מה מושך בפנטזיה?

על ספרה של אורה עשהאל "אהבות, חלומות וכשפים"
תמונה של משה
משה גרנות

אני חסיד גדול של הריאליזם בספרות, ושמחתי כאשר אהרן מגד הרעיף שבחים על דרך כתיבה זאת לעומת הכתיבה האוונגרדית המתנתבת לאבסורד, פנטזיה, סוריאליזם וכד' (ראו ריאיון שקיימתי עם אהרן מגד ב-8.7.2001 בספרי "שיחות עם סופרים", הוצאת קווים, 2007). לכן ניגשתי אל ספר הסיפורים של אורה עשהאל "אהבות, חלומות וכשפים" (עמדה 2021, 140 עמ') במידה מסוימת של הסתייגות, ואפילו של רתיעה, כי בחלק גדול מתוך 14 הסיפורים המקובצים בספר שולטים – כפי שמבטיח השם – הפנטזיה והמסתורין; אבל אני מודה שבאיזה שהוא שלב נשביתי בקסמם.

אזכיר תחילה את העלילות העל-טבעיות שמופיעות בספר: בסיפור "הארון הסודי" לגיבורה יש מוח חלופי וגופים חלופיים; בסיפור "האישה שעשתה אהבה עם פרח", פרח של צמח פלאי בגובה בן אדם, עוקב אחרי בעלת הבית, מחבק אותה, והיא מתה בזרועותיו; ב"פרי האהבה" מתואר עולם עתידני (נוסח הדיסטופיה "עולם חדש מופלא" מאת אלדוס האקסלי), שבה הלידות מהונדסות על ידי "אם-על", והנשים נאלצות ללדת יצורים "נחוצים" לא-אנושיים; ב"סיפורה של רוזלי", לבנונית נוצרית שנרצחה על ידי בעלה, איש צד"ל לשעבר, מלמדת עליו סנגוריה בפני השופט, כשהיא מדברת מהקבר. בסיפור "וידוי" מסתבר שסופר המקנא במו"ל שהתאהב באשתו, כותב רומן שבו הנבגד מפיל את המו"ל מצוק אל מותו, ובמציאות המו"ל שם קץ לחייו. ב"הסכין הגורלי" סכין מקולל מגיר דם, ורודף אחרי בעל שמבקש לנטוש את רעייתו, הסכין המפחיד מבריח את הבעל אל המרפסת, ושם הוא נופל אל מותו. בסיפור "כישוף הזוגות" זוג העומד בפני פירוד מחליט להיוועץ ב"קוסמת" בשם אודליה, ואחרי סדרה ארוכה של פגישות מקבלים בני הזוג כפילים.

אני מודה שהדמיון הפורה שממציא עלילות כאלו השאיר עליי רושם, וממש ריתק אותי.

בסיפורים שבהם הטקסט ריאליסטי יש קטעים שנבנו ביד אומן, למשל תיאור העזובה שבה חיה שורדת שואה (מספר כחול על הזרוע), כשהיא עצמה מוזנחת בצורה מבהילה, מסביבה מקקים ועכברים, וגם ערימה של גפרורים (ראו בעיקר עמ' 66). השכנים מבוהלים מצרחותיה, ומכנים אותה "מכשפת הגפרורים", אבל איש אינו מוכן לסייע לה. אחות קופת חולים בשם עדנה נרתמת לאשפז את האישה האומללה, ואז מסתבר שיש לה בן רופא שאיש לא ידע על קיומו.

סיפור ריאליסטי מעניין אחר הוא "ארוחה בשניים". מסופר בו על אישה מבוגרת שהחליטה לשלוח סיפור לתחרות שמקיים עיתון. נושא הסיפור חייב להיות "ארוחה". כדי שיהיה בסיס לסיפור שהיא מתכוונת לכתוב, האישה המבוגרת מתכוונת באמת להכין ארוחה, להזמין אורח, ולתאר אחר כך את החוויה. רוב הסיפור מרוכז בהכנה לארוחה ובלבטים את מי להזמין אליה. לבסוף היא מזמינה צעיר, שלקראת הסוף מתלווה אליה לחדר השינה, ושם, למרות שהיא מתביישת ב"גוף הסבתא" שלה – מתקיימת ביניהם התעלסות סוערת.

יש כמובן עוד מה לכתוב על קובץ הסיפורים המיוחד הזה, אבל נראה לי כי דבריי הנ"ל יעוררו את תיאבון הקוראים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך