חידות שראוי לפענח

על ספר שיריה של ריקי דסקל "שפת הנהר"
צילום של משה
ד"ר משה גרנות

קריאה ראשונה בקובץ השירים של ריקי דסקל "שפת הנהר" תסכלה אותי, כי התקשיתי להבין את השירים. ברבים מהם התקשיתי להבין את הקשר בין שם השיר ובין תוכנו. למשל בשיר "פרשת חיי רבקה" (עמ' 19) אין כל אזכור לא לרבקה ולא לסממן כלשהו הקשור בה. כנ"ל לגבי השירים "סיזיפוס" (עמ' 27), "ואת הציפור לא בתר" (עמ' 62) ועוד. ייתכן שיש קשר, ואולי משום קוצר המשיג שלי לא הבחנתי בו. הייתה מוזרה בעיניי היעגנות של שיר ("היא מנשקת את הפצע העתיק", עמ' 14) אל המיתוס הנוצרי. השיר מזכיר את האם, הבת ורוח הקודש (נטייה פמיניסטית בנוסח מרב מיכאלי?), את הזרועות הפשוטות לצדדים מן הקיבורת ועד למסמר הנעוץ במרכז הכף, את הוויה דולורוזה ("מסלול האהבה"?!), את מריה ואת תא הווידויים. אני, שקראתי את הברית החדשה, מתפלץ תדיר מהמיתוס המעוות המפורט שם.

מה ששכנע אותי לחזור ולקרוא את השירים תוך מאמץ לרדת לחקרם הוא הרמזים הפזורים בשירים על השכלה חובקת עולם שניחנה בה המשוררת: "סחרחר אובד ידיים ועצות" (עמ' 13) מרמז כמובן ל"פגישה לאין קץ" של אלתרמן. בשיר "סכר הדמעות וסצנת היומיום" (עמ' 16) מוזכר עמנואל קנט ו"ביקורת התבונה הטהורה". בשיר "אביב" (עמ' 25) מופיע המשפט "כשעוד לא ידעתי ש'לארק' הוא לא רק מכונית", ואני מניח שהכוונה לסופרת סופי לארק. השיר "אכול ושאטו" (עמ' 26) מזכיר בצליליו את ההיגד המקראי "אכול ושתו כי מחר נמות" (ישעיה כב, יג), אבל שאטו היא טירה בצרפתית, ולכך נוסיף את השורה האחרונה בבית הראשון "בזיליקה, קאפלה, אפסיס", והרי לנו טיול זוטא בעולם הנוצרי הביניימי, אך כצפוי בשירים בקובץ זה – לא מצאתי חוט מקשר עם הכתוב בבית השני. מהמיתולוגיה היוונית מוזכר כאמור "סיזיפוס", וכן מוזכרים אורפיאו ואוורידיקה (עמ' 29) וגורגונה (עמ' 45). ואם נישאר במתחם התרבות היוונית העתיקה – מוזכרת קריאתו של ארכימדס כשגילה את חוק הציפה, "אאוריקה" (= מצאתי! – עמ' 43). השיר "אל הנפש החיה דרך ערימות האשפה" (עמ' 40) מתחיל במילים "כשאור דולק בחלונך", ציטוט משירו של עמוס אטינגר (מוכר בלחן של סשה ארגוב ובביצוע של אריק איינשיין). "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט (עמ' 70). ארמז לתהילים כב, ב (וגם ציטוט בברית החדשה): "בתי בתי / למה עזבתיני" (עמ' 72). נפוליאון ו"דזירה", הרומן של אנמריה סלינקו, בשיר "הזמן טורף את תינוקותיו" (עמ' 84).

גורם נוסף שריתק אותי לשירים, שכאמור לא בכולם ירדתי לסוף דעתה של המשוררת, הוא הלשון הפיגורטיבית המיוחדת שלה. הרי דוגמאות אחדות: "ליבו של הילד צונח כל הדרך / אל שורש היותו" (עמ' 18); "מוזיקה היא אור אילם (סינאסתזיה) / ואמנות היא דבש ניגר" (עמ' 23); "שלדי העצים מתמלאים מעליה כמו / נשים בהריונות" (עמ' 25); "פתאום אני שומעת / התמונה מדברת אליי" (סינאסתזיה); "אני תו בפואמה הגדולה של הזמן" (עמ' 29); "מדרגות פוערות לי רגליים… נושפות עיניי (סינאסתזיה) בטני נשים" (עמ' 30); "הלסת שמוטה כמו אריג" (עמ' 34); "היא תישאר יחפה / כמו כיריים מיותמים / כמו ליפסטיק" (עמ' 41); "חיוך גפרור בחשיכה" (עמ' 56); "המרחק הקפוא של הוודאות" (עמ' 60); "ויכילו השמיים את הארץ ואת כל סבלם" (עמ' 64); "הנערה שגווה ענף ביום סתיו" (עמ' 84).

