מיניאטורות

על "מתחת לעץ הערבה הבוכייה" מאת אירית סלע גבורי
תמונה של משה

בספרון "מתחת לעץ הערבה הבוכייה – לקט סיפורים" (פיוטית תשפ"א, 43 עמ') שלפנינו 16 סיפורים קצרים וקצרצרים, שארבעה מהם ("אשת המדבר", "הסוד", "השחקנית" ו"סיפורה של ילדה") תופסים רק מחצית העמוד. מיניאטורות כאלו נהג לכתוב גרשון שופמן ("כילד", "בעד החלון", "עורבים", "הראש הקטן", "יסתובבו נא!" ועוד רבים), שהיה אחד משלישיית כותבי הפרוזה הגדולים של תחילת המאה העשרים – א"נ גנסין (יליד 1879), ג' שופמן (יליד 1880) וי"ח ברנר (יליד 1881). שופמן היה סופר מחוזר מאוד, וכאשר עלה ארצה בשנת 1938, קיבלו את פניו גדולי הסופרים והמשוררים, ובראשם שאול טשרניחובסקי. הממסד הספרותי כיבד אותו בפרס ביאליק ובפרס ישראל.

ההקדמה הזאת באה לרמוז על כך שאירית סלע גבורי נוקטת נתיב של סיפורת שזכה להערכה רבה בעבר, ואני מקווה שגם בעתיד.

גיבורי ארבעה מסיפורי הלקט הם שורדי שואה: בסיפור "בת הרב" מתוארת התדלדלות הקהילה היהודית עד כי אין מניין לקריאת קדיש בבית הכנסת שנחרב; בסיפור "הסוד", לחישה של רוכל באוזנה של ניצולת שואה מעלה חיוך על שפתיה; ב"סיפורה של ילדה" מתוארת תמימותה של ילדה המצפה על סף התהום לחלב ועוגה; בסיפור "המטפחת של אבא" מתוארת תמימותו של ילד שמצילה את חייו: הוא בורח ממשאית המוות כדי לקחת ל"מסע" את שן החלב העטופה במטפחת, כי אביו הבטיח לו מתנה תמורתה כשהמלחמה תסתיים – התמימות הזאת הצילה אותו יחיד מכל משפחתו.

בחלק מהסיפורים מוחש לקח מוסרי, בניגוד למקובל היום בסיפורת, שבה הלקח, אם ישנו, הוא מוצנע מאוד. בסיפורים "ירושה א'" ו"ירושה ב'" הלקח המשתמע הוא שיש להניח את תאוות הממון כאשר היא עלולה לפגוע בעלובי החיים – בשני הסיפורים היורשות דוחות את מימוש הירושה כדי לא לפגוע בדיירים הקשישים המחזיקים בינתיים בנכס המיועד להורשה. בסיפור "לא ידעתי מה יילד יום" נפגש הקורא עם הלום קרב שהפך להומלס, ואשר נאלץ לגנוב כדי לשרוד. בסיפור "קולות מהוואדי" קצינת חר"פ יורדת לוואדי כדי ליילד אישה ערבייה בניגוד לפקודה שקיבלה, ביודעה שתיענש שעל מעשיה. בסיפור "חברתי אלונה" לומדות שתי נשים מבוגרות לקח לא לגנות צעירה שלא מוותרת על כיסאה באוטובוס – הן בהלם כשהן רואות שמשנעים את הצעירה הנכה בכיסא גלגלים.

שני סיפורים מתארים מפגש מיני נועז – ב"מפגש על המזח, אהבה או חלום" מתואר כיצד צעירה מודיעה לגבר זר לחלוטין שהיא רוצה לעשות עימו אהבה באוהל סיירים שלה; ובסיפור "פיסות נייר" מתואר כיצד אישה נשואה נסחפת אל הרפתקה לסבית מטלטלת, ובעקבותיה נוחלת אכזבה מרה. הנושא הזה מצוי גם בספרה הקודם של אירית סלע גבורי, "ברברה". ואולי כדאי לציין שהמחברת עצמה הייתה אחות, כמו שתיים מגיבורות ספרנו זה.

לא כל הסיפורים הם באותה רמה, ואף בסיפורים המעניינים יש מקום לטיוב, כמו למשל ב"פיסות נייר", שם מתואר מפגש עסקי בין הזוג טל ודני אלון ובין הזוג עו"ד עילם ואשתו נאוה בערב נעים בביתם של הזוג אלון. טל ונאוה נפגשו לפני שנים בכנס בנושאי תרופות, והן זכו לחוויה לסבית מרטיטה. אם כן, כיצד הזוג עילם נמצא אצל הזוג אלון ערב שלם, ואין שום רמז מצד נאוה שהיא זוכרת את טל? רק בסיפור אבסורדי יכול מצב כזה להתקיים, אבל הסיפור שלנו הוא סיפור ריאליסטי מובהק.

כפי שכתבתי בפתיח, יש כאן ניסיון מעניין לכתיבת מיניאטורות, וללא ספק הוא ראוי לתשומת לב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. מרגש
    תודה על הפרסום
    תודה על התגובות
    תודה מיוחדת לדר משה גרנות

    אירית סלע גבורי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הדגל הסיני האדום

שחקנים חדשים

האם יש מקום לסין כשחקנית בהסכם הגרעין?

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם