מכמני השירים

השליתי את עצמי שאני שוחה ביצירתה של ד"ר דורית אורגד כמו דג במים – בשנת 2003 ראיינתי אותה, וכהכנה לכך קראתי עשרות מספרי הילדים, הנוער והמבוגרים שלה. התוודעתי ליצירה מלבבת, המעניקה לקוראים הצעירים מיומנויות חברתיות, ידע היסטורי, יכולת לאמפתיה כלפי הזולת. עד כדי כך הייתי מאוהב בספריה עד שהייתי מתגנב בלילה לספרייה של ילדיי, ומתענג על הספרים של דורית אורגד שרכשתי עבורם. המשכתי לעקוב אחרי יצירתה העשירה גם אחרי אותו ריאיון (75 כרכים שזיכו אותה בשלל פרסים ובתרגום לשפות זרות), כולל הפרוזה למבוגרים, וגם כתבתי עליהם לא מעט. קראתי את ספר השירים הקודם שלה "שעות מכושפות", והייתי משוכנע שנמצא בידי המפתח ליצירתה לעתיד לבוא; והנה, מגיע ספר השירים החדש "ריקוד חייה" (הוצאה עצמית, 2020, 77 עמודים), שמציג אותי ככלי ריק, שכן אף שחזרתי וקראתי את השירים מספר פעמים, הנה, נשארו חידות שלא הצלחתי לפענח.

כל יוצר, ומשורר בוודאי, משתוקק לחשוף את מכמני נפשו, ועם זאת, הוא עושה הכול כדי להסוות את הכוונות האמיתיות, והרי מי באמת מוכן להיחשף עירום ועריה בפני הציבור? תפקידם של חוקרי הספרות ומבקריה למצוא את המפתח לסודה של היצירה כדי להופכה לנחלת הכלל. וכאן אני מוכרח להודות שלא עמדתי בציפיות שלי מעצמי, יש כמה חידות בספר הזה שאינני יודע את פתרונן: מי זאת הגברת הסוררת הרוקדת את ריקוד חייה ("ריקוד חייה")? מי זאת מרים הרוקדת לאלים ("הריקוד"), שלה מקדישה המשוררת את מחזור השירים "שירים למרים"? מי זאת "העלמה נצחיה"? מי הם ברונו ואורסולה ("אהבת ברונו ואורסולה")? האם הכוונה למכשפה אורסולה מהקומיקס "בת הים הקטנה" של דיסני שבעקבות הנס כריסטיאן אנדרסן? לא סביר. האם ברונו הוא האופנאי ההומוסקסואל האוסטרי שהפך לנושא הסרט שכיכב בו סשה ברון כהן? שוב, לא סביר.

יוסף קלוזנר כנראה צדק באומרו שיש להיעזר בביוגרפיה של היוצר כדי להבין אותה לעומק. בדיעבד הבנתי שהדמויות המסתוריות האלה שייכות לאבני דרך בחייה של המשוררת. היא הכירה נער שהיה מאוהב באישה מבוגרת, היה מסור לה כל חייו, והתאבל מרה על מותה; היא הכירה אישה בשם מרים שאירחה בחו"ל סופרים עבריים, ובעיקר את דורית אורגד עצמה, באהבה גדולה. מאחר שחוויות כמוסות כנ"ל אינן ניתנות להתפענח אם לא מחטטים בביוגרפיה של היוצרת, לא נותר לקורא אלא להתענג על השירים המובנים יותר, ואלה הרוב.

אחד הנושאים של הקובץ הוא האהבה, שיש לה גוונים רבים – "כפלים של אושר, גם שברים" כדבריו של יהודה עמיחי: לעלמה יפיפייה אין סיבה להיות עצובה (השיר מתכתב עם "הילדה הכי יפה בגן" של יהונתן גפן), אבל איך לא תהיה עצובה כשאהובה זנח אותה ("עלמה עצובה". מניה ביאליק אוהבת עד כלות את בעלה, המשורר הלאומי, הגם שהיא יודעת שיש גם אחרות בחייו (ביוגרפים מזכירים את הציירת אירה יאן), אבל היא מתנחמת בכך שרק היא קוראת בשמו במלרע, ולכן כל כולו הוא רק שלה ("אשת חיקו של המשורר הלאומי"). על פניו זה נשמע חסר שחר, אבל המשמעות החבויה היא שרק איתה הוא בילה את כל חייו, ואיתה הוא הגיע לארץ ישראל, שם התחלפה ההברה האשכנזית בהברה ספרדית, ומלעיל הפך למלרע.

שיר אהבה מכמיר לב הוא "רק עוד פעם אחת":

רק עוד פעם אחת,

הפעם האחרונה,

לשים ראשי על חזך,

לא לחשוב

מה נתן העולם,

לזכור את הטוב

אך גם את הרע,

להתכרבל בך

לחוש בגופי את

חום גופך

כמו חיה קטנה

במאורת אימה

לינוק חלב אהבה.

שירי אהבה, וגם שבר, שמתרחש לא פעם ביחסים שבין אוהבים, ניתן למצוא גם בשירים: "עמק", "שבר", "חלום לבן", "מתחת לגגון", "החמצה", "מילים", "אהבת ברונו ואורסולה", השיר האניגמטי שהזכרתי לעיל, "אחרי החגיגה".

אתעכב על שני שירים נוספים באותו נושא – האהבה על כל נתיביה:

"לפתע פתאום"

לפתע פתאום

לאחר שהיית לי

אחות

שהיית לי אם

שהיית רעיה

שהיית

והיית

וכל אחרת לא הייתה

והיינו

איך, לפתע פתאום…

השיר מרמז על שבר באהבה, והוא מתכתב עם "הכניסיני" של ביאליק, שעל אשת חיקו כתבה המשוררת את השיר שהזכרתי לעיל.

נושא מרכזי אחר בקובץ הוא הפרידה מהיקרים שהלכו לעולמם. המוטו של הספר מוקדש ליקירים אלה: "לאהובי נפשי שלא עוד איתנו". "שיר אבל" מתאר את שרשרת הקרובים המתים זה אחר זה. יש המבקש להתנחם שחס וחלילה סדר המתים יכול היה להיות הפוך, אך זאת באמת לא נחמה, הגם שזה קורה תדיר.

מה שנותר מאלה שאהבנו, ואינם, חרוט בליבו של האדם, ויש גם מי שמתנחם בכך. בשיר "כמו שריון של צב" יש דו-שיח בין ילדה ובין זקן. היא שואלת מדוע הוא תמיד לבד, והזקן עונה לה שהוא נושא בליבו את יקיריו "כמו שריון של צב".

פרפר שמתעופף סביב הדוברת נדמה כאילו הוא מביא אות מהאהוב שאיננו שוכח את החיה, כפי שהחיה לעולם לא תשכח את האהוב שאיננו ("לא במקרה", עמ' 45).

אושר גדול הוא נחלת האדם, למרות האבל והשכול, במפגש עם אלה שמקרוב נולדו, שאת ידם הקטנה ניתן לחפון ביד גדולה ומיובלת: "ומן האושר הרגעי, / הנמזג בדמי, / מנורה בשמיים נדלקת".

יש עוד נושאים ראויים בקובץ הזה, אבל נסתפק בכך, ונעבור אל הפרוזודיה: בניגוד למקובל בשירה המודרנית, לעיתים יש בקובץ הזה חרוז מכוון (לא אקראי). הרי דוגמה:

"לדעת לבכות"

גם לבכות צריך לדעת

בתנאי סביבה משתנים.

במקום שבו צומח זית,

במקום שהוא הבית

עמוק בחיק הבוסתנים,

אין לגעת

בנימים.

אנו פוגשים כאן חרוז חובק, המשתלב יפה עם התוכן: א-ז; ב-ו-ח, ג-ד; ראו חרוז דומה גם בשיר "לא עוד לבד" (עמ' 28).

מצאתי בשירים מספר קלמבורים (משחק מילים המבוסס על הבדלי משמעות בין מילים דומות): בשיר הנ"ל נמצא את המילה "מתקתקת" בשתי משמעויות. בשיר "כלים שלובים" (עמ' 48) אנו פוגשים את המילים "מחוללת" ו"חולות". בשיר "בין השמשות" (עמ' 63) מופיעה המילה "שמשות" בשתי משמעויות.

"ריקוד חייה", ספר שירים החדש של דורית אורגד, הוא מעניין ומסקרן, אבל כאמור לא את כל חידותיו הצלחתי לפתור.