סוף פתוח

שיר על כתיבה מתחכמת
תמונה של צביה גולן
צביה גולן

אמר ארנסט המינגווי:

"סופר צריך לכתוב כאילו הוא עומד למות עם סיום הספר"

ואני עומדת מול המשפט הענק הזה

ויודעת שארנסט לא היה סתם הוזה

הוא ידע בדיוק רב

להביע במשפט את מה שאני מרגישה עכשיו.

אבל זה הרי זה יוצר מחנק בגרון

לחשוב שתיכף יגיע יומי האחרון

ולכן לעתים, טוב לחשוב על פתרון

שעל פניו ייתן לי איזה-שהוא יתרון.

אז אני כותבת, ולקראת הסוף

אני מדמיינת שאני נמצאת ממש על החוף

(שכידוע וכנראה אין לו סוף)

ומשאירה את המילים פתוחות

שתהיינה לקורא בבחינת הבטחות

ושיוכל לסיים את הספר כראות עיניו

לבל אמות כאן ועכשיו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

    1. איזה סוף חכם ומתוחכם פתחת. אם הסוף פתוח,זה לא הסוף.
      אם הסוף היא נקודה.תם.סיום.זה סוף.
      חזרנו לשאלה להיות או לא להיות.

    1. כתיבה יפה ומרגשת …משפט חזק של המינגווי….כותבת מוכשרת בחסד

  1. בחרת צביה סוף נפלא…
    להשאיר את המילים על החוף,
    שאין לא סוף, מול הים הפתוח…
    הלוואי צביה שלא יהיה סוף לכתיבתך ולדמיונך היצירתי.
    עלי והצליחי. את היודעת לצייר במילים דמיון, חוויות ורגשות…
    יישר כוח!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך