ספרים, רבותיי, ספרים

במקום שבוע הספר
תמונה של ניצה
ד"ר ניצה דורי

"מנערותי הייתי איש של ספרים. הספר היה החבר הכי טוב שלי. בימי נעוריי, כשהמרצחים הנאצים הבעירו את אירופה היהודית, הם החלו בשריפת הספרים. אחר כך שרפו גם את בתי הכנסת בליל הבדולח, ובסוף הקימו את מחנות ההשמדה" (צבי איכנולד, בן 95, בטקס סיום הש"ס השנה, ירושלים).

לפני ימים אחדים אמור היה להתקיים שבוע הספר בכל רחבי הארץ במפגשים עם סופרים וסופרות ובהשקות של ספרים חדשים, ובחרתי בפתיחה מתוך נאומו המרגש של איכנולד, כדי להדגיש את היחס המיוחד שיש לאנשים מסוימים לספרים. משנה לשנה עולים היקפי הכתיבה, ואף שנראה כי אנשים צורכים עולם דיגיטלי יותר מאשר עולם ספרים, עדיין שמור מקום של כבוד לספר. הספרות נמצאת היום באחד מעידני השיא שלה. יש מאות ואלפי סופרים בעולם וכולם כותבים מדי יום, מגיהים ועורכים ומעצבים, וכולם מייצרים שפע של ספרים טובים. עוד מעט תסתיים תקופה זאת בשל בעיות אקולוגיות, אבל כרגע אנחנו בשיא. אפשר להיכנס לחנות ספרים ולקנות עשרות ספרי מופת. אוסיף כי יש דרכים רבות לקרוא ספר ללא עלות גבוהה: לשאול מחבר, לשאול בספרייה, לקרוא ספרים ישנים, לשלם ישירות לסופרים, לא לקרוא רבי מכר, לא לקנות ספר חדש לפני שקראנו את כל הספרים בספרייה שלנו.

מגיל קטן מאוד ידעתי שספרים טובים הם חברים טובים. בילדות המוקדמת סיפרה לי סבתי בעל פה אגדות ומעשיות בשפתה, שהרחיבו את דמיוני. אמי הייתה מקריאה לי את אגדות האחים גרים ואני הייתי צוללת לעושרם של האיורים, חרדה לגורלה של שלגיה, מזהירה בלבי את שבעת הגדיים לבל יעזו לפתוח את הדלת לזאב ומתמוגגת מיופיה של סינדרלה, מבטיחה לעצמי שכאשר אהיה גדולה תהיה לי שמלה כזו בדיוק כמו שלה באיור… בגיל שש או שבע רשמה אותי אמי לספרייה העירונית ומאז היו הספרנים רואים אותי מדי יום. בחירת הספרים הייתה חוויה בפני עצמה, ואחר כך הייתי שבה הביתה תוך כדי קריאה, בולעת את עלילת רובינזון קרוזו, דומעת עם "אני אתגבר" של דבורה עומר, רוצה לכתוב לתמר מ"דפי תמר" אם היא רוצה להיות חברה שלי, כי אני חושבת שנוכל להיות חברות טובות… ונכנסת לטירתה של הרוזנת דה סגיר. קשה לי לדמיין עולם ללא ספרים. שבת ללא ספר. דמיינו לעצמכם עולם ללא ספרים. עולם ללא ספרים הוא עולם ללא דמיון. כמה קשה לדמיין היעדר דמיון…

מאז שאני זוכרת את עצמי כל שנה בשבוע הספר היה אבי אוחז בידי ולוקח אותי ליריד הספרים לבחור לעצמי שני ספרים חדשים. בבית הייתה אמי מקריאה לי אותם עד שלמדתי לקרוא בעצמי. ומאז הפכתי לתולעת ספרים – הספרים ששאלתי בספרייה העירונית, הספרים ששאלתי בספרייה הבית-ספרית, הספרים שקנו לי בשבוע הספר, הספרים שביקשתי כמתנת יום הולדת… לא היה ועדיין אין דבר אהוב עליי יותר מספרים לבילוי בשעות הפנאי. רק שנים רבות לאחר מכן הבנתי וידעתי שהוריי מנעו מעצמם לפעמים קנייה הכרחית אחרת, ואף שלא הייתה הפרוטה מצויה בכיסם, רכשו עבורי את הספרייה הפרטית שלי, ספר אחר ספר, כולל אנציקלופדיית "מכלול" הכחולה ואנציקלופדיית "תרבות" האדומה, כרכים שתפסו מקום נכבד בבית הקטן שלהם, כדי לספק את תאוות הקריאה שלי וכדי "לתת לילדה הזדמנות טובה ללמידה ולהשכלה, מה שאנחנו כבר לא נוכל להגיע אליו בחיים".

חנוך בן פזי טוען ("ישראל היום", 28.5.2020) ש"המשמעות העמוקה ביותר של המעבר לתרבות אנושית, התרחש באמצעות הכתיבה והקריאה: הלוח, המגילה והספר. … האותיות הכתובות ממלאות את חיינו: הספרים המקצועיים, הספרות היפה, הספרות לשעות הפנאי וספרי ההדרכה. … הקריאה מזמינה אותנו לפגוש את עצמנו, הקוראים בספר, ומוצאים בו הד לחיינו שלנו. … הספר אינו רק לשון ותחביר … סיפור עוסק גם ביחסים שבין אדם לאדם".

הנה כמה ספרים טובים שקראתי לאחרונה בהמלצה חמה וישירה:

"ארבע שעות ביום" מאת  אוריין צ'פלין, על הנזקים שגרמה הלינה הנפרדת בקיבוצים, כאשר ילדים הורחקו מהוריהם.

"פרומים" מאת יאיר אטינגר, המציג את מרד הדתיים על כל פלגיהם בממסד הרבני ואת כל המחלוקות המפצלות את הציונות הדתית וגורמות להפרטה שלה בידי היחיד. היום יותר מתמיד היחיד יכול לבחור הפוך. לא מתוך חילון אלא מתוך דתיות. זה לא חילון, זו אוטונומיה. אנשים ונשים מובילים תהליכים כמו פמיניזם דתי וליברליזם ומתחילה הפרטה של המערכת הדתית. נוצרות קהילות קטנות וכבר אי אפשר לדבר על המגזר כחטיבה אחת.

"חשמונאית ושמה עכסה" מאת זאב ספראי, סיפור נפלא על גבורה נשית (לילדים ולמבוגרים).

"קשורה בנפשו" מאת ליאור אנגלמן, שטרם סיימתי את קריאתו. אני נמצאת ברבע הראשון שלו אך איני יכולה להניח אותו מהיד, הספר פשוט ממגנט אותי אליו – ספר המתאר קשר טרגי בין משפחה חילונית למשפחה דתית.

לצערנו השנה אין שבוע הספר, אבל עדיין אפשר להתפנק בספר טוב וגם לקנות כשי משמח למישהו שאנו ממש אוהבים ולשלוח לו, גם אם הוא רחוק.

קריאה נעימה ומהנה!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. זה העולם. צריך להתאים את יום הספר לימינו ואז שום דבר לא יפגע ביום הספר ובמהירות. גם לא הקורונה. ההיפך.

  2. אין תיאטרון ואין אופרה ואין קונצרטים ואין מופעים
    מה נשאר מהתרבות
    ספרים ספרים ספרים!

    מזל שיש לנו אותם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל