אני זז בעולם הזה כבתוך ישימון.
כל מה שסוער בי, עדיין סוער.
בתוך סערה יש גם שקט,
בתוך כל הרעש הזה, מוצא הפוגה.
המילים מכסות את הסדקים, הצלקות מתאחות
יין בכוסות.
וכמו ביום חג, יש אור.
השמיים מתבהרים ובהם עבים צמריריים.
זז בעולם הזה כבתוך ישימון,
יש מקורות מים, ובוסתנים,
עצי תמר, דקלים ומלונים.
המילים האלו, הנכתבות, מנחמות,
שורות חגיגיות.
ואז כל הישימון
הופך לגן עדן פורח.
9 תגובות
קורונה
בחירות רביעותטילים בעזה
אהבת אחים בקרב הישראלים
לך, בשירה הכול אפשרי, המציאות מקבלת תפנית כפי שהמשורר מוצא לנכון. המשוררים שומרים
על "זכות הריחוף". לפיכך מומלץ מאוד לקרוא שירה ופחות עיתונים וטלוויזיה.
גד יקר – יצירה נהדרת המבטאת את הסער בין המים האישי למתרחש בחוץ..הכנסת יד לחוץ והבאת אותו פנימה לנפשך.
ובנוסף הן מתרחשות לעיתים יותר רחוקות.
תודה נתנאל
תודה חמדה
גן עדן פורח?
איפה ואיך ראית?
אני חוזר ואומר, בשירה הישימון הופך גן עדן. המציאות זה כבר משהו אחר, טוב שיש מילים ודמיון
בשירה זה אפשר, צריך רק להפעיל את הדמיון ו"להפליג"