דרך אחת לסדוק את הבדידות

הספרות כמעצבת זהות וכעוגן ביטחון
תמונה של ניצה
ד"ר ניצה דורי

הַיּוֹם הִתְאַבַּדְתִּי בְּצִבְעוֹנִים/ וְשׁוּב יָרַד שֶׁלֶג.

שִׁשִּׁים שֶׁקֶל לִפְרָחִים / זֶה כָּל שֶׁהָיָה לִי בָּאַרְנָק,

עַל הֶחָלָב וִתַּרְתִּי / עֲבוּר הַדְּבַשׁ."

שורות אלה פותחות את ספרה החדש של בַּכֹּל סרלואי "סכין שלופה האור". בשיחה עם סרלואי היא הסבירה כי בעצם הדיבור על הבדידות יש ריפוי. הרי אם מישהו אמר "אני בודד", ומישהו אחר שמע – גם אם הוא לא יכול לעזור – משהו בבדידות נסדק קצת.

פסיכולוגים תוהים למה בעולם עשיר מאין כמותו, שיעורי החרדה והבדידות של צעירים הולכים ועולים. מתברר שהסיבה נעוצה במחיקת סימני זהות. עוגני הזהות שלנו מעניקים לנו שלוות נפש וביטחון, ומחיקת זהות אינה מביאה לשלוות נפש, וגם לא לאחווה.

הראי"ה קוק כתב במאמרו "הנשמות של עולם התוהו": "האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם". כלומר כאשר מתייאשים מלבנות עולם חדש וטוב, הורסים את הקיים. כאשר השאיפה להיות מתקני עולם מתנפצת מול המציאות, טוען הראי"ה קוק, האדם עלול להגיע אל תהומות עמוקים ביותר של שפל והידרדרות מוסרית. בכל רעיון אידיאולוגי גדול חייבים לקחת קודם כול את הניצוצות הטובים שכבר קיימים, ורק על בסיס זה לבנות משהו חדש. לא להרוס הכול מן המסד ועד הטפחות, כי זהו בדיוק היסוד להרס עצמי ולשקיעה לתהומות. אי אפשר לפעול בתוך חלל ריק ואי אפשר לבנות מתוך חלל ריק רק בהתבססות על הקיים.

ומה זה אומר לגבי התרבות הישראלית המודרנית? שהיא יכולה לצמוח ולפרוח רק בהתבססות על ספרות עבר, על מסורת עבר ועל היסטוריית עבר של העם היהודי. רק אלו יתנו לנו את הכוחות להתמודד עם מאורעות ההווה ויעצבו את הזהות שלנו. ברגע שהזהות תהיה ברורה גם החרדות יפחתו.

אכן, הספרות היא אחת הדרכים לעיצוב זהות. במאמרו "לרחף על פני התהומות" (מקור ראשון, 31.1.20) טען אלעד נבו שיצירה ספרותית לא יכולה להיווצר בתנאים של הגבלות, ויחד עם זאת רוב היצירות הספרותיות מעמידות במרכזן שאלה מוסרית. כמו למשל דוסטוייבסקי, שבספרו "החטא ועונשו" עולה השאלה האם ראוי לרצוח אישה זקנה כדי לחלק את כספה לעניים. כך גם ניטשה בהגותו על "מותו של האל" והסופר הצרפתי אנדרה ז'יד בספרו "מרתפי הוותיקן", שבו הוא מציג את הפשע ללא מטרת פשע וללא סיבה ולא נוקב במילה "פשע" אלא קורא לכך הרפתקה, ולכן משליך אדם מרכבת נוסעת. זהו רצח לשם רצח המבטא את חירותו של האדם לפעול כרצונו.

הספרות המודרנית נותנת חופש יצירה אבל גבולות המוסר נמתחים בה עד בלי די. לאחר מלחמת העולם הראשונה קמו חבורות הדאדא והסוריאליסטים. חבורות הדאדא יצרו שירה אקראית, סימולטנית, בלי יכולת להבין את הנקרא. הסוריאליסטים אחריהם ביקשו למזג בין חלום למציאות ולהציג יצירות שיש בהן מן השיגעון והטירוף. להגדרתם הם ביקשו  לגרום "למשבר ערכים מוסרי מן הסוג החמור ביותר". במניפסט סוריאליסטי משנת 1929 הצהיר אנדרה ברטון כי "הפעולה הסוריאליסטית הפשוטה ביותר היא לצאת לרחוב עם אקדח ביד ולירות בהמון ללא הבחנה" (אנדרה ברטון, המניפסטים של הסוריאליזם, עמ' 64. מצרפתית: אירית עקרבי). זמן לא רב לאחר מכן קבע הפילוסוף אלבר קאמי כי ההתאבדות היא פתרון לא רע לחיים ושאל האם בכלל כדאי לחיות את החיים האלה. על כן, טען קאמי, על האדם לתת משמעות לקיומו בעולם הארעי הזה.

כיצד ייתכן כי ענקי יצירה גדולים השפיעו על ההמון בקריאה הרסנית לחידלון ולאובדן? כיצד מצד אחד הם רצו לבנות עולם חדש ומצד שני דרשו להרוס הכול? אחת התשובות היא שלפעמים צריך לרדת לעומק הנפש האנושית כדי לבחון אותה במקומות הקשים ביותר, ויחד עם זאת להישאר במבט מפוכח מבחוץ בלי לרדת לשם בעצמנו.

האלימות הנוראה שאיציק סעידיאן הפעיל כלפי עצמו, עומק הייאוש, צורת המחאה, הם מקרה קיצון. רוב הפוסט-טראומטיים ממשיכים לחיות. בחשבון ארוך של מנות הטראומה שהחיים שלנו בישראל גובים מאיתנו – דור ראשון, דור שני, אזעקות, פיגועים, מטעני נפץ, חיים בעוטף עזה וכורים גרעיניים שמתבשלים על אש קטנה באיראן – אפשר להניח שכולנו על הספקטרום. אני מברכת בכל יום את מנגנוני ההדחקה המאפשרים לי לחיות בהכחשה, ויחד עם זאת נאחזת בזהות שלי, שעוצבה בין היתר על ידי הספרות (תוך ביקורת ופרשנות אישיים), כעוגן ביטחון.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. בתוך מבול המאמרים הגדודים והשטוחים שמציפים את עולמנו, מפתיע חיובית מאמר כזה שהנו טוב מכל בחינה. תמשיכו.

  2. הסופרים והוגי הדעות תמיד מחזיקים בעמדות קיצוניות, כך הם מנסים לקבל תשומת לב.

  3. דוקא לכן חבל שנושא הספרות בכלל מאבד בהיקפו בישראל. בקרב הדורות הצעירים זה ממש בולט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך