תינוק מרשרש בבטן,
האדם הזורע – האל הנותן.
נשמה שנארגת,
חום אם עורגת.
עצמות אלוהים,
גוף-אדמה, דממה…
ובחלל – רוח חיים…
חוטי גורל, חוטי מחשבה, חוטי אור.
שתי וערב ארוגים יחדיו,
מלאכת מחשבת, עולם טהור.
קולותיו – קולותיי,
נשימותיו – נשימתי,
הוא הראשון לינוק סודותיי
מתוכי.
וזו דמעת חיי הניגרת אליו,
מעומק לעומק,
מהיכל להיכל,
דמעת אושר הצובעת שתיקותיו,
מאירה את לילותיו
וכדבש היא על שחר ימיו.
אשא את ימיו ולילותיו
בין זרועות מחשבותיי.
בי ירעד,
בתוכי יבעט,
מתוכי יבקע.
דרכו אמצא לחיי תשובה,
בסוף מסלול הימים
אקטוף בייסורים את פרי האהבה.
עפר מעפר,
דם מדם,
לב מלב.
תינוק מרשרש בבטן,
האדם הזורע – האל הנותן.
וקשה, וקשה משא לבו
ממשא גופו.
14 תגובות
החיים החדשים הנוצרים. נהדר!
אכן צביה,אין כמו לידה וחיים חדשים.
תודה.
מצידו של גבר
מצוין, אכן נהדר!
אני נורא גאה להיות אחיין של תמלילן כה מוכשר!!
ואני אליאור,
גאה להיות דוד לאחיין
מוכשר שכמותך.
תודה על תגובתך.
ומרגש
אתה תמיד מרגש אותי, אבל עכשיו יותר מתמיד❤️
מרגש מאוד אהרון
מרגש אהרון מוכשר!
תודה לך ארי
המוכשר לא פחות.
אתה אדם ענק – וכישרון גדול!
מקסם מרגש מחדד את אור החיים הנפלא שנוצר מפלא התרחשות ההריון היווצרות האדם ולידתו
נוגע ללב שירה מדהימה
נוגע ללב
בחירת הרעיון יפה ומרגשת.יעל