דמיון של ילד

ספר ילדים של ישראל ויסלר, הידוע בשם העט פוצ'ו, הוא תמיד חגיגה לעיניים וללב. בספרון המלבב שלפנינו, "הצעצועים של הרוח" (הוצאת לשון 2021, איורים: אלית אבני שרון, הופעת אורח: אורי ויסלר, 64 עמ'), 29 שירים קצרים מחורזים בחן, רוויים בדמיון ילדי שמעלה חיוך על השפתיים של כל מי שלא שכח איך חושבים וחולמים הזאטוטים. ההומור של פוצ'ו הוא הרי שם דבר בספרות העברית בעשרות ספריו לילדים ולנוער, וגם כשהוא מתאר את חוויותיו הקשות במלחמת השחרור (היה לוחם בחטיבת יפתח שבפלמ"ח), הוא מתרחק מהפומפוזיות שאפיינה את מתעדי אותה תקופה, ומשבץ בכתביו הומור טוב.

לאחרונה פרסם פוצ'ו סדרת ספרים על קורות חייו בשם "בחיי", שכצפוי, היא גדושה בהומור טוב, אפילו כשמתוארים בו אירועים קשים (אני קראתי חמישה מהם), והנה, תוך כדי כתיבת האוטוביוגרפיה המרתקת הזאת, הוא עשה "פאוזה", כדבריו של שייקה אופיר ז"ל, וחיבר את הספרון המלבב הזה "הצעצועים של הרוח", שכאמור, יש בו 29 שירים מחורזים, ומול כל שיר יש איור צבעוני יפיפה.

פוצ'ו שלנו, בעצם, מעולם לא חדל לחשוב כמו ילד, והמאפיין בחשיבה הזאת הוא האנשת הטבע ותופעות הטבע. בשירים שבספרון העלה מתפוצץ מצחוק כשהוא רואה ראש של ליצן, אבל מסתבר שזה ניצן, כלומר העלה צוחק בעצם על עצמו, שהרי גם הוא היה בתחילתו ניצן. האוח צורח מפחד כשנדלק אור, כי הוא רואה רק בחושך, וכאן, דרך אגב, לומד הקורא הצעיר על תופעת טבע של בעלי החיים הפועלים בחושך. לרוב, הברק והרעם גורמים לחשש ולפחד, והנה פוצ'ו מרכך את התחושות האלו – בסך הכול הרעם צרח, והברק נבהל וברח, היה "טרח!" אבל לא נורא.

לפעמים בבוקר רואים תופעה מרנינה: השמש זורחת, והירח נראה עדיין בשמים, ועל כך כותב פוצ'ו:

השמש והירח מסתכלים זה בזה,

השמש עגלגלה, והירח רזה.

בפי שניהם פרח ופרצופם כתום –

קשה לדעת אם לילה או כבר יום.

פוצ'ו יודע לספר שהרוח הוא ילד, כמו כל ילד, הוא זקוק לצעצועים:

השיבולים והקוצים,

הצמרות של העצים,

שדות הקמה הרחבים,

חולות אבק וגם עבים,

זרעי סוכך,

זרעים בכלל,

מין שיח בר

ששמו גלגל,

וכל מה שינוע –

הם פשוט הצעצועים

של שובב ידוע,

שלא אוהב לנוח,

אז איך קוראים לו?

– רוח…

הרוח הנ"ל מייללת, ומי שסובלת היא הדלת הנטרקת; ועץ התות לועג לסולם שמבקש להתחרות בו לגובה; והכי מצחיק שהסבון רוצה להתחתן עם חיפושית הזבל. וכן איך למד הזבוב את הפתגם ש"החיים והמוות ביד הלשון" – הוא למד זאת כשהזיקית האריכה לשון לצוד אותו.

יש ילדים שצריך להיאבק איתם כדי שיֵלכו להתרחץ לפני השינה. פוצ'ו מציע לילדים אלה ללמוד מהשמש:

השמש שלנו כל כך נקייה,

הביטו כמה היא נוצצת,

כי היא לעולם לא הולכת לישון,

לפני שהיא מתרחצת.

השירון הזה נועד לילדי ארץ ישראל שהשמש שוקעת בה בים, וכך מתאפשר לה להתרחץ לפני השקיעה.

אחים בוגרים מקנאים ברך הנולד שמושך את כל תשומת הלב, וביטוי מכמיר לב לכך נותן המחבר שלנו לתופעה בשיר "קנאה": אימא "נישקה את גופו (של הרך הנולד) – / מראש עד טבור / … אמרה שמפרת / ועד הגיחון – / אין כמוהו מקסים / בים התיכון! // אני יודע שזה לא יפה לקטר / אבל למה אימא את הבל / אוהבת יותר?"

אחד הנושאים שמעורר תמיד עימות בין הורים לילדים הוא ההתעלמות של הילדים מהצורך "לסדר את החדר", ועל כך כתב פוצ'ו שיר מלבב:

הפיג'מה

של נחמה

טיילה מכאן לשמה

והסוודר הכתום

נעמד פתאום בדום

החולצה והמגבת

זו על זו רצו לשבת

והגופייה (נורא!)

נתלתה על המנורה.

אימא באה,

גערה

וסידרה בחזרה.

סבים אוהבים את הנכדים יותר מאשר את ילדיהם, כי עם הנכדים יש רק רגעים של אושר בלא הרבה טרחה, אבל מה חושבים על כך הנכדים? הנה גרסתו של פוצ'ו:

סבא וסבתא עומדים מצלצלים:

"הילדים בבית? אנחנו עולים!"

איזה כיף – איילת כולה צחקוקים

כי סבתא תמיד מביאה ממתקים

אך אריק אומר: "אויה זו מכה

כי אחר כך הסבתא תרצה נשיקה".

"אתה בעצם צודק" – איילת נזכרת –

"אם היא תרצה נשיקות, אז אני מוותרת".

השניים מול סבתא עם עצב בעיניים

אומרים: "לא תודה, זה מזיק לשיניים".

"אילו ילדים חכמים!" – אומרת סבתא בגיל

ומנשקת את הקטנים פי שניים מהרגיל.

איך אפשר לא לאהוב את הילד שבפוצ'ו? וצריך להזכיר שאת הספרון המלבב הזה הוא מקדיש לזכרו של בנו המוכשר שנפטר בדמי ימיו בשנת 2013.