פעיל כדי למלא את החסר

המשורר ארז ביטון בן 80
ארז ביטון צילום:Asibit commons.wikimedia.org

לכבוד יום הולדתו של המשורר ארז ביטון מביא אני מחדש ריאיון שערכתי עמו לפני 11 שנים, בטרם הפכה המדיה הדיגיטלית לנפוצה כל כך, עבור "ירוק", רשת מקומונים בשרון. בסיום הריאיון עוררתי את השאלה, או הדרישה, על הענקת פרס ישראל לארז ביטון. ב-2015 אכן זכה ביטון לפרס ישראל על שירתו. בריאיון כאן תובנות מעניינות מחייו ומיצירתו של המשורר.

ארז ביטון, כיום בן 80, הוא מן הבולטים במשוררים בישראל. זוכה פרס ראש הממשלה, היה יו"ר אגודת הסופרים, עורך ומייסד כתב העט "אפיריון". חיבר חמישה ספרים, מחזה אחד, בעל תואר שני בפסיכולוגיה שיקומית מאוניברסיטת בר-אילן. עלה ממרוקו בילדותו. במשך שנים היה עובד סוציאלי באשקלון, מדריך עובדים סוציאליים, וכן היה עיתונאי במעריב במשך עשר שנים. ספרו האחרון: "תמביסרת" – ציפור אגדית, שיר של אמא. שיריו נכללים בלימודי החובה לבגרות בבתי הספר. נשוי לרחל, ארכיטקטית, אב לאסף ולשלומית, גם היא פסיכולוגית שיקומית.

עיוור מגיל 11 עקב התפוצצות מטען בשעת משחק בעיר ילדותו לוד. כותב באמצעות מקלדת שמשמיעה אותיות, המצאה גרמנית, ובכתב ברייל. התחיל לכתוב בגיל 14 בבית חינוך לעיוורים בירושלים ומאז מתפרסמים שיריו בארץ ובעולם במגוון רחב של כתבי עט.

והנה הריאיון התמציתי:

ארז, האם אפשר לאפיין את שירתך כשירת מחאה?

"אין כוונה כזאת. לפעמים זה נתפס ככה בשל ההתלבטות הזוויתית במפגש בין הילדות המרוקאית לעברית החדשה. נוצר עימות פנימי בתוך הכתיבה, חיפוש מרפא לחיבור בין הערבית לעברית. אני קורא תיגר על ההוויה המסוכסכת הזו וזה נתפס כתיגר על העולם החיצוני. השיר האישי שלי נותן ביטוי לקהילה של מרוקאים, מזרחיים, לתחושות הכאב של ההגירה, לשבר ההורים שלהם. כך זה למשל בשיר "אלפסיה". זוהי כברת דרך של השתלבות החלשים בחברה, חיפוש זהות, התמזגות בזרם המרכזי."

על מה אתה כותב, ארז?

"על חוויות יסוד, ילדות, דמויות, פואמות על דמויות משנות ה-50 בלוד, כאלו שנעלמו מן העולם. על מוביל הזבל, על ג'ולייט הזונה שנרצחה, על העגלון, ועל העיוורון. גם הולחנו שירים שלי, על ידי שלמה בר ידידי."

זה לא קל לעשות כל כך הרבה עם מגבלת העיוורון, ארז?

"אלו חיים קשים. חצי מהנאות החיים נמנעות, תענוגות הראייה, צבעים, סרטים, שמש זורחת, פלא זיו העולם. ותזכור שאני חוויתי את המראות האלה עד גיל 11. לכן אני כל כך פעיל, למלא את החסר."

שאלה מתבקשת, ארז, מה דעתך על הזמר המזרחי העכשווי?

"אני עם שלמה בר תמכנו בקלטות הז'אנר הזה, גם בתחנה מרכזית. אני בעד הסלסול והמוטיבים המזרחיים. אבל אני מבדיל בין טוב לרע. הטקסטים היום ירודים מאוד וגם הלחנים הם חיקוי לזמר היווני. צריך להקפיד על רמה של משוררים, גם בזמר הכללי."

ואנו, במדורנו "שירים בירוק", תמהים, איך זה שעד היום לא זכה ארז ביטון בפרס ישראל?!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אוהבת את פעולותיו ואוהבת את העובדה שהוא אמיץ כדי ל גיר בכך שחלק גדול ממה שמכונה היום זמר מזרחי הוא תת רמה.

  2. משפט קצר
    כל הכבוד שהעליתם
    אתרים אחרים מתעסקים רק ברכילות על מרגי ונועה קיריל ודומיהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים