צופה בך הולכת אל הארון
בוחרת שמלה.
מסתכל עליך עורכת שולחן חג,
הלב מתמלא.
מביטה באלבום התמונות
תמונה של משפחה.
כולם הגיעו לישראל לאחר
תלאות וסבל,
מתוך רכבות מוות ומחנות השמדה
עוד לא אבדה תקווה.
אמנם הנפנו את דגלנו
אך עדיין תופת במקומות בעולם.
שוב את ניגשת לארון מוציאה חולצות,
אני חוגר חגורת קרב, נלחם,
כדי להשיג שלום בינינו.
משפחות מכל העולם באו
אחרי תלאות וסבל.
אלבום התמונות נסגר.
8 תגובות
הלא כל כך מקובל
רבה איטה.
מציאות כללית מחד גיסא וחיפש שקט ושלום מאידך גיסא וזה ממש אוקסימורון או לא..חוסן ותקווה בשירך המקסים גד – זאביק
רבה !
הכל בסלולר
🙂 עדיין ישנם אלבומים המעלים בנו זיכרונות
נעימים, כמו כן על הקירות מדי פעם, צילום
ישן ומשמח. תודה לך
מקסים,תודה.
רבה, אורלי 🙂