ספסל מיותם

שיר אהבה
תמונה של גד
גד קולר

העירייה הציבה ספסלים, ואני

מתיישב על אחד מהם, שמש

כבר בשמים.

עם ספל תה, קורא את מדור הכלכלה

תוהה על עוני, על עושר ועל מה שביניהם.

הממשלה הולכת לבחירות, ואני

בוחר בך, ברוב קולות ובאופן דמוקרטי

יש לי רוב. לא תהיינה בחירות חוזרות.

עתיד גדול עוד לפני

והייתי מייעץ לעצמי להחליק, לנוע,

לגמוע את מי החיים, לנגוס בהם כמו בפרי.

קמתי מהספסל

קמתי לתחייה

כותב וחושב עליך

אהובה. 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. אין כאהבה להביא מזור בכלל ובימי הקורונה הפרט.
    כתוב כה יפה והשיר אינו רק מילים אלא גם תקווה – זאביק

    1. רבה, השירה עבורי היא מזור לנפש השסועה לעתים. ישנן עוד נחמות, כמובן, אני מניח שאצל כל אחד זה שונה, אך גם דומה. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים