אנא השמיעי קול
את קול-קולך הסגולי
המתרונן, מתנגן
כנעימת הבולבול
על עץ התמר
שבגני.
אנא חשפי את יופייך
לטבול בו
ולשטוף את ראשי הקודח
במפל שיערך.
אנה, אנא גלי
את נפלאותייך
בעששית שהועברה לידך [כלפיד]
ואנא אל תתאמצי להסתיר את חולשותייך
כי האדם יולד בלתי שלם
כדי שיתקן עצמו
במהלך חייו
כמוני.
*
נכתב בהשראת אחיות בשיקום ב', תל השומר,
ולזכרה של פלורנץ נייטינגיל שזכתה לכינוי "הגברת עם העששית"
5 תגובות
שהקורונה כיבתה את הלהבות
יותר אנשים מאתנו ימצאו עצמם יותר סמן עם אנשים שקרובים לו. הקרבה הרגשית תגבר. השירים העוסקים בכך יתעצמו.
מגיבים יקרים, אמנם קורונה מולכת כיום בכיפה ביד רמה ובזרוע נטויה, אבל היא תיעלם ביום מן הימים, אך האהבה ושיריה יהיו עמנו תמיד, לנצח נצחים.
גם ענה והנה זה היה מבריק
נפלא – שיר שמספר על אהבה, הכרת התודה, והבנת המצוקות האנושיות של כל בני האנוש