העירייה הציבה ספסלים, ואני
מתיישב על אחד מהם, שמש
כבר בשמים.
עם ספל תה, קורא את מדור הכלכלה
תוהה על עוני, על עושר ועל מה שביניהם.
הממשלה הולכת לבחירות, ואני
בוחר בך, ברוב קולות ובאופן דמוקרטי
יש לי רוב. לא תהיינה בחירות חוזרות.
עתיד גדול עוד לפני
והייתי מייעץ לעצמי להחליק, לנוע,
לגמוע את מי החיים, לנגוס בהם כמו בפרי.
קמתי מהספסל
קמתי לתחייה
כותב וחושב עליך
אהובה.
8 תגובות
אין כאהבה להביא מזור בכלל ובימי הקורונה הפרט.
כתוב כה יפה והשיר אינו רק מילים אלא גם תקווה – זאביק
רבה, השירה עבורי היא מזור לנפש השסועה לעתים. ישנן עוד נחמות, כמובן, אני מניח שאצל כל אחד זה שונה, אך גם דומה. תודה
שיר נפלא ממי שלי
אוהב אותך, האהבה היא מזור לקשיי החיים.
ממש
ח. לימים טובים, אמן.
מקסים!
רבה צביה, אני שמח שקראת ואהבת