורעיונות, ומסרים, ולעורר מחשבה, גם אם כולו בנפח של כמה שורות.
כל הכבוד למשוררים ולשירים שאתם מביאים לנו.
התמונה, הגוונים, המבט
משתלבים נהדר עם השיר
אם הכל היה קיץ או אביב, זה היה מפחית מגדולתם. העובדה שיש תמיד גם חורף, מעניקה פרופורציות וגורמת לכך שהקיץ זוכה להערכה גבוהה.