הפרוזודיה שבשירים אלה פחות ייחודית: נמצא הרבה אנאפורות (עמ' 24, 30, 43, 56, 82, 86) ופזמונים (עמ' 39, 53, 56, 64). לעיתים משוררים נוקטים פסיחה, כלומר קוטעים הרכב תחבירי ומעבירים את ההמשך בשורה הבאה. בספר שלנו אנו מוצאים פסיחה הקוטעת מילה ומעבירה את ההמשך בשורה הבאה: "לכת לנ / גד / עי / ניו / ומת / עמע / מת" (עמ' 43–44) – אינני יודע איזו מטרה פיוטית משרתת תבנית זאת.

בחרתי להדגים את יפי שירתה של ריקי דסקל בשיר שלכאורה אין קורלציה בין שמו לתוכנו:

ברכה לחג שמח

העליתי תפוח

העליתי שרשרת

העליתי ניירות ריקים

אך לא מצאתי את הטלפון הישן שלי

שחור, סגלגל, שריבועי אותיותיו בולטים

כדי לשאול את אימי לשלומה

וכשהעליתי חרס

נזכרתי

ובכי תמרורים פרץ מתוכי

שברים שברים שברים.                          (עמ' 76)

תחילת השיר מתארת את ההכנות לחג (ראש השנה?): תפוח (בדבש?), שרשראות נייר לקישוט הבית, ופתאום יש לדוברת קפיצת הזמן אל הימים של הטלפון הישן, שבו מן הסתם בירכה את אימה לרגל החג ושאלה לשלומה, והנה, הטלפון ההוא מזמן איננו (דור הסמרטפון!), וזה מזכיר לה שאימה האהובה איננה, ובעצם ההכנות לחג היא פורצת בבכי תמרורים. שירי פרידה מרטיטים מההורים נמצא גם ב"אין אורנים על הגבעה" (עמ' 69), "את החבילות שהיא קשרה אני פורמת" (עמ' 73), "אל קו הסיום" (עמ' 75), "בכל אחד קבור אבא" (עמ' 77).

הקריאה בקובץ השירים שלפנינו איננה קלה, אבל אני מבטיח לקורא הפוטנציאלי כי הטרחה משתלמת – זה ספר שירים מיוחד ומעניין.

ספר שיריה של ריקי דסקל "שפת הנהר", עם עובד 2021, 90 עמודים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. אין לי ספק שמומחים כמוך מסוגלים לפצח את החידות. השאלה אם קורא מן השורה כמוני מסוגל לעשות זאת.

  2. נשמע לי קצת מורכב מידי. השיר שנתת לדוגמא יכול ללכת למדור של חידות חשיבה באתר.

  3. שני מאמרים באותו אתר המשקפים פנים שונות בחבר הישראלית
    מאמר אחד על שירה
    מאמר שני על התנהגות שעל גבול ההתבהמות בהתנהגות של רבים בארץ
    מי ינצח?

  4. אם יש חידה ולא מדובר במתמטיקה, הרי הפתרונות עשויים להיות שונים ואין פתרון אחד מוחלט. וזה מה שהכי יפה.

  5. "שברים, שברים, שברים" רמז (ארמז, למעדיפים), לסוג התקיעה בשופר (בחגי ראש השנה שאל אחד מהם, סוכות, מתכוונן השיר). בהקשר של השיר, המילה 'שברים' היא דו משמעית.
    התייחסות בניתוח השיר אל 'שברים' בהקשר של התקיעה בשופר, חסרה לי ומתבקשת.
    *גם לגבי 'לארק' יש לי תובנה שונה משל הכותב.
    עם כמה מן הקביעות האחרות, הסכמתי.

  6. כמה שמחתי שסיימת את דבריך החכמים בשיר הנפלא ״ברכה לחג שמח״.
    אחד היפים בפשטותו המורכבת (ויש לו הרבה מתחרים בספרי השירה של ריקי)!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

פטור ממס הכנסה

חולים שעברו ניתוח גידול סרטני וחולים שסובלים ממחלה מפושטת

צילום של אבי

בקיץ

חזון אפוקליפטי לנוכח ההפיכה המשפטית

תמונה של שאול

הכרעה ולא פשרה

המיתוס המשיחי המסוכן של הציונות הדתית

תמונת הנשיא

בין שני נשיאים

הצעה לשיתוף פעולה לנוכח דחיית מתווה הנשיא הרצוג

תמונה של אליהו

חוכמת הפרדוקס

תגובה למאמר של פרופ' דורון מנשה על הרפורמה המשפטית

כדורגל

הצמד המבטיח

תולים תקוות בנבחרת לקראת מוקדמות היורו 2024